שמות כא:י מדרש: עין יעקב, מדרש אגדה, מדרש לקח טוב ומדרש תנאים

תַּנְיָא: (שמות כא) 'שְׁאֵרָהּ' אֵלּוּ מְזוֹנוֹת. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (מיכה ג׳:ג׳) "וַאֲשֶׁר אָכְלוּ שְׁאֵר עַמִּי". 'כְּסוּתָהּ' כְּמַשְׁמָעָהּ. 'עֹנָתָהּ' זוֹ עוֹנָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (בראשית ל״א:נ׳) "אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנֹתַי". רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: 'שְׁאֵרָהּ' זוֹ עוֹנָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (ויקרא י״ח:ו׳) "אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה". 'כְּסוּתָהּ' כְּמַשְׁמָעָהּ. 'עֹנָתָהּ' אֵלּוּ מְזוֹנוֹת. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (דברים ח) "וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ".

אם אחרת יקח לו. מכאן למדנו לבת ישראל שחייב אדם בשאר כסות ועונה. שאר אלו מזונות, שנאמר ואשר אכלו (את) שאר עמי (מיכה ג ג), כסותה כמשמעו. ועונתה זו דרך ארץ, שנאמר וישכב אותה ויענה (בראשית לד ב):

פס'. והסירה את שמלת שביה מעליה. מלמד שהיה מעביר הימנה בגדים נאים שהיתה לובשת בביתה בשעה שנלקחה פתאום ומלבישה בגדי אלמנות. וישבה בביתך. בבית שהוא בו כדי שיהא נכנס ויוצא ורואה אותה כשהיא מנוולת. ובכתה את אביה ואת אמה. רבי אליעזר אומר אביה ממש רבי עקיבא אומר עבודה זרה כענין שנאמר (ירמיהו ב׳:כ״ז) אומרים לעץ אבי אתה. ירח ימים. שלשים. ואחר כן תבוא אליה. מלמד שקודם לכן לא היה לו רשות בה. ובעלתה. שתהא נקנית לו כאשת איש שהיא בעולת בעל. והיתה לך לאשה. לנהוג בה מנהג אישות. (שמות כ״א:י׳) שארה כסותה ועונתה לא יגרע: