תהילים טו:א מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עין יעקב, מדרש לקח טוב ומדרש תנחומא

דרש ר׳ שמלאי תרי״ג מצות נאמרו לו למשה בסיני שס״ה לאוין כמנין ימות החמה רמ״ח עשה כנגד איבריו של אדם א״ר המנונא מאי קראה (דברים לג ד) תורה צוה לנו משה תור״ה בגימטריא (דף כד) שית מאה וחד סרי הוין אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום. בא דוד והעמידן על י״א דכתיב (תהלים טו א) מזמור לדוד ה׳ מי יגור באהליך מי ישכון בהר קדשך הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו וגו׳ הולך תמים זה אברהם דכתיב ביה (בראשית יז א) התהלך לפני והיה תמים. ופועל צדק כגון אבא חלקיה. ודובר אמת בלבבו כגון רב ספרא. לא רגל על לשונו זה יעקב אבינו דכתיב (שם כז יב) אולי ימושני אבי. לא עשה לרעהו רעה שלא ירד לאומנות חברו. וחרפה לא נשא על קרובו זה המקרב את קרוביו. נבזה בעיניו נמאס זה חזקיה מלך יהודה שגירר עצמות אביו על מטה של חבלים. ואת יראי ה׳ יכבד זה יהושפט מלך יהודה שבשעה שראה ת״ח היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו וקורא לו אבי אבי רבי רבי מרי מרי. נשבע להרע ולא ימיר כר׳ יוחנן דאמר ר' יוחנן אהא בתענית עד שאבא לביתי. כספו לא נתן בנשך אפילו רבית נכרי. ושחד על נקי לא לקח כגון ר׳ ישמעאל ברבי יוסי. וכתיב עושה אלה לא ימוט לעולם. וכשהיה רבן גמליאל מגיע למקרא הזה היה בוכה אמר מאן דעביד כולהו הוא דלא ימוט הא דעביד חדא מנייהו ימוט אמר ליה ר׳ עקיבא אלא מעתה אל תטמאו בכל אלה בכולהו אין בחדא מינייהו לא אלא בכל אלה באחת מכל אלה ה״נ עושה אלה אחת מאלה. בא ישעיה והעמידן על שש שנאמר (ישעיה לג טו) הולך צדקות ודובר מישרים וגו׳ הולך צדקות זה אברהם דכתיב (בראשית יח יט) כי ידעתיו וגו׳ לעשות צדקה ומשפט. ודובר מישרים זה שאינו מקניט פני חברו ברבים. מואס בבצע מעשקות כגון ר׳ ישמעאל בן אלישע. נוער כפיו מתמוך בשוחד כגון רבי ישמעאל בר׳ יוסי. אוטם אזנו משמוע דמים כגון רבי אלעזר ברבי שמעון דלא שמיע ליה בזילותא דרבנן ושתיק. ועוצם עיניו מראות ברע כדרבי חייא בר אבא דא״ר חייא בר אבא זה שאין מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה וכתיב הוא מרומים ישכון מצדות סלעים משגבו לחמו ניתן מימיו נאמנים. בא מיכה והעמידן על שלשה שנאמר (מיכה ו ח) הגיד לך אדם מה טוב ומה ה׳ דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך עשות משפט זה הדין ואהבת חסד זו גמילות חסדים. והצנע לכת זה הכנסת כלה והוצאת המת והלא דברים ק״ו ומה דברים שאין דרכן לעשות בצנעה אמרה תורה והצנע לכת דברים שדרכן לעשות בצנעא עאכ״ו. חזר ישעיה והעמידן על שתים שנאמר (ישעיה נו א) כה אמר ה׳ שמרו משפט ועשו צדקה. בא עמום והעמידן על אחת שנאמר (עמוס ה ד) כה אמר ה׳ לבית ישראל דרשוני וחיו מתקיף לה רב נחמן ודלמא דרשוני בכל התורה כולה אלא בא חבקוק וחעמידן על אחת שנאמר (חבקוק ב ד) וצדיק באמונתו יחיה:

כא דָּרַשׁ רַבִּי שַׁמְלָאִי: תַּרְיַ"ג מִצְווֹת נֶאֶמְרוּ לוֹ לְמֹשֶׁה, (בסיני) שס"ה לָאוִין כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה. רמ"ח עֲשֵׂה כְּנֶגֶד אֵבָרָיו שֶׁל אָדָם. אָמַר רַב הַמְנוּנָא, מַאי קְרָא: (דברים ל״ג:ד׳) "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה". 'תּוֹרָה' בְּגִימַטְרִיָּא (הכי הוה. תורה) שִׁית מֵאָה וְחַד סְרֵי הַוְיָין, "אָנֹכִי", וְ"לֹא יִהְיֶה לְךָ", מִפִּי הַגְּבוּרָה שְׁמַעֲנוּם. בָּא דָּוִד וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת עֶשְׂרֶה, דִּכְתִיב: (תהילים ט״ו:א׳-ב׳) "מִזְמוֹר לְדָוִד, ה', מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ, מִי יִשְׁכֹּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ, הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק, וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ" וְגוֹ'. 'הוֹלֵךְ תָּמִים', זֶה אַבְרָהָם, דִּכְתִיב בֵּיהּ: (בראשית י״ז:א׳) "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים". 'וּפֹעֵל צֶדֶק', כְּגוֹן אַבָּא חִלְקִיָּה. 'וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ' כְּגוֹן: רַב סַפְרָא. 'לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ', זֶה יַעֲקֹב אָבִינוּ, דִּכְתִיב: "אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי". 'לֹא עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה', שֶׁלֹּא יָרַד לְאֻמָּנוּת חֲבֵרוֹ. 'וְחֶרְפָּה לֹא נָשָׂא עַל קְרֹבוֹ', זֶה הַמְקָרֵב אֶת קְרוֹבָיו. 'נִבְזֶה בְעֵינָיו נִמְאָס', זֶה חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, שֶׁגִּרֵר עַצְמוֹת אָבִיו (על מטה) [בְּמִטָּה] שֶׁל חֲבָלִים. 'וְאֶת יִרְאֵי ה' יְכַבֵּד', זֶה יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָיָה רוֹאֶה תַּלְמִיד חָכָם, הָיָה עוֹמֵד מִכִּסְאוֹ, וּמְחַבְּקוֹ וּמְנַשְּׁקוֹ, וְקוֹרֵא לוֹ: [אָבִי אָבִי, רַבִּי רַבִּי], מוֹרִי מוֹרִי. 'נִשְׁבַּע לְהָרַע וְלֹא יָמִר', כְּרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֱהֵא בְּתַעֲנִית עַד שֶׁאָבוֹא לְבֵיתִי. 'כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ', אֲפִלּוּ רִבִּית גּוֹי. "וְשֹׁחַד עַל נָקִי לֹא לָקָח", כְּגוֹן רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי. וּכְתִיב: "עֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם". וּכְשֶׁהָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַגִּיעַ לַמִּקְרָא הַזֶּה, הָיָה בּוֹכֶה, אָמַר: מַאן דְּעָבִיד [לְהוּ לְ]כוּלְּהוּ הוּא דְּלָא יִמּוֹט, הָא (דעביד) [חֲדָא] מִינַיְהוּ, יִמּוֹט? *) אָמַר לֵיהּ: (רַבִּי עֲקִיבָא: אֶלָּא מֵעַתָּה) (ויקרא י״ח:כ״ד) "אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה", בְּכוּלְּהוּ אִין, בַּחֲדָא מִינַיְהוּ לָא? אֶלָּא "בְּכָל אֵלֶּה", בְּאַחַת מֵאֵלֶּה, הָכִי נַמִּי, "עֹשֵׂה אֵלֶּה", אַחַת מֵאֵלֶּה. בָּא יְשַׁעְיָה וְהֶעֱמִידָן עַל שֵׁשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו ל״ג:ט״ו) "הֹלֵךְ צְדָקוֹת, וְדֹבֵר מֵישָׁרִים, מֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת" וְגוֹ'. 'הֹלֵךְ צְדָקוֹת', זֶה אַבְרָהָם, דִּכְתִיב: (בראשית י״ח:י״ט) "כִּי יְדַעְתִּיו וְגוֹ' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט". 'וְדֹבֵר מֵישָׁרִים', זֶה שֶׁאֵינוֹ מַקְנִיט פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים. 'מֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת', [כְּגוֹן רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע. 'נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד'], כְּגוֹן רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי. 'אֹטֵם אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ דָּמִים', כְּגוֹן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּלָא שְׁמִיעַ לֵיהּ בְּזִילוּתָא (דרבנן) [דְּצוּרְבָא מֵרַבָּנָן] וְשָׁתִיק. 'וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע', כִּדְרַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, דְּאָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא: זֶה שֶׁאֵין מִסְתַּכֵּל בַּנָּשִׁים בְּשָׁעָה שֶׁעוֹמְדוֹת עַל הַכְּבִיסָה. וּכְתִיב: (ישעיהו ל״ג:ט״ז) "הוּא מְרוֹמִים יִשְׁכֹּן, מְצָדוֹת סְלָעִים מִשְׂגַּבּוֹ. לַחְמוֹ נִתָּן מֵימָיו נֶאֱמָנִים". בָּא מִיכָה וְהֶעֱמִידָן עַל שָׁלוֹשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (מיכה ו׳:ח׳) "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב, וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם (ה') אֱלֹהֶיךָ". 'עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט', זֶה הַדִּין. 'וְאַהֲבַת חֶסֶד', זוֹ גְּמִילוּת חֲסָדִים. 'וְהַצְנֵעַ לֶכֶת', זֶה הַכְנָסַת כַּלָּה וְהוֹצָאַת הַמֵּת. וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל־וָחֹמֶר, וּמַה דְּבָרִים שֶׁאֵין דַּרְכָּן לַעֲשׂוֹתָן בְּצִנְעָא, אָמְרָה תּוֹרָה: "וְהַצְנֵעַ לֶכֶת", דְּבָרִים שֶׁדַּרְכָּן לַעֲשׂוֹתָן בְּצִנְעָא, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! חָזַר יְשַׁעְיָהוּ וְהֶעֱמִידָן עַל שְׁתַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו נ״ו:א׳) "כֹּה אָמַר ה': שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה" וְגוֹ'. בָּא עָמוֹס וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: (עמוס ה׳:ד׳) "כִּי כֹה אָמַר ה' לְבֵית יִשְׂרָאֵל: דִּרְשׁוּנִי וִחְיוּ". מַתְקִיף לֵיהּ רַב נַחְמָן [בַּר יִצְחָק], (ודלמא [אֵימָא]: "דִּרְשׁוּנִי" בְּכָל הַתּוֹרָה (הזאת) [כֻּלָּהּ]? אֶלָּא בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: (חבקוק ב׳:ד׳) "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה".

פס'. ואמר אליכם בעת ההיא. לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקב״ה. לא אוכל לבדי שאת אתכם. וכי לא היה משה לבדו יכול לדון את ישראל מי שהוציאם ממצרים וקרע להם את הים והוריד להם את המן והגיז להם את השלו ועשה להם כמה נסים לא היה יכול לדונן. אלא כך אמר להם ה' אלהיכם הרבה אתכם על גבי הדיינים שאינו גובה מן הדיינים אלא נפשות וכן הוא אומר בשלמה (מ״א ג) כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה. אמר שמא אם אני נוטל ממנו ממון נוטלין ממנו נפשות שנאמר (משלי כ״ב:כ״ב-כ״ג) אל תגזל דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער. @?![א]@?? כי גאלם חזק הוא יריב את ריבם וגו' והנכם היום ככוכבי השמים לרוב. א״ר שמעון בן יוחאי שובע שמחות פניהם של צדיקים דומות לעתיד לבוא לחמה שנאמר (שופטים ה׳:ל״א) ואוהביו כצאת השמש. ללבנה שנאמר (שה״ש ו) יפה כלבנה. לרקיע שנא' (דניאל י״ב:ג׳) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. לכוכבים שנאמר (שם) ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד. לברקים שנאמר (נחום ב) כברקים ירוצצו. לשושנים שנאמר (תהילים מ״ה:א׳) למנצח על שושנים. למנורת בית המקדש דכתיב (זכריה ד׳:ג׳) ושני זתים עליה. ושבע כתות הן של צדיקים זו למעלה מזו (תהילים ק״מ:י״ד) אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך. (שם סה) אשרי תבחר ותקרב. (שם סד) אשרי יושבי ביתך. שם טו) ה' מי יגור באהליך מי ישכון בהר קדשך. (שם כד) מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו: