שמות כח:כ מדרש: עין יעקב, אסתר רבה, מדרש אגדה ושמות רבה

יד: שם ויאמר המלך לחכמים יודעי העתים מאן חכמים רבנן יודעי העתים שיודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים. כדת מה לעשות אמר להו דיינוה ניהלה אמרי היכי נעביד נימא דליקטלה למחר מפכח ליה חמרא ודכיר לה ובעי לה מינן. נימא ליה לשבקה השתא לימא לא איכפת להו בזילותא דיליה ומלכותיה. (אלא מוטב ניסלק נפשין) אמרו לו מיום שחרב בהמ"ק וגלינו מארצנו ניטלה עצה ממנו ואין אנו יודעין לדון דיני נפשות אלא זיל לגבי עמון ומואב דיתבי אדוכתייהו. כחמרא דיתיב על דורדייה (ולא פג טעמיה) וטעמא אמרו ליה דכתיב (ירמיה פח) שאנן מואב מנעוריו ושוקט הוא אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ובגולה לא הלך [על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר]. מיד והקרוב אליו כרשנא שתר אדמתא תרשיש מרס מרסנא ממוכן א"ר לוי פסוק זה כולו על שם קרבנות נאמר כרשנא אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע כלום הקריבו לפניך עובדי כוכבים (פרים) [כרים] בני שנה כדרך שהקריבו ישראל [לפניך]. שתר כלום הקריבו לפניך שתי תורים (ובני יונה). אדמתא כלום בנו לפניך (עובדי כוכבים) מזבח של אדמה כדכתיב (שמות כ׳:כ״א) מזבח אדמה תעשה לי. תרשיש כלום שימשו לפניך בבגדי כהונה דכתיב [בהו] (שם כח) תרשיש ושהם וישפה. מרס כלום מרסו לפניך בדם מרסנא כלום מרסו לפניך במנחות. ממוכן כלום הכינו לפניך שולחן של לחם הפנים. מיד ויאמר ממוכן תנא ממוכן זה המן ולמה נקרא שמו ממוכן שמוכן לפורענות אמר רבי (אבא בר) כהנא מכאן שהדיוט קופץ בראש. להיות כל איש שורר בביתו אמר רבא אלמלא אגרות ראשונות לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט. אמרי מאי האי דשדר לן להיות כל איש שורר בביתו פשיטא דאפילו קרחה בביתיה פרדשכא ליהוי. ויפקד המלך פקידים אמר רבא מאי דכתיב (משלי י״ג:ט״ז) כל ערום יעשה כדעת וכסיל יפרוש אולת כל ערום יעשה בדעת זה דוד מלך ישראל דכתיב ביה (מלכים א א׳:ב׳) ויאמרו לו עבדיו יבקשו לאדוני המלך נערה בתולה וכל מאן דהוה ליה ברתא אייתה נהליה. וכסיל יפרוש אולת זה אחשורוש דכתיב ביה ויפקד המלך פקידים דמאן דהוה ליה ברתא אטמרה מיניה:

וְהַקָּרֹב אֵלָיו (אסתר א, יד), הֵן הִקְרִיבוּ הַפֻּרְעָנוּת לְעַצְמָן, כַּרְשְׁנָא, שֶׁהָיָה מְמֻנֶּה עַל הַכַּרְשִׁינִין. שֵׁתָר, שֶׁהָיָה מְמֻנֶּה עַל הַיַּיִן. אַדְמָתָא, שֶׁהָיָה מְמֻנֶּה עַל אַטֻּנַס שֶׁבָּאָרֶץ. תַרְשִׁישׁ, שֶׁהָיָה מְמֻנֶּה עַל הַבַּיִת. מֶרֶס, שֶׁהָיָה מְמָרֵס אֶת הָעוֹפוֹת. מַרְסְנָה, זֶה הָיָה מְמָרֵס אֶת הַסְּלָתוֹת. מְמוּכָן, זֶה הָיָה הָאִיסְפַּקְסִיטוֹן שֶׁבְּכֻלָּם. שֶׁהָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְתַקֶּנֶת לָהֶן כָּל מַה שֶּׁהָיוּ צְרִיכִין. אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם מִתְקַיֶּמֶת עֲצָתוֹ שֶׁל רָשָׁע זֶה, מִי מַקְרִיב לְפָנֶיךָ. כַּרְשְׁנָא, מִי מַקְרִיב לְפָנֶיךָ פַּר בֶּן שָׁנָה. שֵׁתָר, מִי מַקְרִיב לְפָנֶיךָ שְׁתֵּי תוֹרִים. אַדְמָתָא, מִי בּוֹנֶה לְפָנֶיךָ מִזְבַּח אֲדָמָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (שמות כ, כא): מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִי. תַרְשִׁישׁ, מִי לוֹבֵשׁ בִּגְדֵי כְּהֻנָּה וּמְשַׁמֵּשׁ לְפָנֶיךָ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (שמות כח, כ): תַּרְשִׁישׁ שֹׁהַם וְיָשְׁפֶה. מֶרֶס, מִי מְמָרֵס לְפָנֶיךָ אֶת הָעוֹפוֹת. מַרְסְנָא, מִי מְמָרֵס לְפָנֶיךָ אֶת הַסְּלָתוֹת. מְמוּכָן, מִי מֵכִין לְפָנֶיךָ אֶת הַמִּזְבֵּחַ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (עזרא ג, ג): וַיָּכִינוּ הַמִּזְבֵּחַ עַל מְכוֹנֹתָו. אוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בָּנַי הֵם, רֵעַי הֵם, קְרוֹבַי הֵם, אוֹהֲבַי הֵם, בְּנֵי אוֹהֲבִי הֵם, שֶׁהוּא אַבְרָהָם, דִּכְתִיב (ישעיה מא, ח): זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי. מְרוֹמֵם אֲנִי קַרְנָם, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים קמח, יד): וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ. דָּבָר אַחֵר, כַּרְשְׁנָא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹזֵק אֲנִי לִפְנֵיהֶם כַּרְשִׁינִין וּמַשִּׁירָן מִן הָעוֹלָם. שֵׁתָר, מַשְׁקֶה אֲנִי לָהֶם כּוֹס שֶׁל תַּרְעֵלָה. אַדְמָתָא תַרְשִׁישׁ, מַתִּיר אֲנִי דָּמָן כַּמַּיִם. מֶרֶס, מַרְסְנָא, מְמוּכָן, מְמָרֵס אֲנִי מְסָרֵס וּמְמַעֵךְ אֶת נַפְשָׁם בְּתוֹךְ מְעֵיהֶם, וְכִי הֵיכָן הָיְתָה אִיסְקוֹזוּת שֶׁל כֻּלָּן מְתֻקֶּנֶת, אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא מִישַׁעְיָה הַנָּבִיא, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (ישעיה יד, כא): הָכִינוּ לְבָנָיו מַטְבֵּחַ בַּעֲוֹן אֲבוֹתָם בַּל יָקֻמוּ וְיָרְשׁוּ אָרֶץ וגו'.

פִּסְקָא. בָּטַל הַשָּׁמִיר. תָּנוּ רַבָּנָן: שָׁמִיר, שֶׁבּוֹ בָּנָה שְׁלֹמֹה אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (מ"א ו) "וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ, אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה" וְגוֹ'. דְּבָרִים כִּכְתָבָן! דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. אָמַר לוֹ רַבִּי נְחֶמְיָה: וְכִי אֶפְשָׁר לוֹמַר כֵּן? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: (שם ז) "כָּל אֵלֶּה אֲבָנִים יְקָרֹת כְּמִדּוֹת גָּזִית מְגֹרָרוֹת בַּמְּגֵרָה מִבַּיִת וּמִחוּץ". אֶלָּא מַאי: "לֹא נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ"? שֶׁהָיָה מְתַקְּנָן מִבַּחוּץ וּמַכְנִיסָן מִבִּפְנִים. אָמַר (רב נחמן) [רַבִּי]: נִרְאִין דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה בְּאַבְנֵי מִקְדָּשׁ, וְנִרְאִין דִּבְרֵי רַבִּי נְחֶמְיָה בְּאַבְנֵי בֵּיתוֹ. וּלְרַבִּי נְחֶמְיָה, שָׁמִיר לָמָּה לִי? (לאבני אפוד) כִּדְתַנְיָא: אֲבָנִים הַלָּלוּ אֵין כּוֹתְבִין עֲלֵיהֶם בִּדְיוֹ, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כּח) "פִּתּוּחֵי חֹתָם", וְאֵין מְסָרְטִין עֲלֵיהֶם בְּאִזְמֵל, [מִשּׁוּם] שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "בְּמִלּוּאֹתָם", (הא כיצד) [אֶלָּא] כּוֹתְבִין עֲלֵיהֶם בִּדְיוֹ, וּמֵבִיא שָׁמִיר, וּמַרְאֶה לָהֶם מִבַּחוּץ, וְהֵן מִתְבַּקְּעוֹת מֵאֵלֵיהֶן כִּתְאֵנָה שֶׁמִּתְבַּקַּעַת בִּימוֹת הַחַמָּה וְאֵינָהּ חֲסֵרָה כְּלוּם, וּכְבִקְעָה זוֹ שֶׁנִּבְקַעַת בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים וְאֵינָהּ חֲסֵרָה כְּלוּם. תָּנוּ רַבָּנָן: שָׁמִיר זֶה, בְּרִיָּתוֹ כִּשְׂעוֹרָה, וּמִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית נִבְרָא, וְאֵין כָּל דָּבָר קָשֶׁה יָכוֹל לַעֲמֹד בְּפָנָיו, וְכֵיצַד מַצְנִיעִין אוֹתוֹ? כּוֹרְכִין אוֹתוֹ בִּסְפוֹגִין שֶׁל צֶמֶר, וּמַנִּיחִין אוֹתוֹ בְּאִיטוֹנִי שֶׁל אֲבָר מְלֵאָה סֻבִּין שְׂעוֹרִין. [אָמַר רַב אַמִי: מִשֶּׁחָרַב מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן בָּטְלָה שִׁירָא פָּרַנְדָא, וּזְכוּכִית לְבָנָה. תַּנְיָא נַמִּי הָכִי: מִשֶּׁחָרַב מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן בָּטְלָה שִׁירָא פָּרַנְדָא, וּזְכוּכִית לְבָנָה, וְרֶכֶב בַּרְזֶל. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף יַיִן קָרוּשׁ הַבָּא מִשְּׂנִיר, הַדּוֹמֶה כְּעִגּוּלֵי דְּבֵלָה, וְנֹפֶת צוּפִים. מַאי 'נֹפֶת צוּפִים'? אָמַר רַב: סֹלֶת שֶׁצָּפָה עַל גַּבֵּי נָפָה, וְדוֹמָה לְעִסָּה שֶׁנִּלּוֹשָׁה בִּדְבַשׁ וְשֶׁמֶן. וְלֵוִי אָמַר: שְׁתֵּי כִּכָּרוֹת הַנִּדְבָּקוֹת בַּתַּנּוּר, וְתוֹפְחוֹת וּבָאוֹת, עַד שֶׁמַּגִּיעוֹת זוֹ לְזוֹ. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: זֶה דְּבַשׁ הַבָּא מִן הַצִּיפְיָא. מַאי מַשְׁמַע? כְּדִמְתַרְגֵּם רַב שֵׁשֶׁת: כְּמָא דְּנַתְּזָן דִּבְרִיאָתָהּ, וְשַׁיְטָן בְּרוּמֵי עָלְמָא, וּמַתְּיָין דּוּבְשָׁא מֵעִישְׂבֵי טוּרָא. תְּנָן הָתָם: כָּל הַנִּצּוֹק טָהוֹר, חוּץ מִדְּבַשׁ זִיפִים וְהַצַּפִּיחִים, מַאי 'זִיפִים'? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: דְּבַשׁ שֶׁמְּזַיְּפִין בּוֹ. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: עַל שֵׁם מְקוֹמוֹ, דִּכְתִיב: (יהושע ט״ו:כ״ד) "זִיף וָטֶלֶם וּבְעָלוֹת". כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: (תהילים נ״ד:ב׳) "בְּבוֹא הַזִּיפִים וַיֹּאמְרוּ לְשָׁאוּל הֲלֹא דָוִד" וְגוֹ'. מַאי 'זִיפִים'? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּנֵי אָדָם הַמְזַיְּפִין דִּבְרֵיהֶם. וְרַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: עַל שֵׁם מְקוֹמָן, כְּדִכְתִיב: "זִיף וָטֶלֶם וּבְעָלוֹת".