שמות לה:כב מדרש: עין יעקב, מדרש אגדה, מדרש תנחומא ובמדבר רבה

גמ' תַּנְיָא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יֵשׁ לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמֹכוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא כז) "כִּי יַפְלִיא", (במדבר ו) "כִּי יַפְלִיא", שְׁתֵּי פְּעָמִים, אַחַת, הַפְלָאָה לְאִסּוּר וְאַחַת, הַפְלָאָה לְהֶתֵּר. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: יֵשׁ לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמֹכוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים צ״ה:י״א) "אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי", בְּאַפִּי נִשְׁבַּעְתִּי וְחָזַרְתִּי בִּי. רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר: יֵשׁ לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמֹכוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ל״ה:כ״ב) "כֹּל נְדִיב לֵב", חֲנַנְיָה בֶּן אֲחִי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: יֵשׁ לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמֹכוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים קי״ט:ק״ו) "נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה לִשְׁמֹר מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ". אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: אִי הֲוָאִי הָתָם, הֲוָה אֲמִינָא לְהוּ מִלְּתָא דַּעֲדִיפָא מִדִּידְהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר ל׳:ג׳) "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ", הוּא אֵינוֹ מוֹחֵל, אֲבָל אֲחֵרִים מוֹחֲלִין לוֹ. אָמַר רָבָא: לְכוּלְּהוּ אִית לְהוּ פִּרְכָא, בַּר מִדִּשְׁמוּאֵל, דְּלֵית לֵיהּ פִּרְכָא. אָמַר (רבינא) [רָבָא], וְאִי תֵּימָא רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: הַיְנוּ דְּאַמְרֵי אִינְשֵׁי: טָבָא חֲדָא פִּלְפְּלָתָא חֲרִיפָא, מִמְּלָא צַנָא דְּקָרֵי.

ד "א ועשית יריעות עזים. זה שאמר הכתוב שחורה אני ונאוה (שה"ש א' ה'), ואפשר לשחור שיהיה נאה, משל למה הדבר דומה לתינוקת שסרחה בבית אביה, והיה אביה מלך, אמר אביה הוציאוה והניחו אותה שתהא לוקטת שבלים אחר הקוצרים, כן עשו השחירה הנערה פניה מצד השמש, אחר כך בדק אביה הדברים ולא מצא שסרחה, כי אם אחת מן השפחות, מיד נתרצה עליה אביה והביאה למקומה, יותר ממה שהיתה מקודם, באו נשי השרים ובנותיהן לבקר את בת המלך ראוה שהיא שחורה, היו מלעיגים עליה, מיד אמרה להם מה אתם מעיינים בי, מעט שמנים ומעט מרחצאות אתלבן, אבל אתם שאתם שחורים, כל שמנים שבעולם וכל מרחצאות לא ילבין אתכם. כך ישראל כשעשו את העגל, אמרו אומות העולם להם שחורים מה עשיתם, אמרה כנסת ישראל אם אני שחורה במעשי, נאה [אני] במעשה אבותי, שחורה אני במצרים בטיט ובלבנים, נאה אני על הים, שנאמר ויאמינו בה' ובמשה עבדו (שמות י"ד ל"א), שחורה אני במצרים, שנאמר ובחורב הקצפתם את ה' (דברים ט, ה'), ונאוה שאמרתי כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כ"ד ז'). שחורה אני בזהב שנתתי לעגל, [שנאמר] ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב וגו' (שם ל"ב ג'), ונאוה אני בזהב שנתתי למשכן העדות, שנאמר כל נדיב לב הביאו חח ונזם וגו' (שם ל"ה כ"ב), כך ישראל מבזין אותם האומות העולם, ואינם יודעים שהם מלאים מצות כרמון, ומקרא ומשנה הלכות ואגדות ומדרש. כאהלי קדר כיריעות שלמה, יריעות של מי שהשלום שלו, ואלו הם שמים, שנאמר נוטה שמים כיריעה (תהלים ק"ד ב'), מה יריעותיו קבועים ואין להם טלטול אף ישראל אין להם טלטול:

דָּבָר אַחֵר, לֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו. בְּשָׁעָה שֶׁבָּא מֹשֶׁה וְאָמַר לְיִשְׂרָאֵל, קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה (שמות לה, ה), שָׂמְחוּ שִׂמְחָה גְדוֹלָה וְהֵבִיאוּ הַנְּדָבָה בְּשִׂמְחָה וּבִזְרִיזוּת. רְאֵה מַה כְּתִיב: וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים (שמות לה, כב), שֶׁהָיוּ דוֹחֲקִין זֶה עַל זֶה, שֶׁבָּאִין הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים בְּעִרְבּוּבְיָא וּמְבִיאִין הַנְּדָבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב וְגוֹ' (שמות לה, כה),