תהילים טז:יא מדרש: עין יעקב, מדרש תנחומא, ספרי דברים ותנחומא בובר

תּֽוֹדִיעֵנִי֮ אֹ֤רַח חַ֫יִּ֥ים שֹׂ֣בַע שְׂ֭מָחוֹת אֶת־פָּנֶ֑יךָ נְעִמ֖וֹת בִּימִינְךָ֣ נֶֽצַח׃

עין יעקב

תַּנְיָא: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כִּנּוֹר שֶׁל מִקְדָּשׁ, שֶׁל שִׁבְעָה נִימִין הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים ט״ז:י״א) "שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ", אַל תִּקְרִי 'שֹׂבַע' אֶלָּא 'שֶׁבַע', וְשֶׁל יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ 'שְׁמוֹנָה', שֶׁנֶּאֱמַר: (שם יב) "לַמְנַצֵחַ עַל הַשְּׁמִינִית", עַל נִימָא שְׁמִינִית. שֶׁל עוֹלָם הַבָּא, 'עֶשֶׂר', שֶׁנֶּאֱמַר: (שם צב) "עֲלֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל, עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר". וְנֶאֱמַר: (שם לג) "הוֹדוּ לַה' בְּכִנּוֹר, בְּנֵבֶל עָשׂוֹר זַמְּרוּ לוֹ, שִׁירוּ לוֹ שִׁיר חָדָשׁ".
שאל רבBookmarkShareCopy

מדרש תנחומא

וַיְדַבֵּר ה' וְגוֹ', קַח אֶת הַלְּוִיִּם. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, כַּמָּה נִימִין הָיוּ בְּאוֹתוֹ כִּנּוֹר שֶׁהָיוּ הַלְּוִיִּם מְנַגְּנִין בּוֹ. כָּךְ אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, שֶׁבַע נִימִין הָיוּ בַּכִּנּוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: שׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִימוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח (תהלים טז, יא). אַל תְּהִי קוֹרֵא שׂבַע, אֶלָּא שֶׁבַע שְׂמָחוֹת. וְכֵן דָּוִד אוֹמֵר, שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ (שם קיט, קסד). וְלִימוֹת הַמָּשִׁיחַ נַעֲשֶׂה שְׁמוֹנֶה, שֶׁכֵּן דָּוִד אוֹמֵר בְּנִגּוּן, לַמְּנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת עַל הַשְּׁמִינִית (שם ו, א). וְלֶעָתִיד נַעֲשֶׂה עֶשֶׂר, שֶׁנֶּאֱמַר: אֱלֹהִים, שִׁיר חָדָשׁ אֲשִׁירָה לְךָ, בְּנֵבֶל עָשׂוֹר אֲזַמְּרָה לָךָ (שם קמד, ט). וּמִי הִתְקִין לָהֶם. שְׁמוּאֵל וְדָוִד, שֶׁנֶּאֱמַר: הֵמָּה יִסַּד דָּוִד וּשְׁמוּאֵל הָרֹאֶה בֶּאֱמוּנָתָם (דה״‎א ט, כב). וְהֵם הֶעֱמִידוּ חִלּוּקֵי הַשִּׁיר, שֶׁיִּהְיוּ הַלְּוִיִּם עוֹמְדִים עַל הַדּוּכָן וּמְזַמְּרִין לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם. רְאֵה חִבָּה שֶׁחִבֵּב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַלְּוִיִּם, שֶׁכֵּן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, הַרְבֵּה הַלְּוִיִּם חֲבִיבִין לְפָנַי, קַח אוֹתָם לִשְׁמִי לִשְׂרָרָה. מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁקָּרְאוּ בְּעִנְיַן קַח אֶת הַלְּוִיִּם.
שאל רבBookmarkShareCopy

ספרי דברים

ר' שמעון בן יוחי אומר, לשבע שמחות פניהם של צדיקים דומים לעתיד לבוא לחמה ללבנה לרקיע ולכוכבים ולברקים לשושנים ולמנורת בית המקדש, לחמה מנין שנאמר (שופטים ה לא) ואהביו כצאת השמש בגבורתו, ללבנה מנין שנאמר (שה"ש ו י) יפה כלבנה, לרקיע (דניאל יב ג) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, לכוכבים (שם) ומצדיקי הרבים ככוכבים, לברקים (נחום ב ה) כברקים ירוצצו, לשושנים (תהלים מה א) למנצח על ששנים, למנורת בית המקדש שנאמר (זכריה ד ג) ושנים זיתים עליה אחד מימין הגלה ואחד על שמאלה סליק פיסקא
שאל רבBookmarkShareCopy