שמות ל:יג מדרש: פסיקתא דרב כהנא, מדרש תנחומא, תנחומא בובר וויקרא רבה

[ד] ר' יונה בוצרייה פתח כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים (תהלים עה:ח). מטרונא שאלה את ר' יוסי בר' חלפתא אמרה לו, לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו, א' לה לששה ימים דכת' כי ששת ימים עשה י"י וג' (שמות לא:יז). אמרה לו ומה הוא יושב ועושה מאותה השעה, אמ' לה מזוויג זיווגים, בתו של פלוני לפלני, אשתו של פלו' לפלוני, ממונו של פלו' לפל'. אמרה והדה היא, אף אני יכולה לעשות כן, כמה עבדים וכמה שפחות יש לי ובשעה קלה אני יכולה לזווגן. א' לה אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף. היניחה ר' יוסי בר' חלפתה והלך לו. מה עשתה, נטלה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותן שורות שורות ואמרה, פלן ישא לפלנית פלנית תשא לפלן, וזיווגה אותן בלילה אחד. ובצפרא אתון לגבה, דין רישיה פציע דין עייניה שמיטה דין רגליה תבירא, דין או' לית אנא בעי לדא ודא אמרה לית אני בעי לדין. שלחה והביאה את ר' יוסי בר' חלפתא, אמרה לו אמת היא תורתכם נאה ומשובחת היא על כל מה שאמרת יפה אמרת. אמר לה ולא כך אמרתי לך אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף. מה הק' עושה מזווגן על כורחן שלא בטובתן, הדה היא דכת' אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות (תהלים סח:ז). מה הוא בכושרות, בבכי ושירות, דבעי א' שירה ודלא בעי בכי. א' ר' ברכיה בלשון הזה השיבה ר' יוסי בר' חלפתא, הקב"ה יושב ועושה סולמות מעלה לזה ומוריד לזה משפיל לזה ומרים לזה, כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים (שם עה:ח). ר' יונה בוצרייא ורבנין. רבנין פתרין קריא באהרן, בלשון זה הושפל ובלשון זה הוגבה. בלשון הזה הושפל, ואשליכהו באש ויצא העגל הזה (שמות לב:כד). ובלשון זה גובהה, זה קרבן אהרן ובניו (ויקרא ו:יג). ר' יונה בוצרייה פתר קרייא בישר', בלשון זה הושפלו ובלשון זה הוגבהו. בלשון זה הושפלו, כי זה משה האיש (שמות לב:א). ובלשון זה הוגבהו, זה יתנו כל העובר על הפקדים (שם ל:יג).

[י] זה יתנו כל העובר על הפקודים וגו' (שם, שם יג). א' ר' מאיר כמין מטבע של אש הוציא מתחת כסא הכבוד שלו והראהו למשה ואמר לו, זה יתנו. כל העובר, ר' יודה ור' נחמיה. ר' יודה אמ' כל דעבר בימא יתן. ור' נחמיה אמ' כל דעבר על סכומייא יתן. מחצית השקל, ר' יודה ור' נחמיה. ר' יודה אומ' לפי שחטאו בחצי היום לפיכך יתנו מחצית השקל. ור' נחמי' או' לפי שחטאו בשש שעות ביום לפיכך יתנו מחצית השקל, דעביד שיתא גרמיסין. ר' יהוש' בר נחמ' בש' רב' יוחנ' בן זכאי לפי שעברו ישר' על עשרת הדברות לפיכך יהא כל אחד ואחד נותן עשרה גירה. ר' ברכיה ור' לוי בש' ר' שמעו' בן לקי' לפי שמכרו בכורה של רחל בעשרים כסף, לפיכך יהא כל אחד ואחד פודה בנו בכור בעשרי' כסף. ר' פנחס בש' ר' לוי או' לפי שמכרו בכורה של רחל בעשרי' כסף ונפל לכל אחד ואחד מהן טבע, לפיכך יהא כל אחד ואחד נותן שקלו טבע. ר' יודה בר סימון בש' ר' יוחנ' שלשה דברי' שמע משה מפי הגבורה ונבהל ונרתע לאחוריו. בשעה שאמר לו ועשו לי מקדש (שמות כה:ח), אמ' משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך ואתה אמרת ועשו לי מקדש, א' לו הקב"ה, משה לא כשאתה סבור, אלא עשרים קרש בצפון ועשרים קרש בדרום שמונה במערב ואני יורד ומצמצם שכינתי ביניכם למטן, דכתי' ונועדתי לך שם (שם, שם כב). ובשעה שאמ' את קרבני לחמי לאישי (במדבר כח:ב), א' משה לפני הקב"ה, רבונו של עול' אם מכניס אני כל חיות שבעולם יש בהן העלאה אחת או כל עצים שבעולם יש בהם העלאה אחת, שנ' ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה (ישעיה מ:טז), א' לו הקב"ה, משה לא כשאתה סבור, אלא ואמרת להם זה האשה (במדבר כח:ג), ולא שניים בבת אחת אלא אחד שחרית ואחד בין הערבים, שנ' הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים (שם, שם ד). ובשעה שאמ' ונתנו איש כופר נפשו (שמות ל:יב), א' משה לפני הקב"ה, רבו' ש"ע מי יכול לתת פדיון נפשו, אח לא פדה יפדה איש (תהלים מט:ח) ויקר פדיון נפשם (שם, שם ט). א' לו הקב"ה למשה, לא כשאתה סבור אלא זה יתנו (שמות ל:יג), כזה יתנו. ר' הונא בשם ר' שדי לא מצאנוה שגיא כח (איוב לז:כג), לא מצינו כוחו של הקב"ה, ואין הקב"ה בא בטרחות על ישר'. וכיון ששמע משה כך התחיל לשבח בישר' ואו' אשרי העם שי"י אלהיו אשרי העם שככה לו (תהלים קמד:טו), אשרי שאל יעקב בעזרו (שם קמו:ה). חסילה.

רַבִּי יוֹנָה בּוֹצְרִיִּי וְרַבָּנָן פַּתְרִין קְרָא בְּאַהֲרֹן בִּלְשׁוֹן זֶה הֻשְׁפַּל וּבִלְשׁוֹן זֶה הֻגְבַּהּ. בִּלְשׁוֹן זֶה הֻשְׁפַּל, שֶׁנֶּאֱמַר: וָאַשְׁלִיכֵהוּ בָאֵשׁ וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה (שמות לב, כד). וּבִלְשׁוֹן זֶה הֻגְבַּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו (ויקרא ו, יג). רַבִּי יוֹנָה פָּתַר קְרָא בִּלְשׁוֹן זֶה הֻגְבְּהוּ, וּבִלְשׁוֹן זֶה הֻשְׁפָּלוּ. בִּלְשׁוֹן זֶה הֻשְׁפָּל, כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ (שמות לב, א). וּבִלְשׁוֹן זֶה הֻגְבְּהוּ, זֶה יִתְּנוּ (שמות ל, יג). זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: צְדָקָה תְּרוֹמֵם גּוֹי (משלי יד, לד). רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: צְדָקָה תְּרוֹמֵם גּוֹי וְחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת (משלי יד, לד). הֲנָיָה לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל חוֹטְאִים, שֶׁהֵן חוֹזְרִין וּמְשַׁעְבְּדִים בָּהֶם.