תהילים ז:ט מדרש: אגדת בראשית ושמות רבה

פרק ו כתובים.
[א] תפלה לדוד שמעה ה' צדק (תהלים יז א). זש"ה זבח רשעים תועבת ה' ותפילת ישרים רצונו (משלי טו ח), מי הוא, זה משה דוד ומשיח, משה דכתיב תפלה למשה (תהלים צ א), בדוד כתיב תפלה לדוד (תהלים יז א), במשיח כתיב תפלה לעני כי יעטוף וגו' (שם קב א). ותפלת ישרים רצונו, אעפ"י ששלשתן מתפללים, אלא דוד מתפלל באומנות, האיך תפלה לדוד שמעה ה' צדק (שם יז א), אמר הקב"ה עד מתי אתה מתפלל, אמור צרכיך מה שאתה צריך, הרי אמרת שמעה ה' צדק, א"ל חייך כל אלו שאמרתי בשביל דבר אחד מלפניך משפטי יצא וגו' (שם שם ב), למה שאמרת אשר נשיא יחטא (ויקרא ד כב), נשיא שאין על גביו מושל אלא ה', הואיל שאין על גבי מושל אלא אתה דן אותי, מלפניך משפטי יצא. אומן גדול הי' דוד כשהי' מבקש דבר מן הב"ה מנגנו (פי' אינגיניו בלע"ז פי' הי' מעמיק מחשבתו כמו הנהו נגאני דארעא מיקרו (ב"ק דף ק"ג ב"ב דף ס"א) בורות עמוקות) היה שואל תחילה את הקלות, ואח"כ את החמורות. למה הי' דוד דומה, לאדם שהיה מבקש ללוות כור חיטים מצא את הדניסטוס (פי' המלוה), וא"ל בבקשה ממך מפני שאני בדוחק השאילני כור של חרובין, א"ל בא וטול, הולכין ליטול, א"ל השאילני כור של שעורים והנח כור של חרובים, א"ל בוא וטול, הולכין ליטול, א"ל בבקשה ממך הואיל שבפנים טובים אתה נותן עשה אותו כור של חיטים והשאילני תחתיו חרובין ושעורים, א"ל טול, ומי גרם לו, ששאל תחילה הקלות ואח"כ החמורות, הה"ד תפלה לדוד, [שמעה ה' צדק] הרי הקלות, ואח"כ החמורות מלפניך משפטי יצא [עיניך תחזינה מישרים] אמר לו הקב"ה ואני עושה, שנאמר הנני רב את ריבך וגו' (ירמי' נא לו) ואת יריבך אנכי אריב (ישעי' מט כה). סליק.

דבר אחר: ואלה המשפטים, ויהי ביום השלישי בהיות הבקר בבקר ניתנה התורה ובערב נתנו המשפטים, הה"ד מבקר לערב יֻכַּתוּ. משל לשנים שירדו לִמְקָמָא, אחד אומן ואחד הדיוט. מי גרם להדיוט ללקות? לפי שלא היה לו מי שילמדנו. כך הקב"ה עמד על הר סיני ומחזיק בדין, שנאמר (דברים לב): ותאחז במשפט ידי. אמר דוד (תהלים ז): שפטני ה' כצדקי, בדק ולא היה לו שילמדנו, ולקה התחיל צווח (שם קמג): ואל תבא במשפט את עבדך, כל כך אימתי, עד שלא סידר לפניו את המשפטים, לקיים מה שנאמר: מבקר לערב יֻכַּתוּ. דבר אחר: ואלה המשפטים מהו מבלי משים לנצח יאבדו? אמר איוב להקב"ה (איוב כג): מי יתן ידעתי ואמצאהו אערכה לפניו משפט. משל לבריון שהיה שכור. בעט בפלקי והוציא איסרין, רגם איקונין של מלך, קלל לשוטר, אמר: הודיעני באיזה המקום המלך שרוי, ואני מלמדו את הדין. נכנס, הראו לו המלך יושב בבימה, סגר למטרונה, וטרד אפרכוס, סימא לדוכוס, נתן קטריקי לקרטוס, קרב קיסין למגיסטיר. כיון שראה המלך עושה כך, נתיירא. אמר: בבקשה מכם, שכור הייתי ולא ידעתי כח המלך. כך היה איוב עומד וצווח: מי יתן ידעתי ואמצאהו, אערכה לפניו משפט. רגם האיקונין שאמר (שם ג): יאבד יום אולד בו. בעט בפילקי והוציא איסרין (שם): יחשכו כוכבי נשפו. קלל לשלטון (שם): הלילה ההוא יקחהו אופל. ראה המלך יושב בבימה סגר למטרונה (במדבר יב): והנה מרים מצורעת כשלג. טרד למשה (שם כ): לכן לא תביאו את הקהל הזה. סימא לדוכוס, זה יצחק, שנא' (בראשית כז) ותכהין עיניו מראות. נתן קטריקי לאברהם, שנא' (שם טו) ידוע תדע כי גר יהיה זרעך. קרב קיסין על יעקב ( שם לב): והוא צולע על ירכו. כשראה איוב אמר: בבקשה ממך שכור הייתי, שנאמר (איוב טו) ואף אמנם שגיתי, אתי תלין משוגתי. וכל כך למה? שלא היו יודעין כחו של דין. הוי, מבלי משים לנצח יאבדו: