וַיִּתֵּ֧ן יְהוָ֛ה אֶת־חֵ֥ן הָעָ֖ם בְּעֵינֵ֣י מִצְרָ֑יִם גַּ֣ם ׀ הָאִ֣ישׁ מֹשֶׁ֗ה גָּד֤וֹל מְאֹד֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּעֵינֵ֥י עַבְדֵֽי־פַרְעֹ֖ה וּבְעֵינֵ֥י הָעָֽם׃ (ס)
אוצר מדרשים
י״א) בא וראה שאין לך שום דבר של תורה שאין בו תילי תילים של מדרש, והזהיר הקב״ה את ישראל עליהם ואמר להם ראו קוצים אלו אם תחליפו אותם תחריבו את העולם, כגון אם תעשו מן ח׳ ה׳ וכן מן ה׳ ח׳ תחריבו את העולם כגון נפשנו חכתה לה׳, וכגון כל הנשמה תהלל יה, הללו יה. ועוד אם תעשו מן ד׳ ר׳ או מן ר׳ ד׳ תחריבו את העולם, כגון שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד, וכגון לא תשתחוה לאל אחר. מכאן היו למדין שאין לכם שום קוץ בתורה שלא יהיה בו תילי תילים של הלכות, כל שכן באות עצמה ובתיבה עצמה. והביט הקב״ה בכל בני אדם שברא ולא מצא אדם שהוא ראוי שתנתן התורה על ידו כמשה. ומפני מה זכה משה להיות חתן תורה? עקב ענוה ויראה שהיתה בו, מנין? דכתיב ויסתר משה את פניו כי ירא מהביט אל האלהים. אמרו חכמים, בשכר שלשה דברים שעשה משה זכה לשלשה טובות. בשכר כי ירא – זכה לוייראו מגשת אליו, בשכר ויסתר פניו – זכה לקלסתר פנים, בשכר מהביט – זכה לתמונת ה׳ יביט, ועוד זכה לוהביטו אחרי משה עד בואו האוהלה. וענוה מנין שנמצאת במשה? שנאמר ועתה לכה ואשלחך אל פרעה וגו׳. אמרו חכמים, ה״א של לכה סתומה, ולמה היא סתומה? שבשעה שאמר לו הקב״ה למשה לך וגאל את ישראל, מרוב ענוה שהיתה בו אמר מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים. אמר, יש במשפחה גדולים ממני בעושר ובכסף ובזהב, אמר לו הקב״ה למשה אתה גדול שנאמר גם האיש משה גדול מאד.
תנחומא בובר
ד"א ויצא יעקב. כתיב לך עמי בוא בחדריך וסגור [דלתיך] בעדי חבי כמעט רגע עד יעבור זעם (ישעיה כו כ), בשעה שאתה רואה השעה חצופה לא תעמוד כנגדה אלא תן לה מקום, שנאמר לך עמי בא בחדריך, הסתכלו בי כביכול שראיתי השעה חצופה בעונותיכם לא עשיתי אלא נתתי לה מקום, שנאמר השיב אחור ימינו וגו' (איכה ב ג), ואף אתם לך עמי, שכל מי שעומד כנגד השעה נופל בידה, וכל מי שנותן מקום לשעה, השעה נופלת בידו, נבות עמד כנגד השעה (ועמד בה) [ונפל בידה] שאמר לו אחאב תנה לי [את] כרמך ויהי לי לגן ירק (מ"א כא ב), מה עשה אמר חלילה לי מה' וגו' (שם שם ג), מה נעשה לו, נפל ביד השעה, שנאמר ויעידוהו אנשי בליעל [את נבות נגד העם וגו' ויסקלהו באבנים וימות] (שם שם יג). אברהם נתן מקום לשעה, וברח מפני נמרוד מלך כשדים וחזרה השעה ונפלה בידו והרג ששה עשר מלכים, שנאמר ויחלק עליהם לילה (בראשית יד טו), ויצחק נתן מקום לשעה בשעה שאמרו לו פלשתים לך מעמנו (שם כו טז), מיד וילך משם יצחק (שם שם יז) וחזרה השעה ונפלה בידו, שנאמר ואבימלך הלך אליו מגרר וגו' ויאמר אליהם יצחק מדוע באתם אלי וגו' ויאמרו ראה ראינו כי היה ה' עמך וגו' (בראשית כו כו כז כח), ויוסף נתן מקום לשעה, בשעה שמכרו אותו אחיו לא היה יכול לומר אחיכם אני, אלא נתן מקום לשעה, וחזרה השעה ונפלה לפניו, שנאמר וילכו גם אחיו ויפלו לפניו (שם נ יח), משה נתן מקום לשעה, שנאמר ויברח משה (מלפני) [מפני] פרעה (שמות ב טו), וחזרה השעה ונפלה בידו, שנאמר (והאיש) [גם האיש] משה גדול מאד בעיני [עבדי] פרעה ובעיני העם (שם יא ג), ודוד נתן מקום לשעה שנאמר ויברח דוד מנויות (ש"א כ א), וכתיב בברחו מפני אבשלום בנו (תהלים ג א), וכתיב [בברחו] מפני שאול במערה (שם נז א), וחזרה השעה ונפלה בידו, ששאול אמר לו הנה [נא] ידעתי כי מלוך תמלוך וקמה בידך ממלכת ישראל (ש"א כד כא). וכן יעקב שברח מפני השעה, ויברח יעקב שדה ארם (הושע י ביג), ונפלה השעה בידו, שנאמר ויקח עשו את נשיו וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו (בראשית לו ו), הוי לך עמי בא בחדריך.
שמות רבה
ויבא משה ואהרן אל פרעה - והלא אהרן היה לו ליכנס תחלה, שהרי גדול היה ממנו בשנים. ולמה משה? שהיה גדול ממנו בארץ מצרים, שנאמר (שמות יא, ג): גם האיש משה גדול מאד. דבר אחר: לפי שעשה הקדוש ברוך הוא אלהים למשה על אהרן, שנאמר ( שם ד, טז): ואתה תהיה לו לאלהים, ודרך ארץ הרב נכנס תחלה. ויעשו כן כאשר צוה ה' אותם, שלא עשו עד ששאל פרעה מהן מופת, כשם שאמר הקדוש ברוך הוא, ואותה שעה, וישלך אהרן את מטהו: