תהילים ו:ו מדרש: מדרש תנאים ומדרש תהילים

למחר כשיעמדו ישראל בדין אין אנו יודעין מי קלקל במי אם ישראל קלקלו לפני המקום ואם המקום שינה את ישראל כשהוא אומר (תהל' ו ו) ויגידו שמים צדקו הרי ישראל קלקלו לפני המקום ולא המקום שינה את ישראל וה״א (מלא' ג ו) כי אני ה' לא שניתי:

הללויה הללי נפשי וגו'. אמר ירמיה (ירמיה כ יג) שירו את ה' הללו את ה'. הללו את ה'. למה על איזה דבר (שם) כי הציל את נפש אביון מיד מרעים. בשעה שהקב"ה מפיל לרשעים לגהינם ומציל הצדיקים הם מקלסים אותו והן נותנין לו הלל שאינו מניח את העניים. וכן הוא אומר (ישעיה סו ב) ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי. למעלה מן הענין שומר ה' את כל אוהביו וגו'. תהלת ה' ידבר פי. ולא אני עצמי בלבד אלא ויברך כל בשר וגו'. לכך נאמר אהללה ה' בחיי אזמרה לאלקי בעודי. וכן שלמה אמר (קהלת ט יב) כי גם לא ידע האדם את עתו. אם אינו מקלס בעוד שהוא חי מתי הוא מקלס. לא כשימות. שנאמר (תהלים קטו יז) לא המתים יהללו יה. וכתיב (שם ו ו) כי אין במות זכרך וגו'. ומי מהללך. ואנחנו נברך יה וגו'. (ישעיה לח יט) חי חי הוא יודך. ולא בשאול. וכן הוא אומר (קהלת ט י) כי אין מעשה וחשבון וגו'. לכך נאמר אהללה ה' בחיי וגו'. כך אמר דוד אל תבטחו בנדיבים. לא יבטח אדם במעשה אבותיו. לא יאמר ישמעאל אברהם אבי יש לי מחלקו והוא מצילני. לא יאמר עשו יעקב היה צדיק והוא מצילני ובזכותו אני נמלט. שנאמר (תהלים מט ח) אח לא פדה יפדה איש. אין אחיו של אדם פודה אותו. אם אין אדם עושה טוב בעולם הזה לא יבטח במעשה אבותיו. לכך נאמר אל תבטחו בנדיבים. על מה תבטחו על מעשיכם. שנאמר (משלי ט יב) אם חכמת חכמת לך וגו'. וכן הוא אומר (שם טז כו) נפש עמל עמלה לו. אין אדם אוכל ממעשה אבותיו לעתיד אלא כל א' וא' אוכל משלו. שנאמר (קהלת ו ז) כל עמל האדם לפיהו. (שםג כב) וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו. אין לאדם חלק אלא בעמלו. וכן הוא אומר (תהלים קכח ב) יגיע כפיך כי תאכל וגו'. לכך נאמר אל תבטחו בנדיבים: