שמות כא:כג מדרש: עין יעקב, מדרש תנאים, מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי ושמות רבה

כתובות פרק ג - י [תַּנְיָא: רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה הָיָה עוֹשֶׂה אֶת יוֹם הַכִּפּוּרִים כְּשַׁבָּת לְתַשְׁלוּמִין; מַה שַּׁבָּת מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ וּפָטוּר מִן הַתַּשְׁלוּמִין, אַף יוֹם הַכִּפּוּרִים וְכוּ'. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה?] אָמַר אַבַּיֵּי: נֶאֱמַר: (שמות כא) 'אָסוֹן' בִּידֵי אָדָם, וְנֶאֱמַר: (בראשית מד) 'אָסוֹן' בִּידֵי שָׁמַיִם. מָה 'אָסוֹן' הָאָמוּר בִּידֵי אָדָם, פָּטוּר מִתַּשְׁלוּמִין, אַף 'אָסוֹן' הָאָמוּר בִּידֵי שָׁמַיִם, פָּטוּר מִתַּשְׁלוּמִין. מַתְקִיף לָהּ רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: מִמַּאי דְּכִי קָא מַזְהַר לְהוּ יַעֲקֹב לְבָנָיו, עַל צִנִּים פַּחִים, דְּבִידֵי שָׁמַיִם נִינְהוּ? דִּלְמָא עַל אַרְיָא וְגַנְּבֵי, דְּבִידֵי אָדָם נִינְהוּ? אַטוּ יַעֲקֹב, אַהָא אַזְהַר, אַהָא לָא אַזְהַר? יַעֲקֹב, עַל כָּל מִילֵי אַזְהַר! וְ'צִנִּים פַּחִים' בִּידֵי שָׁמַיִם נִינְהוּ? וְהָא תַּנְיָא: הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם, חוּץ מִצִּנִּים פַּחִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי כ״ב:ה׳) "צִנִּים פַּחִים בְּדֶרֶךְ עִקֵּשׁ, שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק מֵהֶם". וְתוּ, 'אַרְיָא וְגַנְּבֵי', בִּידֵי אָדָם נִינְהוּ? וְהָא אָמַר רַב יוֹסֵף, וְכֵן תָּנִי רַבִּי חִיָּא: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁבָּטְלוּ סַנְהֶדְרִין, אַרְבַּע מִיתוֹת לֹא בָּטְלוּ. 'לֹא בָּטְלוּ'? הָא בָּטְלוּ לְהוּ! אֶלָּא דִּין אַרְבַּע מִיתוֹת לֹא בָּטְלוּ, מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב סְקִילָה, אוֹ נוֹפֵל מִן הַגַּג, אוֹ חַיָּה דּוֹרְסַתּוֹ. וּמִי שֶׁנִּתְחַיֵּב שְׂרֵפָה, אוֹ נוֹפֵל בִּדְלֵקָה, אוֹ נָחָשׁ מַכִּישׁוֹ. וּמִי שֶׁנִּתְחַיֵּב הֲרִיגָה, אוֹ נִמְסָר לַמַּלְכוּת, אוֹ לִסְטִין בָּאִין עָלָיו. וּמִי שֶׁנִּתְחַיֵּב חֶנֶק, אוֹ טוֹבֵעַ בַּנָּהָר, אוֹ מֵת בִּסְרוֹנְכִי. אֶלָּא אִיפּוּךְ: אַרְיָא וְגַנְּבֵי בִּידֵי שָׁמַיִם, צִנִּים פַּחִים בִּידֵי אָדָם.

כאשר זמם לעשות לאחיו אין העדים זוממין עד שיגמר הדין שהרי הצדוקים אומ' עד שיהרג שנ' (שמות כא כג) ונתת נפש תחת נפש אמ' להן חכמים והלא כבר נאמר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לא' והרי אחיו קיים אם כן למה נאמר נפש תחת נפש יכול משעה שקיבלו עדותם יהרגו ת״ל נפש תחת נפש הא אינן נהרגין עד שיגמר הדין:

ואם אסון יהיה ונתת נפש יכול הרג אדם ובהמה באחד וקטע ראשו של זה ואצבעו של זה כאחד יכול יהא חייב מיתה ותשלומין ת"ל נפש תחת נפש ולא נפש תחת נפש ובהמה ולא נפש תחת נפש ועין אבל הרג אדם ואח״כ הרג בהמה קטע ראשו של זה ואחר כך קטע אצבעו של זה חייב שנ' נפש תחת נפש [עין] (ובהמה) נפש תחת נפש ועין זה הכלל כל שיש בו עון מיתה ותשלומין כאחד נידון במיתה ופטור מן התשלומין: