וְנָתַתָּ֣ה אֹתָ֗הּ עַל־אַרְבָּעָה֙ עַמּוּדֵ֣י שִׁטִּ֔ים מְצֻפִּ֣ים זָהָ֔ב וָוֵיהֶ֖ם זָהָ֑ב עַל־אַרְבָּעָ֖ה אַדְנֵי־כָֽסֶף׃
מדרש תנחומא
רְאֵה כַּמָּה נִסִּים הָיוּ בָּאָרוֹן. וְאִם כֵּן, הֵיאַךְ הָיוּ יְכוֹלִים לִטְעֹן אוֹתוֹ וְלֹא הָיוּ יְרֵאִים. אֶלָּא כָּךְ הָיוּ בְּנֵי קְהָת עוֹשִׂים, שְׁנֵי כֹהֲנִים גְּדוֹלִים נוֹשְׂאִין לָהֶם אֶת הַפָּרֹכֶת בְּקוֹנְטָסִין, וְהָיָה דוֹמֶה לְוִילוֹן גְּדוֹלָה, וְעָבְיָהּ טֶפַח, וְעַל שִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם נִימִין נֶאֱרֶגֶת, וְעַל כָּל נִימָה וְנִימָה עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חוּטִין, וּשְׁלֹש מֵאוֹת כֹּהֲנִים נוֹטְלִין אוֹתָהּ, וּשְׁנֵי כֹהֲנִים גְּדוֹלִים נוֹשְׂאִין אוֹתָהּ בְּקוֹנְטָסִין בִּפְנֵי הָאָרוֹן, וְאַחַר כָּךְ נוֹתְנִין כְּסוּי עוֹר תַּחַשׁ עָלָיו שֶׁלֹּא יִרְאוּ בָּאָרוֹן כְּלוּם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ (במדבר ד, כ).