וּדְע֗וּ כִּֽי־הִפְלָ֣ה יְ֭הוָה חָסִ֣יד ל֑וֹ יְהוָ֥ה יִ֝שְׁמַ֗ע בְּקָרְאִ֥י אֵלָֽיו׃
תנחומא בובר
וירא אליו ה' וגו' (בראשית יח א). ילמדנו רבינו, כמה ברכות מתפלל אדם בכל יום, כך שנו רבותינו, צריך אדם שיתפלל שמונה עשרה, ולמה י"ח, כנגד י"ח אזכרות שכתיב בהבו לה' בני אלים (תהלים כט). משיבין לר' לוי והא בבבל אומרים י"ט, אמר להם אף הוא מן האזכרות, שנאמר אל הכבוד הרעים (שם שם ג). אמר ר' סימון כנגד י"ח חוליות שבשדרה, שבשעה שאדם עומד ומתפלל צריך לשוח בכולן, שנאמר כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך (שם לה י), אמר הקב"ה הוו זהירין בתפלה שאין לך מדה יפה הימנה, ואפילו אן אדם כדי לענות, חסד אני אעשה עמו, שכל דרכי חסד. אמר ר' שמלאי מבקש אתה לידע שכל דרכיו של הקב"ה חסד, בראשה של תורה קישט את הכלה, שנאמר ויבן ה' אלהים את הצלע (בראשית ב כב), ובסופה חסד שקיבר את המת, שנאמר ויקבר אותו בגיא (דברים לד ו), ובאמצעה ביקר את החולה, שנאמר וירא אליו ה'. כיון שמל אברהם בא הקב"ה ופמליא שלו לבקרו (שנאמר) [מנין ממה שקראו בענין] וירא אליו.
מדרש תהילים
ודעו כי הפלה ה' חסיד. כבר בשרני על ידי ישעיה (ישעיה מ א) נחמו נחמו עמי. וכד אתי ההיא שעתא ישמע בקראי אליו:
פסיקתא דרב כהנא
ענייה סוערה.
[א] בני איש עד מה כבודי לכלימה וגומ' (תהלים ד:ג). בני איש, אילו דואג ואחיתופל. ולמה קורא אותם בני איש, שהן בני אברהם יצחק ויעקב, ואין איש אל' אבינו אברהם, כמה דאת או' ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא (בראשית כ:ז). ואין איש אלא אבינו יצחק, כמה דאת או' מי האיש הלזה ההולך וגו' (שם כד:סה). ואין איש אלא אבינו יעקב, כמה דאת או' ויעקב איש תם (שם כה:כז). עד מה כבודי לכלימה (תהלים שם), א' דוד עד מתי אתם מכלימים בכבודי וקורין אותי בן ישי, מדוע לא בא בן ישי (שמואל א' כ:כז), ראיתי בן לישי (שם טז:יח), גם לכלכם יתן בן ישי (שם כב:ז), לית לי שם. תאהבון ריק (תהלים ד:ג), מרדפי' אחרי דברים של ריקנות, עזבו, שכחו, אין המלכות חוזרת לו מעתה, אלא תבקשו כזב סלה (תהלים שם), מה אתם סבורים, על שנוטלה מלכותי ממני לשעה שהיא לעולם. ודעו כי הפלא י"י חסיד לו (שם ד:ה), כבר בשרני על יד נתן הנביא וא' לי, גם י"י העביר חטאתך ולא תמות (שמואל ב' יב:יג). ד"א בני איש (תהלים ד:ג), אילו אומות העולם. ולמה הוא קורא אותם בני איש, שהן באים מבני בניו של נח, ואין איש אלא נח, כמה דאת או' ונח איש צדיק (בראשית ו:ט). עד מה כבודי לכלימה (תהלים שם), זה בית המקדש, א' הק' עד מתי אתם מכלימי' בכבוד ביתי, מרקקים בו, מטנפים בו, עוברים בו עבירותיכם. תאהבון ריק (שם), מרדפים אחרי דברים של ריקנות, עזבו, שכחו, אין השכינה חוזרת לו מעתה, אלא תבקשו כזב סלה (תהלים ד:ג), מה אתם סבורים על שסילקתי שכינתי ממנו לשעה שהיא לעולם. ודעו כי הפלא י"י חסיד לו (שם ד:ד), כבר בשרתיו על ידי ישעיה הנביא ואמרתי לו, ענייה סוערה לא נוחמה (ישעיה נד:יא).
[א] בני איש עד מה כבודי לכלימה וגומ' (תהלים ד:ג). בני איש, אילו דואג ואחיתופל. ולמה קורא אותם בני איש, שהן בני אברהם יצחק ויעקב, ואין איש אל' אבינו אברהם, כמה דאת או' ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא (בראשית כ:ז). ואין איש אלא אבינו יצחק, כמה דאת או' מי האיש הלזה ההולך וגו' (שם כד:סה). ואין איש אלא אבינו יעקב, כמה דאת או' ויעקב איש תם (שם כה:כז). עד מה כבודי לכלימה (תהלים שם), א' דוד עד מתי אתם מכלימים בכבודי וקורין אותי בן ישי, מדוע לא בא בן ישי (שמואל א' כ:כז), ראיתי בן לישי (שם טז:יח), גם לכלכם יתן בן ישי (שם כב:ז), לית לי שם. תאהבון ריק (תהלים ד:ג), מרדפי' אחרי דברים של ריקנות, עזבו, שכחו, אין המלכות חוזרת לו מעתה, אלא תבקשו כזב סלה (תהלים שם), מה אתם סבורים, על שנוטלה מלכותי ממני לשעה שהיא לעולם. ודעו כי הפלא י"י חסיד לו (שם ד:ה), כבר בשרני על יד נתן הנביא וא' לי, גם י"י העביר חטאתך ולא תמות (שמואל ב' יב:יג). ד"א בני איש (תהלים ד:ג), אילו אומות העולם. ולמה הוא קורא אותם בני איש, שהן באים מבני בניו של נח, ואין איש אלא נח, כמה דאת או' ונח איש צדיק (בראשית ו:ט). עד מה כבודי לכלימה (תהלים שם), זה בית המקדש, א' הק' עד מתי אתם מכלימי' בכבוד ביתי, מרקקים בו, מטנפים בו, עוברים בו עבירותיכם. תאהבון ריק (שם), מרדפים אחרי דברים של ריקנות, עזבו, שכחו, אין השכינה חוזרת לו מעתה, אלא תבקשו כזב סלה (תהלים ד:ג), מה אתם סבורים על שסילקתי שכינתי ממנו לשעה שהיא לעולם. ודעו כי הפלא י"י חסיד לו (שם ד:ד), כבר בשרתיו על ידי ישעיה הנביא ואמרתי לו, ענייה סוערה לא נוחמה (ישעיה נד:יא).