שמות לד:יט מדרש: מדרש שכל טוב, מדרש תנחומא, מדרש תנאים ושמות רבה

כל בכור. היא אחת מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן, כלל שהוא צריך לפרט ופרט שהוא צריך לכלל, קדש לי כל בכור פטר כל רחם וגו', כלל בין זכרים ובין נקבות, וכה"א כל הבכור אשר יולד בבקרך וגו' (דברים טו יט), בא הכתוב הפרט ולימד על הכלל זכר ולא נקבה, פרט צריך לכלל, שלא תאמר כל זכר הזכר תקדיש הזכרים לה' בין שהוא פטר רחם ובין שאינו פטר רחם, ת"ל כל הבכור כל פטר רחם עד שיהא זכר ופותח רחם, לקיים מה שנאמר כל פטר רחם לי וכל מקנך תזכר (שמות לד יט):

‎קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר. זוֹ אַחַת מִשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶן, כְּלָל שֶׁהוּא צָרִיךְ לִפְרָט. קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר, כְּלָל זְכָרִים וּנְקֵבוֹת. יָכוֹל כֹּל שֶׁנּוֹלַד רִאשׁוֹן בֵּין זָכָר בֵּין נְקֵבָה יִהְיֶה בְּכוֹר? תַּלְמוּד לוֹמַר: כָּל הַבְּכוֹר וְגוֹ' הַזָּכָר תַּקְדִּישׁ (דברים טו, יט). זָכָר וְלֹא נְקֵבָה. יָכוֹל יוֹצֵא דֹּפֶן יְהֵא בְּכוֹר? תַּלְמוּד לוֹמַר: כָּל פֶּטֶר רֶחֶם. עַד שֶׁיְּהֵא זָכָר פּוֹתֵחַ רֶחֶם. בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה (שמות יג, ב). מֵקִישׁ בְּכוֹר אָדָם לִבְכוֹר בְּהֵמָה. מַה בְּהֵמָה נֵפֶל פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה, אַף אָדָם פָּטוּר. יָצְאוּ לְוִיִּם, שֶׁאֵין לָהֶם בְּכוֹר אָדָם וְלֹא בְּכוֹר בְּהֵמָה.

כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר זו אחת מן המדות שהתורה נדרשת בהן כלל שצריך לפרטו ופרט שצריך לכללו (שמות יג ב) קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל כלל אחד זכרים ואחד נקבות במשמע כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר פרט יצאו נקבות במשמע אני אקרא את הכלל ומה ת״ל פרט שאם קורא אני את הכלל אבל לא את הפרט ושומע אני כל שיולד ראשון בין זכר בין נקבה יהא בכור ת״ל כל הבכור אשר יולד בבקרך וב' הזכר זכרים אבל לא נקבות אני אקרא את הפרט ומה ת״ל כלל שאם קורא אני את הפרט ולא אקרא את הכלל ושומע אני כל זכר שיולד בין שהוא פותח רחם ובין שאינו פותח רחם ת״ל קדש לי כל בכור פטר כל רחם הא עד שיהא זכר ופותח רחם לקיים מה שנ' (שם לד יט) כל פטר רחם לי וכל מקנך תזכר: