שמות יח:יד מדרש: אסתר רבה, מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי ושמות רבה

וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ וגו' כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה הָמָן (אסתר ג, יב), כְּתִיב (שמות א, כב): וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וגו', פַּרְעֹה צִוָּה וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא [הוא] לֹא צִוָּה, אַתְּ מַה בְּיָדָךְ (איכה ג, לז): מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי ה' לֹא צִוָּה, וּמַה צִּוָּה (שמות ו, א): כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם, וְכֵן הַוַּת לֵיהּ. וְעוֹד (תהלים קלו, טו): וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם סוּף. וְדִכְוָותֵיהּ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה הָמָן, הוּא צִוָּה וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא צִוָּה, הָמָן צִוָּה לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד, וַה' לֹא צִוָּה, וּמַה צִּוָּה, יָשׁוּב מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים עַל רֹאשׁוֹ, וְכֵן הַוַּת לֵיהּ, וְתָלוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ. כְּתִיב (משלי יז, יט): מַגְבִּיהַּ פִּתְחוֹ מְבַקֵּשׁ שָׁבֶר. הַמַּגְבִּיהַּ פִּתְחֵי פִּיו וּמוֹצִיא דְבָרִים שֶׁלֹא כַּהֹגֶן מִפִּיו, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁבְּרוֹ, וּבַקְּדֵרָה שֶׁבִּשֵּׁל בָּהּ נִתְבַּשֵּׁל, וְכֵן בְּיִתְרוֹ הוּא אוֹמֵר (שמות יח, יד): כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם.

וירא חתן משה את כל אשר הוא עושה לעם וגו' אמר לו כמלך שיושב ועבדיו עומדין כך אתה עושה להן לישראל מדוע אתה יושב לבדיך וכל העם נצב עליך:

דבר אחר: וישמע יתרו, הה"ד (משלי יט): לץ תכה ופתי יערים. וכן הוא אומר ( שם כא): בענוש לץ יחכם פתי. עמלק ויתרו היו בעצה עם פרעה, כשראה יתרו שאבד הקב"ה את עמלק מן העוה"ז ומן העוה"ב, תוהא ועשה תשובה, שכן כתיב למעלה: כי מחה אמחה את זכר עמלק ואח"כ וישמע יתרו. אמר: אין לי לילך אלא אצל אלוה של ישראל. ומנין אתה למד שעמלק והמדינים צריהם של ישראל? שנאמר ( במדבר כב): וילכו זקני מואב וזקני מדין. וכן (שופטים ז): מדין ועמלק ובני קדם. וכן בלעם הרשע אומר: וירא את עמלק, שלא חזר בו, וכשראה ליתרו שעשה תשובה, מה אמר? (במדבר כו) וירא את הקיני. משל לצייד, שהיה צד צפרים. צד את הראשונה, בא לצוד את השניה, הלכה וישבה לה על איקונין של מלך. עמד לו הצייד תוהא בה, אמר לה: אם אזרק עליה אבן אני מתחייב בנפשי, ואם אתן את הקנה, מתיירא אני שלא יגע באיקונין של מלך, איני יודע מה אומר לך, אלא למקום יפה ברחת ונפלטת. כך בלעם ראה ליתרו ועמלק בעצה, עמד על עמלק ומחה שמו. בא לראות יתרו, מצאו שעשה תשובה. אמר לו: למקום יפה ברחת! הוי, איתן מושבך כאברהם, הוי, לץ תכה, זה עמלק. ופתי יערים, זה יתרו. והוכח לנבון, זה משה, שהוכיחו יתרו כשראהו יושב ודן את ישראל כל היום. אמר לו: מדוע אתה יושב לבדך? נבול תבול! אמר לו: מדעתי לא תעשה כן, אלא המלך בהקב"ה, שנאמר (שמות יח): ועתה שמע בקולי איעצך. מה כתיב אחריו? וישמע משה לחותנו ויעש כל אשר אמר: