עִבְד֣וּ אֶת־יְהוָ֣ה בְּיִרְאָ֑ה וְ֝גִ֗ילוּ בִּרְעָדָֽה׃
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
(דף ד) תניא משה עלה בענן ונתכסה ונתקדש בענן לקבל תורה לישראל בקדושה שנאמר (שמות כד טז) וישכון כבוד ה׳ על הר סיני זה היה מעשה אחר עשרת הדברות שהוא תחלה למ׳ יום דברי ר׳ יוסי הגלילי ר׳ עקיבא אומר וישכון כבוד ה׳ על הר סיני מר״ח (שם ע״ב) ויכסהו הענן להר ויקרא אל משה ביום הז׳ ומשה וכל ישראל עומדים ולא בא הכתוב אלא לחלוק כבוד למשה רבי נתן אומר לא בא הכתוב אלא למרק אכילה ושתיה שבמעיו כדי לשומו כמלאכי השרת ר׳ מתיא בן חרש אומר לא בא הכתוב אלא לאיים עליו כדי שתהא תורה נתונה באימה ביראה ברעד ברתת ובזיע שנאמר (תהלים ב יא) עבדו את ה׳ ביראה וגילו ברעדה. מאי וגילו ברעדה אמר רב אדא בר מתנה אמר רב במקום גילה שם תהא רעדה במאי קא מפלגי ר׳ יוסי הגלילי ור״ע בפלוגתא דהני תנאי קא מפלגי דתניא בו׳ לחדש נתנה תורה לישראל ר׳ יוסי אומר בז׳ בו. מ״ד בששי. בששי נתנה בשביעי עלה. דכתיב (שמות כד טז) ויקרא אל משה ביום השביעי ומ״ד בשבעה. בז׳ נתנה ובז׳ עלה. ר׳ יוסי הגלילי סבר לה כת״ק דאמר בו׳ לחדש נתנה תורה לישראל הילכך זה היה מעשה אחר עשרת הדברות. (שם) וישכון כבוד ה׳ על הר סיני. ויכסהו הענן ששת ימים למשה. ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן לקבולי תורה כולה. ור׳ עקיבא סבר לה כרבי יוסי דאמר ביום השביעי לחדש נתנה תורה לישראל. בשלמא לר׳ עקיבא היינו דמשכחת לה בי״ז בתמוז נשתברו הלוחות. ד׳ ועשרים דסיון ושיתסר דתמוז מלו להו מ׳ יום דהוה בהר. ובשבסר בתמוז נחית אתא ותברינהו ללוחות. אלא רבי יוסי הגלילי דאמר ששה דפרישה ומ׳ דהר עד עשרין ותלת בתמוז לא אתבור לוחות. אמר לך ר״י הגלילי מ׳ דהר בהדי ששה דפרישה:
עין יעקב
ב תַּנְיָא: מֹשֶׁה עָלָה בֶּעָנָן וְנִתְכַּסָּה [בֶּעָנָן] וְנִתְקַדֵּשׁ בֶּעָנָן, [כְּדֵי] לְקַבֵּל תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד ה' עַל הַר־סִינַי", זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה אַחַר עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, (שהוא) [שֶׁהָיוּ] תְּחִלָּה לְאַרְבָּעִים יוֹם, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: "וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד ה'", (על הר סיני) מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ, "וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן", לָהָר. "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה", (ביום השביעי) מֹשֶׁה וְכָל יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִים, וְלֹא בָּא הַכָּתוּב אֶלָּא לַחֲלֹק כָּבוֹד לְמֹשֶׁה. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: לֹא בָּא הַכָּתוּב אֶלָּא לְמָרֵק אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה שֶׁבְּמֵעָיו, כְּדֵי לְשׂוּמוֹ כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. רַבִּי מַתְיָא בֶּן חָרָשׁ אוֹמֵר: לֹא בָּא הַכָּתוּב אֶלָּא לְאַיֵּם עָלָיו, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא תּוֹרָה נְתוּנָה בְּאֵימָה, בְּיִרְאָה, (ברעד), בִּרְתֵת וּבְזִיעַ. שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים ב׳:י״א) "עִבְדוּ אֶת ה' בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִרְעָדָה". מַאי "וְגִילוּ בִרְעָדָה"? אָמַר רַב אַדָּא בַּר מַתְנָה, אָמַר רַב: בִּמְקוֹם גִּילָה שָׁם תְּהֵא רְעָדָה. בְּמַאי קָא מִפְלְגֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי וְרַבִּי עֲקִיבָא? בִּפְלוּגְתָא דְּהַנֵי תַּנָּאֵי, (קא מיפלגי) דְּתַנְיָא: בְּשִׁשָּׁה לַחֹדֶשׁ נִתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בְּשִׁבְעָה בּוֹ. מַאן דְּאָמַר: "בְּשִׁשָּׁה", בַּשִּׁשִּׁי נִתְּנָה, בַּשְּׁבִיעִי עָלָה. (דכתיב: (שמות כ״ד:ט״ז) ויקרא אל משה ביום השביעי") וּמַאן דְּאָמַר: "בְּשִׁבְעָה", בַּשְּׁבִיעִי נִתְּנָה, וּבַשְּׁבִיעִי עָלָה, [דִּכְתִיב: "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי"]. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי סָבַר לָהּ כְּתַנָּא קַמָּא דְּאָמַר: בַּשִׁשִּׁי לַחֹדֶשׁ נִתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, הִלְכָּךְ זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה אַחַר עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת. "וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד ה' עַל הַר־סִינַי, וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים". (לְמֹשֶׁה) "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִתּוֹךְ הֶעָנָן", לְקַבּוּלֵי [שְׁאָר] תּוֹרָה, (כולה) דְּאִי סַלְקָא דַּעְתָּךְ "וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד ה'", מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ, "וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן", לָהָר, "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי", לְקַבּוּלֵי (תורה) [עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת], (הוא,) הָא קַבִּילוּ לְהוּ מִשִּׁשָּׁה! וְהָא אִסְתַּלֵּק לֵיהּ עָנָן מִשִּׁשָּׁה! וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר לָהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי דְּאָמַר: בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ נִתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל. בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי עֲקִיבָא, הַיְנוּ דְּמַשְׁכַּחַת לָהּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת; עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה דְּסִיוָן, וְשִׁתְּסָר דְּתַמּוּז, מָלוּ לְהוּ אַרְבָּעִים יוֹם דַּהֲוָה בָּהָר, בְּשִׁבְסָר דְּתַמּוּז נָחִית וְאָתָא וְתַבְרִינְהוּ לַלּוּחוֹת. אֶלָּא רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי דְּאָמַר: שִׁשָּׁה דִּפְרִישָׁה, וְאַרְבָּעִים דְּהַר, עַד עֶשְׂרִים וּתְלָתָא בְּתַמּוּז לָא אַתְּבוּר לוּחוֹת?! אָמַר לְךָ רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי: אַרְבָּעִים דְּהַר, בַּהֲדֵי שִׁשָּׁה דִּפְרִישָׁה. אָמַר מַר: "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה", מֹשֶׁה וְכָל יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִים. מְסַיֵּעַ לֵיהּ לְרַבִּי אֶלְעָזָר, דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה", מֹשֶׁה וְכָל יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִין, וְלֹא בָּא הַכָּתוּב אֶלָּא לַחֲלֹק לוֹ כָּבוֹד לְמֹשֶׁה.
אוצר מדרשים
מאדם העיר (יהושע ג׳ ט"ז) באדם כתיב, קריה היא ושמה אדם ובינה לצרתן י״ב מילין, וי״א בזכות יוסף דכתיב ביה אהל שכן באדם (תהלים ע״ח ס׳). כתיב בהמן ורב בניו (אסתר ה׳ י״א) חסר וי״ו, מלמד שהיו בניו מאתים ושמונה מנין ורב. בניהו בן יהוידע בן איש חיל (שמואל ב כ״ג:כ׳) חי כתיב, מלמד שהצדיקים נקראים חיים אפילו במיתתן. עוד מי לך פה (בראשית י״ט י״ב) עד כתיב חסר וי״ו, אמרו לו ללוט עד כאן יש לך לדבר. ויהודה עוד רד (הושע י"ב יא') חסר שהיה עד לקבלה. דמך על ראשך (שמואל ב א׳:ט״ז) דמיך כתיב יתר יו"ד, אמר לו הרבה מיתות אתה חייב. כתיב עבדו את ה׳ ביראה (תהלים ב׳ י״א), וכתיב עבדו את ה׳ בשמחה (שם ק"ו), אמרו חכמים שתהא שמח ומתפלל ויהא לבך שמח שאת עובד למקום.