וְלִבְנֵ֤י אַהֲרֹן֙ תַּעֲשֶׂ֣ה כֻתֳּנֹ֔ת וְעָשִׂ֥יתָ לָהֶ֖ם אַבְנֵטִ֑ים וּמִגְבָּעוֹת֙ תַּעֲשֶׂ֣ה לָהֶ֔ם לְכָב֖וֹד וּלְתִפְאָֽרֶת׃
מדרש לקח טוב
פס'. ותצא אש מלפני ה'. מלמד שיצתה אש מבית קדש הקדשים ושרפה את נשמתן. אבא יוסי בן דוסאי אומר שני חוטין של אש יצאו מבית קדש הקדשים ונתחלקו לארבעה ונכנסו שנים בחוטמו של זה ושנים בחוטמו של זה ומתו. ותאכל אותם. אותם שרפה ולא בגדיהם שנאמר וישאום בכתנותם. בכותנותיהן נישאין שהיו להן כתנות שנא' (שמות כ״ח:מ׳) ולבני אהרן תעשה כתנות. ולא למישאל ולאלצפן בני עוזיאל למדנו שבכתנות של מתים. שהלוים לא היו להם כתנות. וימותו לפני ה'. כעין מיתה הנשמה נשרפת והגוף היה קיים. רבי אליעזר אומר וימותו לפני ה'. לא מתו בפנים ולא בחוץ מקום שהלוים מותרין ליכנס לשם שנאמר ויקרבו וישאום. א"כ מהו לפני ה' נגפם המלאך ודחם והוציאם לחוץ. רבי עקיבא אומר לפני ה' מתו והלוים גררום בחכות של ברזל והוציאם לחוץ. ואיסי בן עקיבא אומר לא מתו נדב ואביהוא אלא שלא ליתן פתחון פה לבאי העולם לאמר לא שרתה שכינה באהל מועד וכיון שנכנסו נדב ואביהוא לפני ולפנים באהל מועד אמר הקב"ה אם אני מאריך אפי עם אלו יהא כל אחד ואחד מישראל עושה כך מוטב ימותו נדב ואביהוא ואל יתמעט כבודי אפילו שעה אחת מיד אמר למלאך ונגפם. אם על הקרובים כך על הרחוקים על אחת כמה וכמה, במסכת סנהדרין מפרש וכבר היו משה ואהרן מהלכין בדרך ונדב ואביהוא מהלכין אחריהן א"ל נדב לאביהוא מתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה ננהיג הדור אמר להן הקב"ה הא נראה מי קובר את מי וכמה בנים היו לו לאהרן שהיו ראוין לישרף כנדב ואביהוא אלא שזכות אבותם עמדה להם. ר' ירמיה אומר בארבעה מקומות מזכיר מיתת בני אהרן ובכל מקום מזכיר סרחונם ללמדך שלא מתו אלא על הקריבה ועל הקרבה ועל שלא נכנסו בעצה ועל אש זרה שהקריבו. ר' אליעזר המודעי אומר בוא וראה כמה חביבין צדיקים לפני מי שאמר והיה העולם שכל מקום שמזכיר מיתתן מזכיר סרחונן להודיעך שלא היה בידם אלא זו בלבד. והרי דכתיב ק"ו אם בשעת הכעס חס הקב"ה עליהם קל וחומר בשעת רצון וכן הוא אומר (ישעיה מט) בעת רצון (פדיתיך) [עניתיך]:
ספרא
[לד] "ותצא אש מלפני ה'" – מלמד שיצא אש מבית קדש הקדשים ושרף נשמתם. אבא יוסי בן דוסתאי אומר שני חוטין של אש יצא מבית קדש הקדשים ונחלקו לארבעה, ונכנסו שנים בחוטמו של זה ושנים בחוטמו של זה. "ותאכל אותם" – נשמתם נשרפת ולא בגדיהם שנאמר "ויקרבו וישאום בכתנתם" – בכתנות הנישָאִים. או יכול בכתנות הנושאים? תלמוד לומר "ותאכל אותם" – אותם ולא בגדיהם. ואומר "ולבני אהרן תעשה כתנות" – כתנות לכהנים ולא כותנות ללוים.
שמות רבה
דבר אחר: וזה הדבר באיזה זכות היה אהרן נכנס לבית קדשי הקדשים? אמר רבי חנינא, בנו של רבי ישמעאל: זכות המילה היתה נכנסת עמו, שנא' (ויקרא טז): בזאת יבא אהרן, זו המילה. כמה דאת אמר: (בראשית טו): זאת בריתי אשר תשמרו. וכן הוא אומר (מלאכי ב): בריתי היתה אתו החיים והשלום. ר' יצחק אומר: זכות השבטים היתה נכנסת עמו, שנאמר (שמות כט): וזה הדבר אשר תעשה להם, מנין זה י"ב, ואלו הן י"ב אבנים שהיו נתונות על לבו של אהרן, ועליהם שמות השבטים וכסדר הזה היו נתונות: ראובן שדרגנין שמעון שימפוזין לוי דייקניתין יהודה ברדינין יששכר סנפרינון זבולון אסמרגדין דן כוחלין נפתלי אבאטיס גד הימוסיון אשר קרומטיסין יוסף פראלוקין בנימין מרגליטוס. מה טעם? שיהא הקב"ה מסתכל בהם ובבגדי כהן, בכניסתו ביום הכפורים, ונזכר לזכות השבטים. ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר: משל לבן מלכים, שהיה פדגוגו נכנס אצלו ללמד סניגוריא על בנו, והיה מתיירא מן העומדים עליו, שמא יפגע בו. מה עשה המלך? הלבישו פורפירא שלו, שיהיו רואין אותו ומתייראין ממנו. כך אהרן היה נכנס בכל שעה לבית קדשי הקדשים, ואלולי זכיות הרבה, שהיו נכנסות עמו ומסייעות אותו. לא היה יכול להכנס, למה? שהיו מלאכי השרת שם. מה עשה לו הקב"ה? נתן לו מדמות לבושי הקודש, שנאמר (שם כח): ולבני אהרן תעשה כתנות. כשם שכתוב (ישעיה נט): וילבש צדקה כשרין וכובע ישועה בראשו וילבש בגדי נקם: