וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֲנִ֛י חֹתֶנְךָ֥ יִתְר֖וֹ בָּ֣א אֵלֶ֑יךָ וְאִ֨שְׁתְּךָ֔ וּשְׁנֵ֥י בָנֶ֖יהָ עִמָּֽהּ׃
מדרש אגדה
ויאמר אל משה אני חתנך [יתרו בא אליך]. היה לו לומר הנני בא אליך, אלא מלמד שלא היה יתרו יכול להכנס במחנה ישראל מפני הענן, ושדא ביה גירא וכתיב ביה אני חותנך יתרו בא אליך, מיד יצא מתוך הענן ובא אל חותנו:
מדרש תנחומא
וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן (משלי ג, לה). כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ, זֶה יִתְרוֹ כְּשֶׁבָּא אֵצֶל מֹשֶׁה. מַה כָּבוֹד נָהַג בּוֹ? וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: שָׁלַח לוֹ בְּיַד שָׁלִיחַ. רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: אִגֶּרֶת שָׁלַח לוֹ, עֲשֵׂה בְּגִינִי. וְאִם אֵין אַתָּה עוֹשֶׂה בְּגִינִי, עֲשֵׂה בְּגִין אִשְׁתֶּךָ. וְאִם לָאו, בְּגִין בָּנֶיךָ.
מדרש תנחומא
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה (שמות יח, ו). הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לְמֹשֶׁה: אֲנִי הוּא שֶׁאָמַרְתִּי וְהָיָה הָעוֹלָם, אֲנִי הוּא שֶׁאֲנִי מְקָרֵב וְאֵינִי מְרַחֵק, שֶׁנֶּאֱמַר: הַאֱלֹהֵי מִקָּרֹב אָנִי נְאֻם ה' וְלֹא אֱלֹהֵי מֵרָחֹק (ירמיה כג, כג). אֲנִי הוּא שֶׁקֵּרַבְתִּי לְיִתְרוֹ וְלֹא רִחַקְתִּיו. וְאַף אַתָּה, אָדָם שֶׁבָּא אֶצְלְךָ לְהִתְגַּיֵּר, קָרְבֵנוּ וְאַל תַּרְחִיקֵהוּ. מִיָּד וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְראַת חֹתְנוֹ. אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁיָּצָא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּ וּזְקֵנִים וְכָל יִשְׂרָאֵל. לְכָךְ נֶאֱמַר: כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ.