שמות מ:כב מדרש: במדבר רבה ומדרש שכל טוב

מָה רָאָה הַמָּקוֹם לְצַוֹּתָן כָּךְ, אָרוֹן תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ שֻׁלְּחָן וְאַחֲרָיו מְנוֹרָה וְאַחֲרָיו מִזְבַּח הַזָּהָב וְאַחֲרָיו מִזְבַּח הָעוֹלָה, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ פֵּרוּקָן בִּשְׁעַת מַסָּעוֹת כַּעֲמִידָתָן בִּשְׁעַת חֲנָיוֹת. מַסָּעוֹת, מַה בִּשְׁעַת הֲקָמַת מִשְׁכָּן אָרוֹן תְּחִלָּה, דִּכְתִיב (שמות מ, כא): וַיָּבֵא אֶת הָאָרֹן וגו', וְאַחַר כָּךְ (שמות מ, כב): וַיִּתֵּן אֶת הַשֻּׁלְחָן, וְאַחַר כָּךְ (שמות מ, כד): וַיָּשֶׂם אֶת הַמְּנֹוֹרָה וגו', וְאַחַר כָּךְ (שמות מ, כו): וַיָּשֶׂם אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב וגו', וְאַחַר כָּךְ (שמות מ, כט): וְאֶת מִזְבַּח הָעֹלָה וגו'. אַף בִּשְׁעַת פְּרִיקָתָן אָרוֹן תְּחִלָּה וְאַחֲרָיו שֻׁלְחָן וְאַחֲרָיו מְנוֹרָה וְאַחֲרָיו מִזְבַּח הַזָּהָב וְאַחֲרָיו מִזְבַּח הָעוֹלָה. (במדבר ד, טו): וְכִלָּה אַהֲרֹן וּבָנָיו לְכַסֹּת אֶת הַקֹּדֶשׁ, זֶה הָאָרוֹן, (במדבר ד, טו): וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ, אֵלּוּ שֻׁלְחָן וּמְנוֹרָה וּשְׁנֵי מִזְבְּחוֹת וְכָל כְּלֵיהֶן, (במדבר ד, טו): בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה, לֹא הָיוּ כֵן אֶלָּא בִּשְׁעַת מַסָּעוֹת.

וירכתו על צידון. עיקר מלת וירכתו מלשון ירך המשכן (שמות מ כב), דהיינו זויות, כלומר וזויות גבולו על צידון, דהיינו סמוך לצידון, וכך משה רבינו חותם שמח זבולון בצאתך, ויששכר באהליך (דברים לג יד), ואומר כי שפע ימים ינקו וספוני טמוני חול (שם שם יט), ושם נפרש הדבר כהלכה, ולמה הקדים את זבולון ליששכר, והלא יששכר גדול בלידה מזבולון, ועוד ששבט יששכר בעלי תורה יותר מזבולון, אלא לפי שזבולון הולך ועוסק ומביא ונותן לתוך פיו של יששכר, לפיכך יששכר יושב ועוסק בתורה, שאם אין קמח אין תורה, ולפיכך הקדימו גם משה רבינו בברכותיו, שנא' שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך (דברים לג יח), זה שאמר שלמה כי בצל החכמה בצל הכסף (קהלת ז יב), ואומר עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר (משלי ג יח):