וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם יְהִ֨י כֵ֤ן יְהוָה֙ עִמָּכֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֛ר אֲשַׁלַּ֥ח אֶתְכֶ֖ם וְאֶֽת־טַפְּכֶ֑ם רְא֕וּ כִּ֥י רָעָ֖ה נֶ֥גֶד פְּנֵיכֶֽם׃
שמות רבה
ולמען תספר באזני בנך - גלה הקדוש ברוך הוא למשה, מה מכה יביא עליהן, וכתב משה ברמז. ולמען תספר באזני בנך, זו מכת ארבה, כמה דתימא (יואל א, ג): עליה לבניכם ספרו. ויבא משה ואהרן, כי אם מאן אתה לשלח את עמי וגו' מהו הנני מביא מחר ארבה בגבולך ולא בגבול בני חם? ועל זה נאמר ( ישעיה כו, ט): כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו וגו', שבמכת הארבה הכירו עד היכן גבול מצרים. וכסה את עין הארץ ומלאו בתיך ויפן ויצא מעם פרעה מהו כן? שראה אותם שהיו פונים זה בזה, והיו מאמינים לדבריו. ויצא משם, כדי שיטלו עצה לעשות תשובה:
שמות רבה
ויאמר ה' אל משה נטה את ידך - ארבה למה הביא עליהן? מפני ששמו את ישראל זורעי חטים ושעורים, לפיכך הביא עליהן ארבה, ואכלו כל מה שזרעו להם ישראל. ויט משה את מטהו למה היה הקדוש ברוך הוא נותן זמן למכות מחר ולא היה מביא עליהן מיד? כדי שיחזרו בהן ויעשו תשובה. ויעל הארבה וגו' ויכס את עין כל הארץ וגו' וימהר פרעה לקרוא למשה ולאהרן וגו' מהו חטאתי לה' אלהיכם ולכם? חטאתי לה' אלהיכם, שלא שלחתי את ישראל. ולכם, שגרשתי אתכם מפני, ושהייתי חושב לקלל אתכם, שאמרתי יהי כן, ה' עמכם. ועתה, שא נא חטאתי, ויצא מעם פרעה:
בראשית רבה
"ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעבורו" א"ר יצחק בתורה ובנביאים ובכתובים מצינו דהדא פיתא מזוניתא דליבא. בתורה מנין "ואקחה פת לחם וסעדו לבכם" בנביאים (שופטים יט, ): "סעד לבך פת לחם" בכתובים (תהלים קד, טו ): "ולחם לבב אנוש יסעד" א"ר אחא וסעדו לבבכם אין כתיב כאן אלא וסעדו לבכם הדא אמרת אין יצר הרע שולט במלאכים הוא דעתיה דר' חייא דא"ר חייא שיתו לבבכם לחילה אין כתיב כאן אלא לבכם הדא אמרת שאין יצר הרע שולט לעתיד לבא כי על כן עברתם על עבדכם א"ר יהושע מיום שברא הקב"ה את עולמו הייתם מזומנים לבא אצלי כי על כן עברתם היך מד"א יהי כן ה' עמכם ויאמרו כן תעשה כאשר דברת אמרו אנו אין לפנינו אכילה ושתיה אבל אתה שיש לפניך אכילה ושתיה כן תעשה לעצמך כאשר דברת יהי רצון שתזכה לעשות עוד סעודה אחרת לבר דכר דיתיליד לך: