וַיִּֽתְנַצְּל֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־עֶדְיָ֖ם מֵהַ֥ר חוֹרֵֽב׃
תנחומא בובר
ויאמר ה' אל משה עד אנה ינאצוני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי וגו' (במדבר יד יא). זש"ה ותפרעו כל עצתי ותוכחתי לא אביתם [וגו'], נאצו כל תוכחתי (משלי א כה ל), מהו ותפרעו כל עצתי, אלא כל טובה שיעצתי עליכם קלקלתם אותה ופרעתם אותה, שנאמר ופרעו כל עצתי, מתחלה אמרתי למשה, וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו וגו' (שמות ג ח), ואתם לא עשיתם כן, אלא באתם לים, ומיד קלקלתם את העצה, שנאמר וימרו על ים בים סוף (תהלים קו ז), באתם להר סיני, וירדתי אני ודברתי עמכם, באלפי אלפים ורבי רבבות של מלאכים הורדתי בשבילכם, ומסרתי לכל אחד ואחד מישראל ב' מלאכים, אמר ר' יוחנן אחד חוגרו זינו, ואחד נותן עטרה בראשו, ר' חונא דציפורין אמר זינם אסר להם, ור' סימוי אמר פורפירה הלבישן, שנאמר ואלבישך רקמה (יחזקאל טז י), רשב"י אומר כלי זיין הלבישן, ושם המפורש כתוב עליו, וכל ימים שהיה בידם, לא היה דבר רע נוהג בהם, ולא מלאך המות, ולא דבר אחר, וכיון שחטאו אמר להם משה, ועתה הורד עדיך מעליך ואדעה מה אעשה לך (שמות לג ה), באותה השעה וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו וגו' (שם שם ד), ומה כתיב ויתנצלו [בני] ישראל את עדים וגו' (שם שם ו), מה עשה הקב"ה הביא למלאך המות, וא"ל כל העולם ברשותך, חוץ מן האומה זו שבחרתי לי, אמר ר' אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אמר מלאך המות לפני הקב"ה על חנם נבראי בעולם, א"ל הקב"ה בראי אותך שתהא משכל באומות העולם, חוץ מן האומה הזו, שאין לך רשות עליה ליטול אחד ממנה, ראה עצה שיעץ עליהם הקב"ה שיהו חיים וקיימים, שנאמר ואת הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום (דברים ד ד), וכן הוא אומר והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות (שמות לב טז), מהו חרות, ר' יהודה אומר חירות מן המלכיות, ור' נחמיה אומר חירות מלאך המות, ורבותינו אומרים חירות מן היסורים ראה עצה שיעץ הקב"ה עליהם, ומיד קלקלו את העצה הזו, אחר ארבעים יום, לכך נאמר ותפרעו כל עצתי.
אוצר מדרשים
כל הר חרב שבתורה חסר וי״ו חוץ מן אחד שנאמר ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב (שמות ל״ג ו') מלא, ללמדך עד שלא חטאו ישראל במעשה העגל היתה חרב לפניהם ומאבדת כל אויביהם, וכשחטאו היתה חרב עליהם (נ"א נעשה חורב מלשון חרבה.)
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
יתיב ההוא מרבנן קמיה דרב שמואל בר נחמני ויתיב וקאמר איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה אמר ליה עליך אמר קרא (איוב א א) איש היה בארץ עוץ איוב שמו אמר ליה אלא מעתה (ש״ב יב ג) ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה וגו׳ מי הוה אלא משל בעלמא הוא הכי נמי משל בעלמא הוא אמר ליה אם כן שמו ושם עירו למה לי. ר׳ יוחנן ור׳ אלעזר דאמרי תרווייהו איוב מעולי גולה היה ומדרשו בטבריה היה. מיתיבי ימי שנותיו של איוב משעה שנכנסו ישראל למצרים ועד שעה שיצאו (ע״ב) אימא כמשעה שנכנסו ועד שעה שיצאו. מיתיבי שבעה נביאים נתנבאו לאומות העולם בלעם ואביו. ואיוב ואליפז התימני. ובלדד השוחי. וצופר הנעמתי. ואליהוא בן ברכאל הבוזי. וליטעמיך אליהוא בן ברכאל הבוזי ה״נ דלא מישראל הוה והא כתיב ממשפחת רם אלא איתנבויי איתנבי לאומות העולם אטו כולהו נביאי מי לא נתנבאו לאומות העולם כולהו נביאי עיקר נביאותייהו בישראל הני עיקר נביאותייהו לאומות העולם. מיתיבי חסיד היה באומות העולם ואיוב שמו ולא בא לעולם אלא לקבל שכרו באו עליו יסורין התחיל מחרף ומגדף כפל לו הקב״ה שכרו בעולם הזה כדי לטורדו מן העולם הבא תנאי היא דתניא רבי אלעזר אומר איוב בימי שפוט השופטים היה שנאמר (איוב כז יב) הן אתם כלכם חזיתם ולמה זה הבל תהבלו איזהו דור שכולה הבל הוי אומר זה דורו של שפוט השופטים. ר׳ יהושע בן קרחה אומר איוב בימי אחשורוש היה שנאמר (שם מב טו) ולא נמצאו נשים יפות כבנות איוב בכל הארץ איזהו דור שנתבקשו נשים יפות הוי אומר זה דורו של אחשורוש. ואימא בימי דוד דכתיב ביה (מ״א א ג) יבקשו לאדוני המלך נערה יפה התם בכל גבול ישראל הכא בכל הארץ. ר׳ נתן אומר איוב בימי מלכת שבא היה שנאמר (איוב א טו) ותפול שבא ותקחם. וחכמים אומרים בימי כשדים היה שנאמר (שם) כשדים שמו שלשה ראשים. ויש אומרים בימי יעקב היה ודינה בת יעקב נשא וכולהו תנאי סבירא להו דאיוב מישראל הוה לבר מי״א דאי סלקא דעתך מעכו״ם היה בתר דשכיב משה מי שרתה שכינה על עכו״ם והא אמר מר בקש משה שלא תשרה שכינה על עכו״ם ונתן לו שנאמר (שמות לג ו) ונפלינו אני ועמך: