תְּ֭רֹעֵם בְּשֵׁ֣בֶט בַּרְזֶ֑ל כִּכְלִ֖י יוֹצֵ֣ר תְּנַפְּצֵֽם׃
מדרש תהילים
תרועם בשבט ברזל. מעשה היה באחד מגדולי צפורי שמת בנו. ואית דאמר מינאי הוה. סליק רבי יוסי למיחמי ליה. חמא יתיה ושחיק. אמר ליה מה את שחיק אמר ליה הדין אנן רחיצין במאריה דשמיא דאת חמי ליה לעלמא דאתי. אמר ליה לא מסתיא לההוא גברא עקתיה אלא אף את אתי לאעקא ליה אמר ליה אית חספין מדבקין לא כן כתיב ככלי יוצר תנפצם. אמר ליה רבי יוסי ככלי יוצר זה עד שלא הוסק אין קיומו ברור ואם נשבר יש לו תקנה שיכול לעשותו אחר ומשהוסק קיומו ברור ואם נשבר אין לו תקנה. אבל כלי זכוכית משהוסק קיומו ברור ואם נשבר יש לו רפואה. אמר ליה השמיע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך ומה כלי זכוכית על ידי שנעשה בנפיחה מרוח בשר ודם ואם נשבר יש לו רפואה אדם שהוא עשוי בנפיחה של הקב"ה שנאמר (בראשית ב ז) ויפח באפיו נשמת חיים על אחת כמה וכמה. א"ר יצחק כלי יוצר אין כתיב כאן אלא ככלי יוצר. עד שלא הוסק יכולין הן לחזור:
מדרש אגדה
לא יסור שבט מיהודה. זה משיח בן דוד, שעתיד לרדות את העם במקל, שנאמר תרועם בשבט ברזל (תהלים ב ט):
בראשית רבה
עפר ר"י בר סימון אומר: עופר עולם על מליאתו נברא. אר"א בר שמעון: אף חוה על מליאתה נבראת. אמר רבי יוחנן: אדם וחוה כבני עשרים שנה נבראו. רבי הונא אמר: עפר זכר, אדמה נקבה, היוצר הזה מביא עפר זכר ואדמה נקבה, כדי שיהיו כליו בריאין. מעשה באחד בציפורי שמת בנו, אית דאמר מינאי הוה יתיב גביה סלק רבי יוסי בר חלפתא, למחמי ליה אנפין חמתיה יתיב ושחיק. אמר לו: למה אתה שחיק? אמר לו: אנן רחיצן במרי שמיא, דאתחמי לאפויי לעלמא דאתי. אמר לו: לא מסתייה לההוא גברא עקתיה, אלא דאתית מעקא ליה, אית חספין מתדבקין? לא כך כתיב (תהלים ב:ט) ככלי יוצר תנפצם אתמהא?! אמר לו: כלי חרש ברייתו מן המים והכשירו באור, כלי זכוכית ברייתו מן האור והכשירו באור, זה נשבר ויש לו תקנה, וזה נשבר ואין לו תקנה אתמהא?! אמר לו: ע"י שהוא עשוי בנפיחה. אמר לו: ישמעו אזניך מה שפיך אומר, מה אם זה שעשוי בנפיחתו של בשר ודם יש לו תקנה, בנפיחתו של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה! אמר רבי יצחק: ככלי חרס תנפצם אין כתיב כאן, אלא ככלי יוצר תנפצם, כלי יוצר שלא הוסקו יכולין הן לחזור: