מדרש על תהילים טז:א

גערת גוים. זה עמלק שנאמר (במדבר כד כ) ראשית גוים עמלק. אבדת רשע. זה עשו הרשע שנאמר (מלאכי א ד) וקראו להם גבול רשעה. שעבר על חמשה עבירות ביום אחד. בא על נערה מאורסה. והרג את הנפש. וכפר בתחיית המתים. וכפר בעיקר. ובז את הבכורה. שמם מחית שנאמר (שמות יז יד) כי מחה אמחה את זכר עמלק. אמר ר' לוי כתיב (בראשית כה כג) ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך. מה אמר לה. מסתורין זה אני מגלה לך ראשית גוים עתיד לצאת ממך שנאמר (ירמיה ב ג) קדש ישראל לה' ראשית תבואתו. שהיתה יודעת במה שגילה לה הקב"ה. רבי אלעזר בשם רבי יהושע אמר מעולם לא נזקק הקב"ה לסוח עם אשה אלא עם אותה צדקת ואף היא על ידי עילה. ר' בשם ר' יוסי אמר על ידי שם בן נח. (בראשית כה כג) שני גוים. אמר לה מנח ובניו העמדתי שבעים אומות שנאמר (שם ט יט) שלשה אלה בני נח. כיצד מיפת י"ד גומר ומגוג כו'. ומחם ל'. ומשם כ"ו. הרי שבעים. (שם י ה) מאלה נפרדו איי הגוים. ואת שני גוים בבטנך. מן האחד אני מעמיד שבעים נפש והן פרין ורבין. דבר אחר שני גוים זה מתגאה בעולמו וזה מתגאה במלכותו. אדרינוס באומות העולם ושלמה בישראל. דבר אחר שני גוים שנאיהון דאומייא במעיך הכל שונאין לעשו והכל שונאין ליעקב. דבר אחר שני גוים ששונאין זה את זה. ממעיך יפרדו. מכאן אנו לומדים שנולד יעקב מהול חד גזור וחד לא גזור. זה אחד מי"ג שנולדו מהולים. אדם הראשון. שת. חנוך. נח. שם. תרח. יעקב. יוסף. משה. שמואל. דוד. ישעיה. ירמיה. אדם תחלת בריאתו של הקב"ה. שת שנאמר (שם ה ג) ויולד בדמותו כצלמו. חנוך שנאמר (שם ה כב) ויתהלך חנוך. ונאמר (שם ו ט) התהלך נח לגזירה שוה. נח שנאמר (שם) צדיק תמים. שם שנאמר (שם יא יא) אלה תולדות שם. שכל מי שנכפל שמו נולד מהול. שם שם נח נח תרח תרח. יעקב שנאמר (שם כה כז) ויעקב איש תם. ואומר (שם מו ב) יעקב יעקב. יוסף שנאמר (שם לז ב) אלה תולדות יעקב יוסף. מלמד שנולד מהול כמוהו. משה שנאמר (שמות ג ד) משה משה. ונאמר (שם ב ב) ותרא אותו כי טוב הוא. שנולד מהול. (שמואל-א ג י). (צ"ל שמואל דכתיב) שמואל שמואל. ישעיה שנאמר (ישעיה מט א) ה' מבטן קראני. ירמיה שנאמר (ירמיה א ה) בטרם אצרך בבטן. דוד שנאמר (תהלים טז א) מכתם לדוד מך תם. ורב יעבוד צעיר. אמר רב הונא אם זכה יעבד ואם לאו יעבוד. וכיון שראה דוד היאך עשו משעבד לישראל אמר לפני הקב"ה גערת גוים אבדת רשע:

מכתם לדוד שמרני אל כי חסיתי בך. מכאן אמרו כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה מעל עד שיתירו לו המצוות. א"ר אבהו כתיב (דברים כב ט) פן תקדש המלאה הזרע. העולם הזה עשוי ככרם. ומהו פדייתו ברכה. ומאי טעמא אמר ריש לקיש אמרת לה' ה' אתה טובתי בל עליך. אם אכלת וברכת כאילו משלך אכלת. דבר אחר בל עליך יובלו כל הטובות ויבואו עליך. דבר אחר מבלה אני כל הטובות בגופך וגופך אינו בלה. אמר רבי אחא כשאני מביא טובה בעולם איני מביא בלעדיך. כמה דאמר (בראשית מא מד) ובלעדיך לא ירים איש את ידו:

דבר אחר מכתב לדוד. אמר דוד מכתם אני. משל למה הדבר דומה לאחד שהיה עובר בדרך ובידו שני איסרין ראה פונדק אחד אלו אוכלין דגים ואלו אוכלים בשר. אמר מה אעשה אם אומר לו הבא לי לאכול מיד מביא לי פסיונין ואין בידי אלא שני איסרין. הלך ואמר לו תן לי בשני איסרין. אמר מה אתן לך בשני איסרין. אמר לו ולא שמעת מה המשל אומר לפי זוזי רקוד. כך אמר דוד המלך אין לי לישב עם הגדולים אמתין לי עם הקטנים. יהא אברהם יצחק ויעקב בקיטון ומשה ואהרן בטרקלין ואני בסף (תהלים פד יא) בחרתי הסתופף בבית אלקים. ואם אין לי שאשב בסף (שם קטז יט) בחצרות בית ה'. ואם אין לי שאשב בחצרות לא אצא מן הפונדק (שם) בתוככי ירושלים הללויה:

א׳) שלשה עשר בני אדם יצאו מהולין ממעי אמן ואלו הן: אדם שת ונח שם יעקב יוסף משה בלעם איוב שמואל דוד ירמיה זרובבל. אדם מנין שנאמר ויברא אלקים את האדם בצלמו, מהו בצלמו בצלם הראוי לו, שת מנין שנאמר גם בו שנולד בדמותו כצלמו, נח מנין שנאמר בו צדיק תמים היה, שם מנין שנאמר ומלכי צדק מלך שלם (בראשית י״ד י״ח), יעקב מנין שנאמר ויעקב איש תם, יוסף מנין שנאמר אלה תולדות יעקב יוסף כמו שנולד יעקב כך נולד יוסף, משה מנין שנאמר ותרא אותו כי טוב הוא שנולד מהול, בלעם מנין שנאמר ונאום הגבר שתום העין, אל תקרא שתום העין אלא סתום העין (שלא נראתה ערלתו), איוב מנין שנאמר בו איש תם וישר, שמואל מנין שנאמר והנער שמואל הולך וגדול וטוב (שמואל א ב׳:כ״ו) (כמו במשה), דוד מנין שנאמר מכתם לדוד (תהילים ט״ז:א׳) (דרש לשון תם), ירמיה מנין שנאמר בטרם אצרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך (ירמיהו א׳:ה׳). זרובבל מנין שנאמר ביום ההוא נאם ה׳ צבאות אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי נאם ה' ושמתיך כחותם וגו׳ (סוף חגי).