שמות לב:ז מדרש: מדרש אגדה, מדרש לקח טוב, אוצר מדרשים ובמדבר רבה

וידבר ה' אל משה לך עלה מזה. בלשון שאמר לו בלשון ירידה לך רד (שמות לב ז), רצה לומר מגדולתך, כשנתרצה לישראל אמר לו לך עלה, אמר לו רבונו של עולם אם אין פניך הולכים הניחנו במקומנו, אמר לו הקב"ה פני ילכו, המתן עד שיעברו פנים של זעם:

וידבר ה' אל משה לאמר. שלח לך אנשים. זה היה בעשרים ותשעה בסיון שנאמר (במדבר י׳:י״א-י״ב) ויהי בשנה השנית בעשרים בחדש נעלה הענן מעל משכן העדות. (שם) ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים. באו לקברות התאוה בעשרים ושלשה באייר ישבו בקברות התאוה שלשים יום. שנאמר (שם יא) עד חדש ימים. נסעו מקברות התאוה ובאו לחצרות בעשרים ותשעה בסיון. הם היו ימי בכורי ענבים עד שחזרו לסוף ארבעים יום הוא יום תשעה באב במזומן לפורענות. וכיון שאמרו ישראל נשלחה אנשים לפנינו אמר לו הקב״ה למשה יודע אני מה הם מבקשים הואיל והדבר כן שלח לך. יקראו שלוחיך ולא שלוחי. אין אדם בוחר חלק רע לעצמו. הזקנים היו צדיקים והגונים לפני הקב״ה נאמר בהם (שם) אספה לי שבעים איש אבל המרגלים ראה אותם שהן עתידן להעד עדות שקר לא קראם על שמו. וכן הוא אומר בישראל (ויקרא כ״ה:נ״ה) כי עבדי הם. (שמות ג) והוצאתי את עמי בני ישראל מתוכם. וכיון שחטאו הוא אומר (שם לב) לך רד כי שחת עמך. וכאן נאמר שלח לך אנשים לפיכך נסמכה פרשת שלח לך לפרשת מרים שבמרים הוא אומר (במדבר י״ב:א׳) ותדבר מרים ואהרן במשה. ומה כתיב (שם) והנה מרים מצורעת בשלג. כדי שיראו המרגלים ויאמרו ומה מרים שלא נתכוונה אלא כדי שלא יתבטל אחיה מפריה ורביה כך. הם שהוציאו דבת הארץ על חנם כדי למנוע את ישראל שלא יעלו לארץ ישראל על אחת כמה וכמה. שמא תאמר לא שלח הגונים ת״ל שלח לך אנשים, ואומר (שמות י״ז:ט׳) בחר לנו אנשים. ואומר (שמואל א י״ז:י״ב) והאיש בימי שאול זקן בא באנשים. ואומר (שם א) ונתת לאמתך זרע אנשים, מלמד שאנשים חכמים ונבונים היו אלא שעשו עצמם כסילים שנאמר (משלי י׳:י״ח) ומוציא דבה הוא כסיל. ויתורו את ארץ כנען. כדי לבשר את ישראל שהיא טובה ורחבה ארץ זבת חלב ודבש. אשר אני נותן לבני ישראל. לכם לא נאמר אלא לבני ישראל זהו מגיד מראשית אחרית. איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו. כל מה שאתה יכול לבחור מיוחדין שבהם בחר לך, כל נשיא בהם. גדולים שבהם:

[קונטרס ב׳] כתוב אחד אומר תורת ה׳ תמימה (תהילים י״ט:ח׳) וכתיב זכרו תורת משה עבדו (מלאכי ג׳:כ״ב) את מוצא בכל... יתרון. שלשה דברים נתן משה נפשו עליהם ונקראו לשמו, על התורה ועל הדינין ועל ישראל. נתן נפשו על הדינין ונקראו על שמו, שנאמר שופטים ושוטרים תתן לך (דברים ט״ז:י״ח), שופטים ושוטרים אין כתיב כאן אלא תתן לך, והרי אינן אלא של מקום, כמו שנאמר כי המשפט לאלהים הוא (שם א׳) אלא שנתן משה נפשו עליהם ונקראו לשמו. נתן נפשו על ישראל ונקראו לשמו, שנאמר אם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג וגו׳ (במדבר י״א:ט״ו), א״ל הקב״ה חייך אתה נתת נפשך עליהן, אני קורא אותן על שמך, שנאמר וידבר ה׳ אל משה לך רד כי שחת עמך (שמות ל״ב:ז׳.), והלא אינן אלא עמו של מקום שנאמר והם עמך (דברים ט׳:י״ב), אלא שמשה נתן נפשו עליהם ונקרא לשמו. נתן נפשו על התורה, שנאמר ויהי שם עם ה׳ ארבעים יום וגו׳ (שמות ל״ד:כ״ח), א״ל המקום חייך איני קורא אותה אלא לשמך, שנאמר זכרו תורת משה עבדי (מלאכי ג׳:כ״ב), והלא התורה של מקום הוא שנאמר תורת ה׳ תמימה, אלא שנתן משה נפשו עליה ונקראת לשמו, שנאמר בכל עצב יהיה מותר (משלי י״ד כ״ג, ועי׳ ילקוט משלי רמז תתק״ן).