וּלְהוֹרֹ֖ת נָתַ֣ן בְּלִבּ֑וֹ ה֕וּא וְאָֽהֳלִיאָ֥ב בֶּן־אֲחִיסָמָ֖ךְ לְמַטֵּה־דָֽן׃
מדרש אגדה
לדן אחיעזר בן עמישדי. לפי שדן אביו נעשה אח ליהודה במלכת המשכן, שנאמר ראו קרא ה' בשם בצלאל וגו' (שמות לה ל), ואמר (ואתו) אהליאב בן אחיסמך למטה דן (שם שם לד), ואין עזר אלא יהודה, שנאמר ועזר מצריו תהיה (דברים לג ז), וכן נאמר על דוד שהיה מלך כי הוא משבט שנקרא עזר, שנאמר שויתי עזר על גבור (תהלים פט כ), וכן יעקב אמר דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל (בראשית מט מז), כמיוחד שבשבטים, וזה היה יהודה ולכך נקרא בן עמי שדי, שדן עמו כיהודה, וכן את מוצא כשם שנקרא יהודה אריה, כך דן נקרא אריה, לכך נקרא נשיא שבטו אחיעזר בן עמישדי:
שמות רבה
דבר אחר: ויחל משה ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן. ר' יהודה אומר: חלה משה כשעשו אותו מעשה. ר' נחמיה אומר: מהו ויחל משה? שהכניס לאלהים כמין דורון, ואין הלשון הזה אלא לשון דורון, כמה דאת אמר (תהלים מה): ובת צור במנחה פניך יחלו וגו'. וכן (מלאכי א): ועתה חלו נא פני אל וגו'. ורבנן אמרין: מהו ויחל משה? עשה את המר מתוק. ויחל לשון חלוי. כיצד? אמר ר' ברכיה, בשם ר' חייא בר אדא, דיפו בשם ר' שמואל בר נחמן: כיון שבאו ישראל למרה, מה כתיב שם: ויבאו מרתה, התחיל משה מהרהר בלבו, ואמר: המים הללו למה נבראו, מה הניה יש לעולם בהן? מוטב היה אלו לא נבראו! ידע הקב"ה מה היה מחשב בלבו. אמר לו הקב"ה: לא תאמר כן, ולא מעשי ידי הן?! יש דבר בעולם שלא נברא לצורך?! אלא, אני מלמדך היאך תהא אומר, אמור כך: עֲשֵׂה את המר מתוק. ומנין שלמדו הקב"ה להיות אומר כך? ראה מה כתיב (שמות טו): ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ ויראהו אין כתיב כאן, אלא ויורהו, אין ויורהו אלא לשון למוד, שנאמר (משלי ד): ויורני ויאמר לי. וכתיב (שמות לה): ולהורות נתן בלבו. היה הדבר מסורת ביד משה ולא עשה. ולמה עשה? אלא כיון שבאו ישראל למדבר ובקש האלהים לכלותן, אמר לו משה: רבש"ע! בקשת לאבד את ישראל מכלה אתה אותם מן העולם?! לא כך אמרת לי במרה, הוי מתפלל, ואמור עשה את המר מתוק?! ואף עכשיו חלי מרירתן של ישראל ורפא אותן. הוי, ויחל משה אמר רבי אבין בשם ר' לוי בר פרטא: בימי משה היה לנו מי שיחלה המרירות שלנו. הוי, ויחל משה, אבל בימי דניאל, לא היה לנו מי שיחלה המרירות, שנאמר (דניאל ט): ולא חלינו את פני ה' אלהינו: