וַיָּ֗סַר אֵ֚ת אֹפַ֣ן מַרְכְּבֹתָ֔יו וַֽיְנַהֲגֵ֖הוּ בִּכְבֵדֻ֑ת וַיֹּ֣אמֶר מִצְרַ֗יִם אָנ֙וּסָה֙ מִפְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֣י יְהוָ֔ה נִלְחָ֥ם לָהֶ֖ם בְּמִצְרָֽיִם (פ)
שמות רבה
ואחר באו משה ואהרן - היכן הלכו הזקנים שלא חשב אותם עמהם? שכבר אמר לו הקדוש ברוך הוא (שם ג, יח): ובאת אתה וזקני ישראל. אמרו רבותינו: הלכו עמהן הזקנים, והיו מגנבין את עצמן ונשמטין אחד אחד, שנים שנים, והלכו להן, כיון שהגיעו לפלטרין של פרעה, לא נמצא אחד. שכן כתיב: ואחר באו משה ואהרן. והיכן הזקנים? אלא שהלכו להן. אמר להם הקדוש ברוך הוא: כך עשיתם, חייכם! שאני פורע לכם. אימתי? בשעה שעלה משה ואהרן עם הזקנים להר סיני לקבל התורה, החזירן הקדוש ברוך הוא, שנאמר (שם כד, יד): ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה. ויאמרו אל פרעה: כה אמר ה' אלהי ישראל שלח את עמי ויחגו לי במדבר אמר רבי חייא בר אבא: אותו היום, יום פרוזבוטי של פרעה היה, ובאו כל המלכים כלן לכבדו, והביאו דוראות של עטרות והיו מעטירין אותו, שהוא יום קוזמוקרטור, והביאו אלהיהן עמהן. משעטרו אותו, היו משה ואהרן עומדין על פתח פלטרין של פרעה, נכנסו עבדיו ואמרו: שני זקנים עומדין על הפתח. אמר להן: יעלו! כיון שעלו היה מסתכל בהן, שמא יעטרו אותו, או שמא יתנו לו כתבים, ואף לא שאלו בשלומו. אמר להם: מי אתם? אמרו לו: שלוחיו של הקדוש ברוך הוא אנו. מה אתם מבקשים? אמרו לו: כה אמר ה' שלח את עמי וגו'. אותה שעה כעס ואמר: מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל, לא היה יודע לשלח לי עטרה, אלא בדברים אתם באים אלי, לא ידעתי את ה', וגם את ישראל לא אשלח! אמר להם: המתינו לי, עד שאחפש בספר שלי. מיד נכנס לבית ארמון שלו והיה מביט בכל אומה ואומה ואלהיה, התחיל קורא אלהי מואב, ואלהי עמון, ואלהי צידון. אמר להם: חפשתי שמו בבית גנזי ולא מצאתי אותו. אמר רבי לוי: משל למה הדבר דומה? לכהן שהיה לו עבד שוטה. יצא הכהן חוץ למדינה, הלך העבד לבקש את רבו בבית הקברות. התחיל צווח לבני אדם, שעומדים שם לא ראיתם בכאן רבי? אמרו לו: רבך לאו כהן הוא?! אמר להן: הן! אמרו לו: שוטה, מי ראה כהן בבית הקברות! כך אמרו משה ואהרן לפרעה: שוטה, דרכן של מתים לתבען בין החיים, שמא החיים אצל המתים?! אלהינו חי הוא, אלו שאתה אומר, מתים הם. אבל אלהינו, הוא אלהים חיים ומלך עולם! אמר להם: בחור הוא או זקן הוא? כמה שנותיו? כמה עיירות כבש? כמה מדינות לכד? כמה שנים יש לו מיום שעלה למלכות? אמרו לו: אלהינו כחו וגבורתו מלא עולם, הוא היה עד שלא נברא העולם, והוא יהיה בסוף כל העולם, והוא יצרך ונתן בך רוח חיים. אמר להם: ומה מעשיו? אמרו לו (ישעיה נא, יג): נוטה שמים ויוסד ארץ. קולו חוצב להבות אש, מפרק הרים ומשבר סלעים. קשתו אש, חציו שלהבת, רומחו לפיד, מגינו עננים, חרבו ברק, יוצר הרים וגבעות, מכסה הרים בעשבים, מוריד גשמים וטללים, מפריח דשאים, ועונה חיות, צר את העובר במעי אמו ומוציאו לאויר העולם. (דניאל ב, כא): מהעדה מלכין, ומהקם מלכין. אמר להם: מתחלה שקר אתם אומרים, כי אני הוא אדון העולם! ואני בראתי עצמי ואת נילוס, שנאמר (יחזקאל כט, ג): לי יאורי ואני עשיתני. באותה שעה קבץ כל חכמי מצרים, אמר להם: שמעתם שמו של אלהיהם של אלו? אמרו לו: שמענו, שבן חכמים הוא ובן מלכי קדם. אמר להם הקדוש ברוך הוא: לעצמכם קראתם חכמים, ולי בן חכמים, שנאמר (ישעיה יט, יא): חכמי יועצי פרעה עצה נבערה, איך תאמרו אל פרעה בן חכמים, אני בן מלכי קדם. ראה מה כתיב בהן (שם שם, שם): אך אוילים שרי צוען חכמי יועצי פרעה. (שם כט, יד): ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר. השיבם: אלוה שלכם, איני יודע מי הוא, שנאמר: מי ה' אשר אשמע בקולו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: רשע! מי ה' אמרת, במי אתה לוקה! מ' ארבעים, י' עשרה, הם חמישים מכות, שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים בים, שנאמר (שמות ח, טו): ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים היא. ועל הים מהו אומר? (שם יד, לא): וירא ישראל את היד הגדולה. כמה לקו באצבע? עשר מכות. חשוב! חמשה אצבעות שביד הגדולה, לכל אחד ואחד, עשר מכות, הרי חמשים. דבר אחר: מי ה'. סרס אותו: מי ים, הים הודיעך ה'. אתה אמרת: מי ה', עתיד אתה לומר (שם ט, כז): ה' הצדיק. אתה אמרת: לא ידעתי את ה', עתיד אתה לומר (שם י, טז): חטאתי לה' אלהיכם. אתה אמרת: וגם את ישראל לא אשלח, אלו היה שם אותו ישראל הזקן, הייתי נותן הסל והמגריפה על כתיפו:
מדרש שכל טוב
תשלח חרונך יאכלמו כקש. וחרון הוא ענין חורב וחום קשה, והוא רוח חם היוצא מן הנחירים בשעת הכעס, כשדרשנו בפ' נחור, וכן אמרו שלחת רוח קשה חם ביותר בכעסך ואכל את אופני מרכבותם כקש הנאכל בהבל האש, שהרי לא מצינו שנאכלו מצרים ונשרפו, אלא גלגלי מרכבותם נשרפו, דכתיב ויסר את אופן מרכבותיו (שמות יד כה), ואמר רב יהודה מחמת הבל האש של מעלה נשרפו גלגלין של מטה:
מדרש שכל טוב
דרש ר' תנחומא כטקסיס מלכים בא דבר הקודש על מצרים, דרך מלכים בתחלה שולח וקורא לעיר מורדת לשלום, והקב"ה שלח ואמר שלח את בני ויעבדוני (שמות ד נג), דרך המלך אם אינה משלמת (שובר) [סוכר] להם אמת המים, והקב"ה הפך מימיהם לדם. דרך מלכים מביא עליהם קולנין, והקב"ה הביא עליהם צפרדעים שמקרקרין במעיהם. דרך מלכים יורה בהם חיצים ולולביות, והקב"ה הפך עפרם לכנים, שהיו בגופם לחיצים. דרך מלכים מביא עליהם ברבריים והורגין אותם, והקב"ה שלח עליהם ערוב שמשכלין אותם. דרך מלכים מביא עליהם דורמסיות, והקב"ה הסגיר לדבר בעירם ומקניהם לרשפים (תהלים עח מח). דרך מלכים מרבה עליהם אוכלוסין, והקב"ה הביא עליהן שמונה מאות מיני ארבה. דרך מלכים הורג גדולים שבהם ויתר העם מוליך שולל, והקב"ה שלח חשך שיחשיך להם ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים (שמות י כג). דרך מלכים תופשם ומחביאם בבאי כלאים והקב"ה הרג בכוריהם ויתרם טבעו בים. וכשם שדן את מצרים, כך עתיד לדון את אדום, במצרים כתיב ויהי הדם בכל ארץ מצרים (שמות ז כא), ובפרענות אדום ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותמרות עשן (יואל ג ג), וכתיב השמש יהפך לחשך והירח לדם לפני בוא יום ה' הגדול והנורא (יואל ג ד), במצרים קולנין אלו הצפרדעים, ובאדום כתיב קול שאון מעיר (ישעי' סו ו), במצרים כתיב כל עפר הארץ היה כינים (שמות ח יג), ובאדום כתיב והפכתי נחליה לזפת ועפרה לגפרית (ישעי' לד ט). במצרים כתיב דבר כבד מאד (שמות ט ג), ובאדום כתיב ונשפטתי אותו בדבר ובדם (יחזקאל לח כב). במצרים כתיב ויהי שחין אבעבועות (שמות ט י), ובאדום כתיב המק בשרו ועיניו תמקנה בחוריהן (זכרי' יד יב). במצרים כתיב ויעל הארבה (שמות י יד), ובאדום כתיב אמור לצפור כל כנף ולכל חיות השדה הקבצו ובאו האספו [מסביב] על זבחי אשר אני זובח לכם [זבח גדול] על הרי ישראל ואכלתם בשר ושתיתם דם (יחזקאל לט יז). ובכלל צפור כל כנף יש כל מיני ארבה. במצרים כתיב ויהי חשך אפלה (שמות י כב), ובאדום כתיב ונטה עליה קו תהו ואבני בהו (ישעי' לד יא), וכתיב השמש יהפך לחשך (יואל ג ד), וכתיב כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל וגו' (ישעי' ס ב), במצרים כתיב וה' הכה כל בכור (שמות יב כט) ובאדום כתיב (והורדתי ראמים לטבח וגו') [וירדו ראמים עמם] (ישעי' לד ז), וכתיב נסיכי צפון כולם (יחזקאל לב ל), במצרים כתיב ובאלהיהם עשה ה' שפטים (במדבר לג ד), ובאדום כתיב יפקוד ה' על צבא מרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה (ישעי' כד כא). במצרים כתיב כי ה' נלחם להם (שמות יד כה), ובאדום כתיב מלחמה לה' בעמלק (שם יז טז), הן אלה קצת דרכי פורענתם ורעם גבורות החזיונות ובטחתם של ישראל הלא הם כתובים על ידי כל נביא וכל חוזה, וכה"א כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות (מיכה ז טו), יראו עיני וישמח לבי: