וְכָל־אִ֞ישׁ אֲשֶׁר־נִמְצָ֣א אִתּ֗וֹ תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ וְעִזִּ֑ים וְעֹרֹ֨ת אֵילִ֧ם מְאָדָּמִ֛ים וְעֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים הֵבִֽיאוּ׃
שמות רבה
דבר אחר: ויקחו לי תרומה בשעה שאמר הקב"ה למשה על עסקי המשכן, אמר לפניו: רבש"ע! יכולין הם ישראל לעשותו? אמר לו הקב"ה: אפילו אחד מישראל יכול לעשותו, שנאמר (שמות כה): מאת כל איש אשר ידבנו לבו. אמרו רבנן: אף במן שהיה יורד לישראל, היו יורדות בו אבנים טובות ומרגליות, והיו הגדולים שבהן באין ומלקטים אותן, והיו גונזין אותן. תדע שכן הוא, שנאמר (שם לו): והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר. וכי בבקר היו מביאין, בצהרים לא היו מביאים?! אלא ממה שהיה המן מוריד להם הביאו. וכן הוא אומר: והנשיאים הביאו וזאת התרומה. אמר רבי טביומי: בשעה שהגיע זמנו של יעקב אבינו ליפטר מן העולם, קרא לבניו אמר להם: היו יודעין שהקב"ה עתיד לומר לבניכם לעשות משכן, אלא יהיו כל צרכיו מוכנים בידכם, שנאמר (בראשית מח): והיה אלהים עמכם. וכי תעלה על דעתך כשהיה יעקב אבינו חי, לא היה הקב"ה עם בניו?! אלא כך אמר להם: עתיד הוא לומר לכם ועשו לי מקדש, והוא יורד ומשרה שכינתו בתוככם, שנאמר: ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. ויש מהם שהתקינו עצמן לדברים, ויש מהן ששכחו, וכשבא משה ועשו המשכן, יש מהם שהביאו מעצמן ויש מהם שלא הביאו אלא ממה שהיה מונח בידו, שכן הוא אומר: כל איש אשר נמצא אתו תכלת וארגמן ואומר כל אשר נמצא אתו עצי שטים: