תהילים ה:ח מדרש: דברים רבה, עין יעקב, אגדת בראשית ובראשית רבה

דָּבָר אַחֵר, ה' אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם (דברים א, י), זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים ה, ח): אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ. אָמַר רַבִּי אִלְעָאי בְּרַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָה, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם שֶׁיִּגְאַל אֶת בָּנָיו בְּב' אוֹתִיּוֹת, מִנַּיִן, שֶׁכָּךְ כְּתִיב (בראשית טו, יד): וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי. כְּשֶׁבָּא לְגָאֳלָם, גְּאָלָם בְּשִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת. אָמַר רַבִּי יוּדָן מִלָּבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי (דברים ד, לד): עַד סוֹף הַפָּסוּק ע''ב אוֹתִיּוֹת. רַבִּי אָבִין אָמַר בִּשְׁמוֹ גְּאָלָם, וּשְׁמוֹ ע''ב אוֹתִיּוֹת. דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי אִלְעָאי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָה מִפְּנֵי מָה לֹא גִּלָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁיִּתֵּן לְבָנָיו אֶת הַמָּן, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא כָּךְ הִיא דַּרְכָּן שֶׁל צַדִּיקִים אוֹמְרִים מְעַט וְעוֹשִׂין הַרְבֵּה. דָּבָר אַחֵר, מִפְּנֵי מָה לֹא גִּלָּה אוֹתוֹ לָהֶן, שֶׁאִלּוּ גִּלָּה אוֹתוֹ לָהֶן הָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים כְּבָר אָכַלְנוּ אוֹתוֹ עַל שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל פַּרְעֹה, תֵּדַע לְךָ, תֶּבֶן לֹא הָיוּ נוֹתְנִין לָהֶן וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים (במדבר יא, ה): זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה וגו', לְפִיכָךְ לֹא גִּלָּה לָהֶן. דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי אִלְעָאי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָה, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם שֶׁמְּגַדֵּל בָּנָיו כַּכּוֹכָבִים, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית טו, ה): כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ, וּכְשֶׁבָּא לְבָרְכָן בֵּרְכָן יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁאָמַר לָהֶם, מַהוּ (דברים א, י): לָרוֹב, (בראשית כב, יז): הַרְבָּה אַרְבֶּה, מַהוּ אוֹמֵר (תהלים יח, מד): תְּפַלְטֵנִי מֵרִיבֵי עָם תְּשִׂימֵנִי וגו', אֶלָּא אָמַר דָּוִד (שמואל ב כב, מד): וַתְּפַלְּטֵנִי מֵרִיבֵי עַמִּי, שֶׁלֹא יְהֵא לִי דִּין אֶצְלָן, תְּפַלְטֵנִי מֵרִיבֵי עָם, שֶׁלֹא יְהֵא לָהֶם דִּין אֶצְלִי, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דָּוִד, מָה אַתָּה יוֹשֵׁב לְךָ אֶצְלָן, חַיֶּיךָ כְּבָר מִנִּיתִי אוֹתְךָ מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם. אָמַר לְפָנָיו הוֹאִיל וּמִנִּיתָ אוֹתִי עַל בָּנֶיךָ, תֵּן לָהֶם לֵב שֶׁיִּשָּׁמְעוּ לִי בָנֶיךָ, שֶׁכֵּן כְּתִיב (תהלים יח, מה): לְשֵׁמַע אֹזֶן יִשָּׁמְעוּ לִי. וְעוֹד אָמַר דָּוִד (תהלים יח, מד): תְּשִׂימֵנִי לְרֹאשׁ גּוֹיִם, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה אִם דַּנְתָּ אֶת הַגּוֹי בָּא הוּא וּמוֹסֶרְךָ לָאֱלוֹהַּ, וּמִי הוּא, אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים הָרוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה. אָמַר לָהֶן משֶׁה לְיִשְׂרָאֵל חַיֵּיכֶם שֶׁאֲנִי יָכוֹל לִטְעֹן עֲשָׂרָה כַּיּוֹצֵא בָכֶם וּמֵאָה כַּיּוֹצֵא בָכֶם, וְלָמָּה לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם, שֶׁה' אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם עַל גַּבֵּי דַיָּנֵיכֶם.

ברכות פרק ה אין עומדין - פא [מִשְׁנָה]. אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל אֶלָּא מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ. חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ שׁוֹהִין שָׁעָה אַחַת וּמִתְפַּלְּלִין, כְּדֵי שְׁיְּכַוְּנוּ לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. גְּמָרָא. מְנָא הַנֵי מִילֵי? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: דְּאָמַר קְרָא: (שמואל א א׳:י׳) "וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ, וַתִּתְפַּלֵּל". [מִמַּאי]? (ו)דִּילְמָא שַׁאנִי חַנָּה, [דַּהֲוָת] (ד) מְרִירָא לִבָּהּ טוּבָא? אֶלָּא אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא, מֵהָכָא: (תהילים ה׳:ח׳) "וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ, [אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ"]. [וּמִמַּאי]? (ו)דִּלְמָא דָּוִד שַׁאנִי, דַּהֲוָה מְצַעֵר נַפְשֵׁיהּ בְּרַחֲמֵי טוּבָא. אֶלָּא אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, מֵהָכָא: (תהילים כ״ט:ב׳) "הִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ", אַל תִּקְרִי "בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ", אֶלָּא, "בְּחֶרְדַּת קֹדֶשׁ". מַמַּאי? דִּלְמָא לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ 'הַדְרַת' מַמָּשׁ, כִּי הָא דְּרַב יְהוּדָה מְצַיֵּן נַפְשֵׁיהּ וַהֲדַר מַצְלִי. אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, מֵהָכָא: (שם ב) "עִבְדוּ אֶת ה' בְּיִרְאָה, וְגִילוּ בִּרְעָדָה". מַאי "וְגִילוּ בִּרְעָדָה"? אָמַר רַב אַדָּא בַּר (אהבה) [מַתְנָה], אָמַר רַב: בִּמְקוֹם גִּילָה, שָׁם תְּהֵא רְעָדָה. רַבִּי יִרְמְיָה הֲוָה יָתִיב קַמֵּיהּ (דרב) [דְּרַבִּי זֵירָא], חַזְיֵיהּ דַּהֲוָה [קָא] בָּדַח טוּבָא. אָמַר לֵיהּ: "וְגִילוּ בִּרְעָדָה" כְּתִיב. אָמַר לֵיהּ: [אֲנָא], תְּפִלִּין מַנַּחְנָא. אַבַּיֵי הֲוָה יָתִיב קַמֵּיהּ דְּרַבָּה, חַזְיֵיהּ דַּהֲוָה יָתִיב וְקָא בָּדַח טוּבָא. אָמַר לֵיהּ: לָא סָבַר לָהּ מַר: (משלי י״ד:כ״ג) "בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר". אָמַר לֵיהּ: [אֲנָא], תְּפִלִּין מַנַחְנָא. תָּנוּ רַבָּנָן: אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל, לֹא מִתּוֹךְ עַצְבוּת, וְלֹא מִתּוֹךְ עַצְלוּת, וְלֹא מִתּוֹךְ שְׂחוֹק, וְלֹא מִתּוֹךְ שִׂיחָה, וְלֹא מִתּוֹךְ קַלּוּת רֹאשׁ, וְלֹא מִתּוֹךְ דְּבָרִים בְּטֵלִים, אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה. וְכֵן לֹא יִפָּטֵר אָדָם מֵחֲבֵרוֹ, לֹא מִתּוֹךְ שִׂיחָה, וְלֹא מִתּוֹךְ שְׂחוֹק, וְלֹא מִתּוֹךְ קַלּוּת רֹאשׁ, וְלֹא מִתּוֹךְ דְּבָרִים בְּטֵלִים, אֶלָּא מִתּוֹךְ דְּבַר הֲלָכָה, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בַּנְּבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁסִּיְּמוּ דִּבְרֵיהֶם בְּדִבְרֵי שֶׁבַח וְתַנְחוּמִים. וְכֵן תָּנִי מָרִי [בַּר] בְּרֵיהּ דְּרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא: אַל יִפָּטֵר אָדָם מֵחֲבֵרוֹ אֶלָּא מִתּוֹךְ דְּבַר הֲלָכָה, שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ זוֹכְרֵהוּ. כִּי הָא דְּרַב כַּהֲנָא אַלְוְיֵיהּ לְרַב שִׁימִי בַּר אַשִׁי מִפּוּם נַהֲרָא עַד בֵּי צִינִיתָא דְּבָבֶל. כִּי מָטָא לְהָתָם, אָמַר לֵיהּ: מַר, וַדַּאי דְּאַמְרֵי אִינְשֵׁי: הַנֵי צִינִיתָא דְּבָבֶל, אִיתְנְהוּ מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן וְעַד הַשְׁתָּא? אָמַר לֵיהּ: אַדְכַּרְתָּן מִלְּתָא דְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא, דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: מַאי דִּכְתִיב: (ירמיהו ב׳:ו׳) "בְּאֶרֶץ [אֲשֶׁר] לֹא עָבַר בָּהּ אִישׁ, וְלֹא יָשַׁב אָדָם שָׁם", וְכִי מֵאַחַר דְּלָא עָבַר, הֵיאַךְ יָשַׁב? אֶלָּא לוֹמַר לְךָ: כָּל אֶרֶץ שֶׁגָּזַר עָלֶיהָ אָדָם הָרִאשׁוֹן לְיִשּׁוּב, נִתְיַשְּׁבָה, וְכָל אֶרֶץ שֶׁלֹּא גָּזַר עָלֶיהָ אָדָם הָרִאשׁוֹן לְיִשּׁוּב, לֹא נִתְיַשְּׁבָה.

[ב] ד"א כי פקד ה' את חנה. זש"ה זכרני ה' ברצון עמך פקדני בישועתיך (תהלים קו ד). אשרי אדם שנמצא לו שעה של רצון, כך דוד אומר ואני תפלתי לך ה' עת רצון (שם סט יד), א"ל דוד רבש"ע כל שעה שאני מתפלל לפניך, עשה אותו עת רצון. כך חנה כיון שעלתה לרגלים עם כל ישראל, שנאמר ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה (ש"א א ג). זו הפסח, שנא' ושמרת את החקה הזאת [למועדה מימים ימימה] (שמות יג). כיון שראתה חנה את כל ישראל אמרה לפני הקב"ה, רבון כל העולמים הרי שעה שתתרצה לי, זכרני ה' ברצון עמך [פקדני בישועתך], ושני דברים שאמרה עשה הקב"ה שתיהן, היא אמרה זכרני ה' ועשה שנאמר ויזכרה ה' (ש"א א יט). היא אמרה פקדני בישועתיך. ועשה, שנאמר כי פקד ה' את חנה.