שמות כד:ד מדרש: במדבר רבה, מדרש שכל טוב ומדרש אגדה

וְכָתַב אֶת הָאָלֹת הָאֵלֶּה הַכֹּהֵן (במדבר ה, כג), זֶה משֶׁה, (במדבר ה, כג): בַּסֵּפֶר, זֶה הַלּוּחַ, שֶׁהָיָה כָּתוּב בּוֹ (שמות כ, ה): פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת וגו', וְכִי הוּא כְּתָבָן וַהֲלוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּתָבָן, אֶלָּא לְפִי שֶׁטָּעוּ יִשְׂרָאֵל לֹא נְתָנָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא לְמשֶׁה, כְּמָה דְתֵימָא (שמות לא, יח): וַיִּתֵּן אֶל משֶׁה, וּלְכָךְ נִקְרְאוּ עַל שְׁמוֹ כְּאִלּוּ הוּא כְּתָבָן. וְלָמָּה קָרָא הַלּוּחַ סֵפֶר, לְפִי שֶׁהָיָה סֵפֶר. (במדבר ה, כג): וּמָחָה אֶל מֵי הַמָּרִים, לְפִי שֶׁבַּעֲוֹן יִשְׂרָאֵל שִׁבַּר אֶת הַלּוּחוֹת וּפָרַח הַכְּתָב מֵעֲלֵיהֶם, וּבְאוֹתָהּ מְחִיַּת הַכְּתָב שָׁתוּ יִשְׂרָאֵל עָנְשָׁם בַּמַּיִם, (במדבר ה, כד): וְהִשְׁקָה אֶת הָאִשָּׁה, כְּמָה דְתֵימָא (שמות לב, כ): וַיַּשְׁק אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּדָקָן כַּסּוֹטוֹת. (במדבר ה, כה): וְלָקַח הַכֹּהֵן מִיַּד הָאִשָּׁה אֵת מִנְחַת הַקְּנָאֹת, אֵלּוּ הַלּוּחוֹת, שֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹלֵחַ לָהֶם לְקָחָם מֵהֶם, שֶׁלֹא רָצָה לִתְּנָהּ לָהֶם. (במדבר ה, כה): וְהֵנִיף אֶת הַמִּנְחָה לִפְנֵי ה', שֶׁהֶחֱזִיר כְּתָב הַלּוּחוֹת לִמְקוֹמָן. (במדבר ה, כה): וְהִקְרִיב אֹתָהּ אֶל הַמִּזְבֵּחַ, אֵלּוּ הַלּוּחוֹת שֶׁשִּׁבֵּר תַּחַת הָהָר, כְּמָה דְתֵימָא (שמות לב, יט): וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר, בִּמְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בָּנָה משֶׁה תַּחַת הָהָר לְקַבֵּל הַתּוֹרָה, כְּמָה דְתֵימָא (שמות כד, ד): וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר. (במדבר ה, כו): וְקָמַץ הַכֹּהֵן מִן הַמִּנְחָה וגו', שֶׁלִּמֵּד משֶׁה סָנֵיגוֹרְיָא עַל יִשְׂרָאֵל, מִמַּה שֶּׁכָּתוּב בַּלּוּחוֹת (שמות כ, ו): וְעֹשֶׂה חֶסֶד לָאֲלָפִים לְאֹהֲבַי, אָמַר משֶׁה הֲרֵי הָאָבוֹת אוֹהֲבֶיךָ, עֲשֵׂה עִמָּהֶם חֶסֶד וְהַצֵּל אֶת בְּנֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות לב, יג): זְכֹר לְאַבְרָהָם וגו'. (במדבר ה, כו): וְאַחַר יַשְׁקֶה וגו', אַחַר שֶׁנִּתְחַלָּה עֲלֵיהֶם וְהֶעֱבִיר פָּנָיו שֶׁל זַעַם, כְּמָה דְתֵימָא (שמות לב, טו): וַיִּפֶן וַיֵּרֶד משֶׁה, אַחַר כֵּן בְּדָקָן כַּסּוֹטוֹת. (במדבר ה, כז): וְהִשְׁקָהּ אֶת הַמַּיִם וְהָיְתָה אִם נִטְמְאָה וַתִּמְעֹל מַעַל בְּאִישָׁהּ וּבָאוּ וגו', בְּעֵת שֶׁשָּׁתוּ מֵהֶם נִבְדְּקוּ וּמֵתוּ כָּל הַחוֹטְאִים מִיתָה מְשֻׁנָּה, מַטְרוֹנָה שָׁאֲלָה אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִפְּנֵי מָה חֲטָיָה אַחַת בָּעֵגֶל וְהֵם מֵתוּ בָהּ שָׁלשׁ מִיתוֹת. אָמַר לָהּ אֵין חָכְמָה לְאִשָּׁה אֶלָּא בְּפִלְכָּהּ, דִּכְתִיב (שמות לה, כה): וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ. אָמַר לוֹ הוֹרְקְנוֹס בִּשְׁבִיל שֶׁלֹא לַהֲשִׁיבָהּ דָּבָר אֶחָד מִן הַתּוֹרָה אִבַּדְתָּ מִמֶּנּוּ שְׁלשׁ מֵאוֹת כֹּר מַעֲשֵׂר בְּכָל שָׁנָה, אָמַר לוֹ יִשָֹּׂרְפוּ דִּבְרֵי תוֹרָה וְאַל יִמָּסְרוּ לַנָּשִׁים, וּכְשֶׁיָּצְאָה אָמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו רַבִּי לָזוֹ דָחִיתָ בְּקָנֶה לָנוּ מָה אַתָּה מֵשִׁיב, רַבִּי בֶּרֶכְיָה בַּר אַבָּא בַּר כַּהֲנָא בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר כָּל מִי שֶׁהָיָה לוֹ עֵדִים וְהַתְרָאָה הָיָה מֵת בְּבֵית דִּין, עֵדִים וְלֹא הַתְרָאָה הָיָה נִבְדַּק כַּסּוֹטָה, לֹא עֵדִים וְלֹא הַתְרָאָה הָיָה מֵת בַּמַּגֵּפָה. רַב וְלֵוִי בַּר סִיסֵי תַּרְוֵיהוֹן אָמְרִין זִבַּח קִטֵּר וְנִסֵּךְ, הָיָה מֵת בְּבֵית דִּין. טִפַּח רִקֵּד שִׂחֵק, הָיָה נִבְדַּק כַּסּוֹטָה. שָׂמַח בְּלִבּוֹ, הָיָה מֵת בַּמַּגֵּפָה. (במדבר ה, כז): וְהָיְתָה הָאִשָּׁה לְאָלָה בְּקֶרֶב עַמָּהּ, וְעַמָּהּ שָׁלוֹם, שֶׁהֵן לָקוּ וְהַשְּׁאָר פָּלְטוּ. (במדבר ה, כח): וְאִם לֹא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה, אֵלּוּ שֶׁהָיוּ כְּשֵׁרִים שֶׁשָּׁתוּ, (במדבר ה, כח): וּטְהֹרָה הִוא, אֵלּוּ שֵׁבֶט לֵוִי. (במדבר ה, כח): וְנִקְתָה, אֵלּוּ הַלְוִיִּם שֶׁזָּכוּ לַעֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ עַל זֹאת שֶׁכָּל מַעֲשֵׂיהֶם בִּנְקִיּוּת. (במדבר ה, כח): וְנִזְרְעָה זָרַע, אֵלּוּ יִשְרָאֵל הַכְּשֵׁרִים שֶׁזַּרְעָם נִכְנַס לָאָרֶץ, כְּמָא דְּתֵימָא (הושע ב, כה): וּזְרַעְתִּיהָ לִי בָּאָרֶץ, וְעָשָׂה לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַה שֶּׁאָמַר לְאַבְרָהָם (שמות לכ, יג): וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וגו', שֶׁכֵּן כְּתִיב לְאַחַר מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל (שמות לג, א): וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה.

וזה לך האות כי אנכי שלחתיך. אין אות בכל מקום אלא למי שנתבשר בו פעמים לאלתר ופעמים לזמן, וכה"א למחר יהיה האות הזה (שמות ח כג). והמופת לאלתר, וכה"א תנו לכם מופת ואמרת אל אהרן קח את מטך (שם ז ט), ונקוד באתנחתא מלת שלחתיך, להודיע כי שם הגבול, אמר לו בעירת הסנה יהי אות לך כי אנכי שלחתיך, ומצוה אני עליך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה, כדכתיב וישכם בבקר ויבן מזבח תחת ההר ושתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל (שמות כד ד), ומעתה יש לך להתחזק באמונה כי בחרתי בך להיותך שליח:

ככם כגר יהיה. כשם שלא באו ישראל לחסות בצל כנפי השכינה עד שהיו מולים ובטבילה ובקרבן, כן אין הגר נכנס תחת כנפי השכינה אלא במילה ובטבילה ובקרבן, וזו היא ששנינו במשנה גר שנתגייר בזמן הזה צריך שיפרוש מרוב, ומנין אנו למדים שלא נכנסו ישראל תחת כנפי השכינה כי אם במילה ובטבילה ובקרבן. מילה דכתיב כי מולים היו וגו' (יהושע ה' ה'), קרבן דכתיב ויבן מזבח תחת ההר וגו' (שמות כ"ד ד'), וכתיב וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות ויזבחו זבחים וגו' (שם שם ח). טבילה דכתיב ויקח משה את הדם וגו' (שם שם ח'), וגמירי דאין הזאה בלא טבילה, שנאמר והזה הטהור על הטמא וגו' (במדבר י"ט י"ט):