שמות כא:ג מדרש: ספרי במדבר, מדרש אגדה, ספרא ואוצר מדרשים

וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למה נאמרה פרשה זאת. לפי שהוא אומר נפש כי תחטא ומעלה [מעל] בה' (ואומר) או מצא אבדה וכחש בה ונשבע על שקר [וגו'] אבל בגזל הגר לא שמענו (בכל התורה) תלמוד לומר דבר אל בני ישראל איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם בא הכתוב ולימד על גוזל הגר ונשבע לו ומת שישלם קרן וחומש לכהנים ואשם למזבח. זו מדה בתורה כל פרשה שנאמרה במקום אחד וחיסר בה דבר אחד וחזר ושנאה במקום אחר לא שנאה אלא על שחיסר בה דבר אחד. ר"ע אומר כל מקום שנאמר בה (לאמר) צריך לידרש. [איש או אישה] ר' יאשיה אומר איש או אשה למה נאמר לפי שהוא אומר (שמות כא) וכי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור אין לי אלא איש אשה מנין תלמוד לומר איש או אשה להשוות אשה לאיש לכל חטאת ונזקין שבתורה. ר' יונתן אומר אין צריך שכבר נאמר (שם) בעל הבור ישלם ואומר שלם ישלם המבעיר את הבערה מה תלמוד לומר איש או אשה לתלמודו הוא בא. כי יעשו מכל חטאת האדם למה נאמר לפי שנאמר נפש כי תחטא ומעלה מעל [וגו'] או מצא אבדה. אין לי אלא במשקר באלו כמשקר במקום בשאר כל דבר מנין תלמוד לומר כי יעשו מכל חטאת האדם למעל מעל. אין מעילה בכל מקום אלא שיקור וכן הוא אומר וימעלו באלהי אבותיהם (דברי הימים א' ה') ,ואומר וימעלו בני ישראל מעל בחרם (יהושע ז) ואומר וימת שאול במעלו, אשר מעל בה' (דברי הימים א' י') ואומר בעוזיה צא מן המקדש כי מעלת (דברי הימים ב' כו) ואומר ומעלה בו מעל (במדבר ה') הא אין מעילה אלא שיקור: ואשמה הנפש ההוא למה נאמר לפי שהוא אומר איש או אשה אין לי אלא איש או אשה טו"א מנין תלמוד לומר ואשמה הנפש ההוא: הנפש ההיא הכל במשמע האנשים והנשים והגרים במשמע. ב] משמע מביא את אלו ומביא את הקטן אמרת מה אם ע"ז חמורה פטר בה את הקטן קל וחומר כל מצות שבתורה: אשמה הנפש ההוא מנין לגוזל (הגר) ונשבע לו והלך להביא את הכסף ואת האשם ולא הספיק להביא עד שמת שהיורשים פטורים תלמוד לומר ואשמה הנפש ההיא. או כשם שפטורים מן האשם כך יהיו פטורים מן הקרן תלמוד לומר ונתן לאשר אשם לו: ואשמה הנפש ההוא למה נאמר. מנין אתה אומר המדליק גדישו של חבירו ביוהכ"פ שאף על פי (שאין בית דין נפרעים ממנו שיהיה נדון בנפשות) [שהוא נדון בנפשו בית דין נפרעים ממנו] תלמוד לומר ואשמה הנפש ההוא: ואשמה הנפש ההוא והתודו למה נאמר לפי שנאמר והתודה אשר חטא עליה, אין לי אלא חטאת שטעונה וידוי, אשם מנין תלמוד לומר ואשמה הנפש ההיא והתודה. רבי נתן אומר זה בנה אב לכל המתים שטעונים וידוי:

אם בגפו יבא בגפו יצא. למדנו שאין חובה עליו לישא שפחה כנענית, ומה שאמר הכתוב אם אדוניו יתן לו אשה, רשות ולא חובה, לכך נאמר אם בגפו יבא וגו':

[ג] "כשכיר" – מה שכיר (דברים כד, טו) "ביומו תתן שכרו", אף זה "ביומו תתן שכרו". "כתושב" – מה תושב (דברים כג, יז) "בטוב לו לא תוננו", אף זה "בטוב לו לא תוננו". "יהיה עמך" – עמך במאכל, עמך במשתה, עמך בכסות נקיה. שלא תהא אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר; אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש; אתה ישן על מוכין והוא ישן על התבן. "יעבד עמך" – שלא תמסר לו אומנתו לאחר. שאם היה בלן לרבים, ספר לרבים, נחתום לרבים – לא יעשה. ר' יוסי אומר, אם היה אומנתו לפנים מכאן – יעשה; אבל רבו לא ילמדנו בתחלה. אבל אמרו חכמים: מספר לו את שערו, ומכבס לו את כסותו, ואופה לו את עיסתו. "ויצא מעמך" – שלא תהיה אתה בכפר והוא בכרך; אתה בכרך והוא בכפר. "הוא ובניו עמו" – מה רבו חייב במזונותיו, אף רבו חייב במזונות אשתו ובניו. יכול אפילו נשא אשה שלא מדעת רבו? תלמוד לומר (שמות כא, ג) (ויקרא כה, מא) 'הוא ואשתו ובניו' – מה הוא מדעת רבו, אף 'אשתו ובניו' מדעת רבו.