שמות כב:יא מדרש: ויקרא רבה ומכילתא דרבי שמעון בן יוחאי

גּוּפָא אַל תְּהִי שְׁבוּעַת שָׁוְא קַלָּה בְּעֵינֶיךָ, שֶׁהֲרֵי זְכַרְיָה חָמֵי לֵיהּ (זכריה ה, א): וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה מְגִלָּה עָפָה, מֶה עָפָה, שַׁיְיטָא, כְּמָה דְתֵימָא (ישעיה ו, ו): וַיָּעָף אֵלַי אֶחָד מִן הַשְּׂרָפִים, (זכריה ה, ב): וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה וָאֹמַר אֲנִי רֹאֶה מְגִלָּה עָפָה, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ אֲפִלּוּ עוֹרוֹ שֶׁל פִּיל וְעוֹרוֹ שֶׁל גָּמָל אֵינָן בַּמִּדָּה הַזּוֹ, וְאַתְּ אֲמַר כָּאן (זכריה ה, ג): זֹאת הָאָלָּה הַיּוֹצֵאת עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ, מֵהֵיכָן יָצָאת מִפִּתְחוֹ שֶׁל אוּלָם, דִּתְנַן פִּתְחוֹ שֶׁל אוּלָם גָּבְהוֹ אַרְבָּעִים אַמָּה וְרָחְבּוֹ עֶשְׂרִים אַמָּה, אָמַר רַבִּי אַיְבוּ מִפְנֵי מָה מַשְׁבִּיעִין הָאָדָם בְּסֵפֶר תּוֹרָה וּמְבִיאִין לְפָנָיו נוֹדוֹת נְפוּחִים, לוֹמַר אֶתְמוֹל הָיָה הַנּוֹד הַזֶּה מָלֵא גִּידִים וַעֲצָמוֹת, וְעַכְשָׁיו הוּא רֵק מִכֻּלָּן, כָּךְ הַמַּשְׁבִּיעַ לַחֲבֵרוֹ לַשֶּׁקֶר סוֹף שֶׁיֵּצֵא רֵיקָם מִכָּל מָמוֹנוֹ. רַבִּי אַסָּא אָמַר עַל שָׁקֶר, רַבִּי יוֹנָה אָמַר אֲפִלּוּ עַל אֱמֶת. רַבִּי יַנַּאי הֲוָה יָתֵיב וְדָרִישׁ עַל הֲדָא דְּרַבִּי יוֹנָה אָמַר רַבִּי סִימוֹן אֵין מוֹסְרִין אֶת הַשְּׁבוּעָה לְמִי שֶׁהוּא חָשׁוּד עַל הַשְּׁבוּעָה, וְאֵין נוֹתְנִין אֶת הַשְּׁבוּעָה לְמִי שֶׁהוּא רָץ אַחַר הַשְּׁבוּעָה. הֲוָה עוֹבָדָא בְּבַר תְּמַלְּיוֹן וְסִיַּע לְרַבִּי אַסֵּי. עוֹבָדָא הֲוָה דְּאַפְקִיד חַד גַּבְרָא גַּבֵּי בַּר תְּמַלְּיוֹן מֵאָה דִּינָרִין, אָזַל בָּעָא לְהוֹן מִינֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ מַה דְּאַפְקַדַת בְּיָדִי מְסָרִית בִּידָךְ. אֲמַר לֵיהּ אִשְׁתַּבַּע לִי. מֶה עָבֵיד בַּר תְּמַלְּיוֹן נָטַל חַד קָנֶה וַחֲקָקֵיהּ וִיהַב בֵּיהּ הָלֵין דִּינָרִין וְשָׁרֵי מִסְמַךְ עֲלֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ צוֹר הָדֵין קַנְיָא בִּידָךְ וַאֲנָא מִשְׁתַּבַּע לָךְ, כֵּיוָן דְּמָטֵי לְבֵי כְנִשְׁתָּא אֲמַר מָרֵיהּ דְּהָדֵין בֵּיתָא טָבָא מַה דִּמְסַרְתְּ בְּיָדִי מְסָרִית בִּידָךְ, הַהוּא מִן דְּבִידֵיהּ נָסְתֵיהּ לְקַנְיָא וְאַקְשֵׁיהּ לְאַרְעָא, שָׁרְיָין הָלֵין דִּינָרִין מִתְבַּדְּרִין, וְשָׁרֵי הַהוּא מְלַקֵּט, אֲמַר לֵיהּ לְקַט לְקַט דְּמִן דִּידָךְ אַנְתְּ מְלַקֵּט. (שמות כב, י): שְׁבֻעַת ה' תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם, שֶׁאֵינָה זָזָה מִבֵּין שְׁנֵיהֶם, אִם הַמַּשְׁבִּיעַ מַשְׁבִּיעַ עַל שֶׁקֶר סוֹפָהּ לָצֵאת עָלָיו, וְאִם הַנִּשְׁבַּע נִשְׁבַּע עַל שֶׁקֶר סוֹפָהּ לָצֵאת עָלָיו. עוֹבָדָא הֲוָה בְּחָדָא אִתְּתָא דְּעָלַת לְמֵילַשׁ גַּבֵּי מְגֵירָתָא וַהֲווֹ צָיְירִין בְּשׁוֹשִׁיפָהּ תְּלָתָא דִּינָרֵי, נְסָבַתְהוֹן וְיָהֲבַת יַתְהוֹן עַל גַּבֵּי סוּדָרָא, אִגַּבְלוּן בַּלִּישָׁה, אֲפָה פִּיתָּא וְאָזְלָא לָהּ, אֲמַר לָהּ בַּעֲלָהּ הַב לִי תְּלָתָא דִּינָרִין, אָזְלַת בָּעֲיָא לְהוֹן גַּבֵּי מְגֵירָתָא, אֲמָרַת לָהּ דִּלְמָא חָמִית לִי הָלֵין תְּלַת דִּינָרִין, הַוְיָין לְהַהִיא מְגֵירָתָא תְּלָתָא בְּנִין, אָמְרָה לָהּ תִּקְבְּרִנֵּיהּ הַהִיא אִתְּתָא בְּרָא אִי הִיא יָדְעָה בְּהוֹן, גַּרְמוּן חוֹבִין וּקְבַרְתֵּיהּ, אָמְרָה אִלּוּלֵי דְהַהִיא אִתְּתָא חֲשִׁידָה בְּהוֹן לָא הֲוָה קָבְרָה לֵיהּ, אָזְלָה וְאָמְרָה לָהּ דִּלְמָא חָמִית לִי לְהָלֵין דִּינָרִין, אָמְרָה הַהִיא אִתְּתָא תִּקְבּוֹר בְּנָה אַחֲרִינָא אִי הִיא יָדְעָה בְּהוֹן, גָּרְמוּן חוֹבִין וּמִית בְּרָא אַחֲרִינָא, זְמַן אָחֳרָן אָמְרָה לָהּ דִּלְמָא חָמִית לִי הָלֵין דִּינָרִין, אָמְרָה תִּקְבּוֹר הַהִיא אִתְּתָא בְּרָא תְּלִיתָאָה אִי הִיא יָדְעָה בְּהוֹן, גָּרְמוּן חוֹבִין וּקְבַרְתֵּיהּ. אֲמַר לָהּ בַּעֲלָהּ לֵית אַנְתְּ אָזֵיל לִמְנַחֲמָא לַהֲדָא מְגֵירָתֵיךָ, נְסָבַת תְּרֵין עִגוּלִין דְּפִתָּא וַאֲזָלַת מְנַחְמַת יָתָהּ, כֵּיוָן דְּקָצוֹן עִגּוּלָה נָפְקוּן הָלֵין תְּלַת דִּינָרֵי מִינָהּ, הֲדָא דִּבְרִיָּיתָא אָמְרִין בֵּין זַכַּאי בֵּין חַיָּב לִידֵי מוֹמֵי לָא תֵיעוֹל. (זכריה ה, ד): וּבָאָה אֶל בֵּית הַגַּנָּב וְאֶל בֵּית הַנִּשְׁבָּע בִּשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְלָנֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְכִלַּתּוּ [ואת] עֵצָיו [ואת] אֲבָנָיו, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן מַלְאֲכֵי חַבָּלָה אֵין לָהֶם קְפִיצִין, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב א, ז): מִשּׁוּט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ, בְּרַם הָכָא וְלָנֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא דְּבָרִים שֶׁאֵין הָאֵשׁ שׂוֹרְפָן שְׁבוּעַת שָׁוְא מְכַלָּתָן, דַּרְכָּהּ שֶׁל אֵשׁ לֶאֱכֹל עֵצִים, שֶׁמָּא אֲבָנִים, בְּרַם הָכָא וְכִלַּתּוּ אֶת עֵצָיו וְאֶת אֲבָנָיו.

ואם גנב יגנב אין לי אלא גנבה אבדה מניין הרי אתה דן הואיל וגניבה חסרון שמירה ואבידה חסרון שמירה אם למדת על הגניבה שחייב לשלם עליה אף אבדה חייב לשלם עליה: מעמו. כל שהוא עמו אמר לו השאיליני פרתך ושלחה לו ביד בנו ביד עבדו או ביד שלוחו וגנבה בדרך יכול יהא חייב ת"ל מעמו מרשותו של שומר: ישלם לבעליו. בין איש בין אשה בין קטן בין גדול: ד"א ישלם לבעליו אם לאו מה עלתה על לבי שלא לבעליו הוא משלם אם תאמר תקון מקרא הוא הרי כבר נאמר (פס' ד') מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם אין כן בעלים מה ת"ל ישלם לבעליו לבעליו ולא לבעל חוב לבעליו ולא לבעל הנזק ולא לבעל הפקדון מכאן אתה אומר היו לו פקדון או מלוה ביד אחרים למי יתנו ר' טרפון אומר ינתנו לכושל שבהן ור' עקיבה אומר ינתנו ליורשין שהיורשין פטורין מלשבע: