שמות יח:טו מדרש: מדרש תנחומא, מדרש שמואל ומכילתא דרבי שמעון בן יוחאי

וַיֹּאמֶר אֶל ה' אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם, אַל תְּקַבְּלֵם בִּתְשׁוּבָה. הָיָה צָרִיךְ לַמִּקְרָא לוֹמַר, אַל תֵּפֶן אֶל עֲבוֹדָתָם. וּמַהוּ אֶל מִנְחָתָם. כָּךְ אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יוֹדֵעַ אֲנִי בְּאֵלּוּ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם חֵלֶק בְּאוֹתָהּ מִנְחָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל מַקְרִיבִים לְפָנֶיךָ בְּכָל יוֹם. הוֹאִיל וּפֵרְשׁוּ אֵלּוּ מִבָּנֶיךָ, אֶל תִּסְתַּכֵּל בְּחֶלְקָם, תַּנִּיחֶנּוּ הָאֵשׁ לֹא תֹאכְלֶנּוּ. לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי. מַה שֶּׁהָיָה דַּרְכִּי לִטֹּל, לֹא נָטַלְתִּי מֵהֶם. בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, אָדָם שֶׁהוּא בַּהֶקְדֵּשׁ, נוֹטֵל שְׂכָרוֹ מִן הַהֶקְדֵּשׁ. וַאֲנִי בְּשָׁעָה שֶׁהָיִיתִי יוֹרֵד מִמִּדְיָן לְמִצְרַיִם, הָיָה דַּרְכִּי לִטֹּל מֵהֶן חֲמוֹר, שֶׁבִּשְׁבִיל צָרְכֵיהֶם יָרַדְתִּי, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא נָטַלְתִּי. וְכֵן שְׁמוּאֵל הַצַּדִּיק אוֹמֵר, הִנְנִי עֲנוּ בִי נֶגֶד ה' וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ, אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי (ש״‎א יב, ג), שׁוֹר שֶׁהָיִיתִי מַקְרִיב עֲלֵיהֶם מִקָּרְבְּנוֹתֵיהֶם וּמְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עֲלֵיהֶם, וְכֵן לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ מִשֶּׁלִּי הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדְךָ וְאָמַרְתָּ לִזְבֹּחַ לַה' בָּאתִי (שם טז, ב). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, כִּי זֶבַח הַיּוֹם לָעָם בַּבָּמָה (שם ט, יב). וְלֹא נָטַלְתִּי מִשֶּׁלָּהֶם. וּבְשָׁעָה שֶׁהָיִיתִי חוֹזֵר וְעוֹשֶׂה דִּינֵיהֶם וְצָרְכֵיהֶם, וְהוֹלֵךְ וְסוֹבֵב עַל עַיְרוֹת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָלַךְ מִדַּי שָׁנָה בְּשָׁנָה וְסָבַב בֵּית אֵל וְהַגִּלְגָּל וְהַמִּצְפָּה וְשָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל (שם ז, טז). דֶּרֶךְ הָעוֹלָם, בַּעֲלֵי דִּינִים הוֹלְכִין אֵצֶל הַדַּיָּן. וַאֲנִי, הוֹלֵךְ וְסוֹבֵב מֵעִיר לְעִיר וּמִמָּקוֹם לְמָקוֹם. וְכֵן מֹשֶׁה אָמַר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי וְגוֹ' (שמות יח, טו). וַאֲנִי לֹא עָשִׂיתִי כֵן, אֶלָּא אֲנִי מַטְרִיחַ וְהוֹלֵךְ אֶצְלָם. וְלֹא הֲרֵעוֹתִי אֶת אֶחָד מֵהֶם, שֶׁלֹּא חִיַּבְתִּי אֶת הַזַּכַּאי, וְלֹא זִכִּיתִי אֶת הַחַיָּב. כְּשֶׁרָאָה מֹשֶׁה שֶׁעָמְדוּ בְּגַאֲוָתָם וּבְמִרְדֵיהֶם, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח, אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הֱיוּ לִפְנֵי ה', וּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וַיִּקְּחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ. הָלַךְ קֹרַח כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה וְהָיָה מַטְעֶה אֶת יִשְׂרָאֵל, וְאוֹמֵר לָהֶם, וּמָה אַתֶּם סְבוּרִים, שֶׁאֲנִי עוֹסֵק לִטֹּל אוֹתָהּ הַגְּדֻלָּה לְעַצְמִי. אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁתְּהֵא הַגְּדֻלָּה חוֹזֶרֶת עַל כֻּלָּנוּ, שֶׁמּשֶׁה נָטַל מַלְכוּת לְעַצְמוֹ, וְאֶת הַכְּהֻנָּה הַגְּדוֹלָה נְתָנָהּ לְאַהֲרֹן אָחִיו, לְחָק עוֹלָם. וְהָיָה הוֹלֵךְ וּמְפַתֶּה כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט כָּרָאוּי לוֹ, עַד שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ בְּיָדוֹ. מִנַּיִן אַתָּה יוֹדֵעַ. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנִּתְכַּנְּסוּ וְהִקְרִיבוּ, כֻּלָּם מְדַבְּרִים הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקָּהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת כָּל הָעֵדָה. כֵּיוָן שֶׁנִּתְכַּנְּסוּ וּבָאוּ עִמּוֹ, מִיָּד, וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר, הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת וְגוֹ', וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ, אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת וְגוֹ'. אָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁמָּרְדוּ עָלָיו בְּנֵי הַמְּדִינָה וְעָמְדוּ וְקִלְּלוּ אֶת הַמֶּלֶךְ אוֹ אֶת שְׁלוּחָיו, אִם הֵם עֲשָׂרָה אוֹ עֶשְׂרִים מֵהֶם, מְשַׁלֵּחַ לְשָׁם לִגְיוֹנוֹתָיו וְעוֹשֶׂה מִמֶּנּוּ אַנְדְּרוֹלוֹמֻסְיָא וּמְסַיֵּף הַטּוֹבִים עִם הָרָעִים, לְפִי שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר בָּהֶם מִי מָרַד וּמִי לֹא מָרַד, מִי כִּבֵּד אֶת הַמֶּלֶךְ וּמִי קִלְּלוֹ. אֲבָל אַתָּה, יוֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹתָיו שֶׁל כָּל אָדָם וּמַה שֶּׁבַּלְּבָבוֹת וְהַכְּלָיוֹת יוֹעֲצוֹת, וְיִצְרֵי בְּרִיּוֹתֶיךָ אַתָּה מֵבִין, וְאַתָּה יוֹדֵעַ מִי חָטָא וּמִי לֹא חָטָא, מִי מָרַד וּמִי לֹא מָרַד, אַתָּה יוֹדֵעַ רוּחַ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶן. לְכָךְ נֶאֱמַר: אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת לְכָל בָּשָׂר וְגוֹ'. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יָפֶה אָמַרְתָּ, אֲנִי מוֹדִיעַ אֶת הַדָּבָר מִי חָטָא וּמִי לֹא חָטָא.

אמר ר' אבהו בשעה שהלך עבד מלך הכושי להעלות את ירמי' מן הבור, מהו אומר לו, שים נא בלויי הסחבות והמלחים וגו' (ירמי' ל"ח י"ב), אמר לו ירמיהו לואי הוה לי סולם חד, אמר לו הקדוש ברוך הוא סולם את מבקש [אין] לזקנתך בידי חבל, לא כן כתיב ותורידם בחבל בעד החלון (יהושע ב' ט"ו), ואף את וימשכו את ירמי' בחבלים (ירמי' ל"ח י"ב), רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר הקב"ה למשה את אמרת כי יבא עליהם לדרוש אלהים (שמות י"ח ט"ו) דצריך לנורא יפיח בה, אף את כשתהא צריך דבר תהא בא אצלי, הה"ד ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו (במדבר ז' ט').

ויאמר משה לחותנו כי יבא אלי העם לדרוש אלהים דבר זה שאל יהודה איש כפר עני את רבן גמליאל מה ראה משה לומר כי בא אלי העם לדרוש אלהים אמר לו ואם לאו מה יאמר כי יבא אלי העם לדרוש כמאמר אלהים יפה אמר: