שמות לג:טו מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עין יעקב, אגדת בראשית ותנחומא בובר

אמר ר׳ יוחנן כל מקום שפקרו הצדוקים תשובתן בצדן (בראשית א כו) נעשה אדם בצלמנו וגו׳ (שם) ויברא אלהים את האדם בצלמו. (שם יא) הבה נרדה ונבלה שם שפתם (שם) וירד ה׳ לראות את העיר ואת המגדל. (שם לה) כי שם נגלו אליו האלהים (שם) לאל העונה אותי ביום צרתי. (דברים ד ז) כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה׳ אלהינו בכל קראנו אליו. (ש״ב ז כג) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ אשר הלכו לו אלהים לפדות לו לעם. (דניאל ז ט) עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב הנך למה לי כדרבי יוחנן דא״ר יוחנן אין הקב״ה עושה דבר אלא א״כ נמלך בפמליא של מעלה שנאמר (שם ד) בגזרת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאלתא התינח כולהו עד די כרסון רמיו מאי איכא למימר אחד לו ואחד לדוד דתניא אחד לו ואחד לדוד דברי רבי עקיבא אמר לו ר׳ יוסי עקיבא עד מתי אתה עושה שכינה חול אלא אחד לדין ואחד לצדקה. קבלה מיניה או לא קבלה מיניה ת״ש דתניא אחד לדין ואחד לצדקה דברי ר׳ עקיבא אמר ר׳ אלעזר בן עזריה עקיבא מה לך אצל הגדה כלך לך אצל נגעים ואהלות אלא אחד לכסא ואחד לשרפרף כסא לישב עליו ושרפרף להדום רגליו. א״ר נחמן האי מאן דידע לאהדורי למיני כרב אידית ליהדר ואי לא לא ליהדר. אמר ההוא מינא לרב אידית כתיב (שמות כד א) ואל משה אמר עלה אל ה׳ עלה אלי מיבעי ליה א״ל זה מטטרון ששמו כשם רבו דכתיב (שם כג) כי שמי בקרבו אי הכי נפלחו ליה כתיב (שם) אל תמר בו אל תמירני בו אם כן לא ישא לפשעכם למה לי א״ל הימנותא בידן דאפילו בפרוונקא נמי לא קבילנוה דכתיב (שם לג) ויאמר אליו אם אין פניך הולכים וגו׳. א״ל ההוא מינא לר׳ ישמעאל בר׳ יוסי כתיב (בראשית יט כד) וה׳ המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה׳ מאתו מיבעי ליה א״ל ההוא כובס שבקיה אנא מהדרנא ליה דכתיב (שם ד כג) ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך נשי מיבעי ליה אלא משתעי קרא הכי ה״נ משתעי קרא הכי א״ל מנא לך הא מפרקיה דר׳ מאיר שמיע לי דא״ר יוחנן כי הוה דריש ר׳ מאיר בפרקיה הוה דריש תלתא שמעתא תלתא אגדתא תלתא מתלי וא״ר יוחנן ג׳ מאות משלי שועלים היו לו לרבי מאיר ואנו אין לנו אלא ג׳. (דף לט) (יחזקאל יח ב) אבות אכלו בוסר ושני בנים תקהינה (ויקרא יט לו) מאזני צדק אבני צדק (משלי יא ח) צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו:

סג תְּנַן הָתָם: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הֱוֵי שָׁקוּד לִלְמֹד תּוֹרָה, וְדַע מַה שֶּׁתָּשִׁיב לְאֶפִּיקוֹרוֹס. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא שָׁנוּ, אֶלָּא אֶפִּיקוֹרוֹס גּוֹי [עוֹבֵד כּוֹכָבִים], אֲבָל אֶפִּיקוֹרוֹס יִשְׂרָאֵל, כָּל־שֶׁכֵּן דְּפָקַר טְפֵי. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל מָקוֹם שֶׁפָּקְרוּ הַמִּינִין, תְּשׁוּבָתָן בְּצִדָּן. (בראשית א׳:כ״ז) "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ", וְאוֹמֵר: (שם) "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ". (שם יא) "הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם", (בראשית י״א:ה׳) "וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל". (שם לה) "כִּי שָׁם נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱלֹהִים", (ואומר) (שם) "לָאֵל הָעֹנֶה אֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי". (דברים ד׳:ז׳) "כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו, כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו", (שמואל ב ז׳:כ״ג) "וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר הָלְכוּ (לו) אֱלֹהִים, לִפְדּוֹת לוֹ לְעָם". (דניאל ז׳:ט׳) "עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו, וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב", הַנָךְ, לָמָּה לִי? כִּדְרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה דָּבָר, אֶלָּא אִם כֵּן נִמְלָךְ בְּפָמַלְיָאשֶׁל מַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם ד) "בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָמָא, וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָא". הָתֵּינַח כּוּלְּהוּ, "עַד דִּי כָּרְסָוָן רְמִיו", מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אֶחָד לוֹ, וְאֶחָד לְדָוִד, דְּתַנְיָא: אֶחָד לוֹ, וְאֶחָד לְדָוִד, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי: עֲקִיבָא, עַד מָתַי אַתָּה עוֹשֶׂה שְׁכִינָה חֹל? אֶלָּא, אֶחָד לְדִין וְאֶחָד לִצְדָקָה. קִבְּלָהּ מִינֵיהּ, אוֹ לָא קִבְּלָהּ מִינֵיהּ? תָּא שְׁמַע, דְּתַנְיָא: אֶחָד לְדִין וְאֶחָד לִצְדָקָה, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר [לוֹ] רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: עֲקִיבָא, מַה לְּךָ אֵצֶל הַגָּדָה? כַּלֵּךְ לְךָ אֵצֶל נְגָעִים וְאֹהָלוֹת, אֶחָד לְכִסֵא וְאֶחָד לִשְׁרַפְרַף. כִּסֵא, לֵישֵׁב עָלָיו, שְׁרַפְרַף, לַהֲדוֹם רַגְלָיו. אָמַר רַבִּי נַחְמָן: הַאי מַאן דְּיָדַע לְאַהֲדוּרֵי לְמִינֵי כְּרַב אִידִית, לִיהֲדַר, וְאִי לָא, לָא לִיהֲדַר. אָמַר הַהוּא מִינָא לְרַב אִידִית: כְּתִיב: (שמות כ״ד:א׳) "וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר: עֲלֵה אֶל ה'", "עֲלֵה אֵלַי" מִיבָּעִי לֵיהּ! אָמַר לֵיהּ: זֶהוּ מְטַטְרוֹן, שֶׁשְּׁמוֹ כְּשֵׁם רַבּוֹ, דִּכְתִיב: (שם כג) "כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ", אִי הָכִי נִיפְלְחוּ לֵיהּ! כְּתִיב: (שם) "אַל תַּמֵּר בּוֹ", אַל תְּמִירֵנִי בּוֹ. אִם כֵּן, "לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם" לָמָּה לִי? אָמַר לוֹ: הֵימְנוּתָא (דידן) [בְּיָדָן], דַּאֲפִלּוּ בְּפַרְוַנְקָא נַמִּי לָא קַבִּילְנֵיהּ, דִּכְתִיב: (שמות ל״ג:ט״ו) "וַיֹּאמֶר אֵלָיו: אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים" וְגוֹ'. אָמַר לֵיהּ הַהוּא מִינָא לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי: כְּתִיב: (בראשית י״ט:כ״ד) "וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ, מֵאֵת ה'", 'מֵאִתּוֹ' מִיבָּעִי לֵיהּ! אָמַר לֵיהּ הַהוּא כּוֹבֵס: שַׁבְקֵיהּ, אֲנָא מְהַדַּרְנָא לֵיהּ, דִּכְתִיב: (שם ד) "וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו: עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי, נְשֵׁי לֶמֶךְ", 'נָשַׁי' מִיבָּעִי לֵיהּ! אֶלָּא, מִשְׁתָּעִי קְרָא הָכִי, הָכִי נַמִּי, מִשְׁתָּעִי קְרָא הָכִי. אָמַר לֵיהּ: מְנָא לָךְ הָא? מִפִּירְקֵיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר שְׁמִיעַ לִי, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כִּי הֲוָה דָּרִישׁ רַבִּי מֵאִיר בְּפִירְקֵיהּ, הֲוָה דָּרִישׁ תִּילְתָּא שְׁמַעְתָּא, תִּילְתָּא אַגַּדְתָּא, תִּילְתָּא מַתְלֵי. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁלֹשׁ מֵאוֹת מִשְׁלֵי שׁוּעָלִים הָיוּ לוֹ לְרַבִּי מֵאִיר, וְאָנוּ אֵין לָנוּ אֶלָּא שְׁלֹשָׁה; (ירמיהו ל״א:כ״ט) "אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה". (ויקרא י״ט:ל״ו) "מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק". (משלי י״א:ח׳) "צַדִּיק מִצָּרָה נֶחֱלָץ וַיָּבֹא רָשָׁע תַּחְתָּיו".

פרק ח' נביאים.
[א] זעף ה' אשא כי חטאתי לו (מיכה ז ט). זש"ה נהם ככפיר זעף מלך וגו' (משלי יט יב), כשם שהארי נוהם אז החיות מרתתין, כך הקב"ה ארי', שנאמר אריה שאג [מי לא יירא ה' דבר מי לא ינבא] (עמוס ג ח), בוא וראה, מה האומה הזו קשה, בשעה שאמר לו הקב"ה למשה ושלחתי לפניך מלאך [וגרשתי וגו'] (שמות לג ב), אמר לפניו רבונו של עולם מלאך אתה משלח לכל אומות הללו, אם אין פניך הולכים (שם שם טו), אמר לו הקב"ה חייך אם לא מלאך, אימתי אני משלח, ואני מכלה אותן, שנאמר את אימתי וגו' (שם כג כז). ד"א נהם ככפיר. על א"ה אבל על ישראל וכטל על עשב רצונו (משלי יט יב), וכשם שהטל [מביא] חיים לעולם, כך הקב"ה בא כטל לישראל, שנאמר אהיה כטל לישראל (הושע יד ו), אפילו כשהוא כועס הוא עליהם כטל, שנאמר וכטל על עשב רצונו. אמרו לו ישראל לכך אנו יכולין לעמוד, שאת נעשה לנו כטל, שנאמר והיה שארית יעקב [בקרב עמים רבים כטל מאת ה'] (מיכה ה ו).