וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל־יְהוָ֔ה לֹא־יוּכַ֣ל הָעָ֔ם לַעֲלֹ֖ת אֶל־הַ֣ר סִינָ֑י כִּֽי־אַתָּ֞ה הַעֵדֹ֤תָה בָּ֙נוּ֙ לֵאמֹ֔ר הַגְבֵּ֥ל אֶת־הָהָ֖ר וְקִדַּשְׁתּֽוֹ׃
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי
ויאמר משה אל ה' לא יוכל העם לעלות (את) [אל] הר סיני. זו היא שר' יהודה אומר אמר לו הקב״ה למשה הריני אומר לך דבר ואתה משיביני והריני חוזר ומודה לדבריך: כי אתה העדות בנו לאמר הנבל את ההר. אמר לו כבר עשו להם תחומין ונזדרזו:
שמות רבה
וישב משה את דברי העם אל ה' - אותה שעה בקש הקב"ה ליתן להם את התורה ולדבר עמהם, והיה משה עומד. אמר הקב"ה: מה אעשה מפני משה? אמר רבי לוי: משל למלך, שבקש לעשות אופימשטאטא חוץ מדעתו של אפרכוס. אמר לו: עשה דבר פלוני! אמר לו: כבר נעשית שוב! א"ל: לך קרא לפלוני סינקליטקוס ויבא עמך! עד שהוא הולך, עשה המלך מה שביקש. כך ביקש הקב"ה ליתן י' דברות, היה משה עומד מצדו. אמר הקב"ה: אני גולה להם את הרקיע, ואומר: אנכי ה' אלהיך. הם אומרים: מי אמר, הקב"ה או משה?! אלא ירד משה ואח"כ אני אומר אנכי ה' אלהיך! כך אמר הקב"ה למשה: לך אל העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם. א"ל: כבר הקדשתים, שנאמר: כי אתה העדותה בנו לאמר וגו'. א"ל: לך רד ועלית אתה ואהרן עמך, עד שמשה יורד נגלה הקב"ה, שנאמר: וירד משה אל העם. מיד, וידבר אלהים: