תהילים ט:כא מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עין יעקב ותנחומא בובר

א״ר אילעא בר ברכיה אלמלא תפלתו של דוד היו כל ישראל מוכרי רבב שנאמר (תהלים ט כא) שיתה ה׳ מורה להם ידעו גוים אנוש המה סלה. וא״ר אילעא בר ברכיה אלמלא תפלתו של חבקוק היו שני ת״ח מתכסים בטלית אחד ועוסקים בתורה שנאמר (חבקוק ג ב) ה׳ שמעתי שמעך יראתי ה׳ פעלך בקרב שנים חייהו א״ת בקרב שנים אלא בקירוב שנים. ואמר רבי אילעא בר ברכיה שני ת״ח ההולכים בדרך ואין ביניהם ד״ת ראויין לישרף שנאמר (מ״ב ב יא) ויהי המה הולכים הלוך ודבר והנה רכב אש וסוסי אש ויפרידו בין שניהם ויעל אליהו בסערה השמימה וגו׳ טעמא דאיכא דבור הא ליכא דבור ראויין לישרף. וא״ר אילעא בר ברכיה שני ת״ח הדרין בעיר אחת ואין בודקין זה לזה בהלכה אחד מת ואחד גולה שנאמר (הושע ד ו) נדמו עמי מבלי הדעת. אר״י בר׳ דר׳ חייא כל העוסק בתורה מתוך דוחק תפלתו נשמעת שנאמר (ישעיה ל יט) כי עם בציון ישב בירושלים בכו לא תבכה חנון יחנך לקול זעקך וגו׳ וכתיב בתריה (שם) ונתן ה׳ לכם לחם צר ומים לחץ ר׳ אחא בר חנינא אומר אף אין הפרגוד ננעל לפניו שנאמר (שם) ולא יכנף עוד מוריך רבי אבהו אמר אף זוכה ומקבל פני שכינה שנאמר (שם) והיו עיניך רואות את מוריך:

אָמַר רַבִּי אִילָעָא בַּר בֶּרֶכְיָה: אִלְמָלֵא תְּפִלָּתוֹ שֶׁל דָּוִד, הָיוּ כָּל יִשְׂרָאֵל מוֹכְרֵי רְבָב, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים ט׳:כ״א) "שִׁיתָה ה' מוֹרָה לָהֶם יֵדְעוּ גוֹיִם, אֱנוֹשׁ הֵמָּה סֶּלָה". וְאָמַר רַבִּי אִילָעָא בַּר בֶּרֶכְיָה: אִלְמָלֵא תְּפִלָּתוֹ שֶׁל חֲבַקּוּק, הָיוּ שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִתְכַּסִּים בְּטַלִּית אֶחָד וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (חבקוק ג׳:ב׳) "ה' שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ, יָרֵאתִי ה' פָּעָלְךָ בְּקֶרֶב שָׁנִים חַיֵּיהוּ". אַל תִּקְרִי: "בְּקֶרֶב שָׁנִים", אֶלָּא: "בְּקֵרוּב שְׁנַיִם". וְאָמַר רַבִּי אִילְעָא בַּר בֶּרֶכְיָה: שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַמְהַלְּכִים בַּדֶּרֶךְ, וְאֵין בֵּינֵיהֶם דִּבְרֵי תּוֹרָה, רְאוּיִין לִשָּׂרֵף, שֶׁנֶּאֱמַר: (מ"ב ב) "וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר, וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ, וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם, וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם" וְגוֹ'. טַעְמָא דְּאִיכָּא דִּבּוּר, הָא לֵיכָּא דִּבּוּר, רְאוּיִין לִשָּׂרֵף. וְאָמַר רַבִּי אִילָעָא בַּר בֶּרֶכְיָה: שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַדָּרִין בְּעִיר אַחַת, וְאֵין נוֹחִין זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה, אֶחָד מֵת וְאֶחָד גּוֹלֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ד׳:מ״ב) "לָנֻס שָׁמָּה רוֹצֵחַ אֲשֶׁר יִרְצַח אֶת רֵעֵהוּ בִּבְלִי דַעַת", וְאֵין 'דַּעַת' אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (הושע ד׳:ו׳) "נִדְמוּ עַמִּי מִבְּלִי הַדָּעַת". אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּא: כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה מִתּוֹךְ דֹּחַק, תְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו ל׳:י״ט) "כִּי עַם בְּצִיּוֹן יֵשֵׁב בִּירוּשָׁלָיִם, בָּכוֹ לֹא תִבְכֶּה, חָנוֹן יָחְנְךָ לְקוֹל זַעֲקֶךָ" וְגוֹ', וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ: (שם) "וְנָתַן לָכֶם ה' לֶחֶם צַר וּמַיִם לָחַץ".*) רַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא אוֹמֵר: אַף אֵין הַפַּרְגּוֹד נִנְעַל לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) "וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ".

ויאמר ה' אל משה השכם בבקר והתיצב לפני פרעה וגו' (שמות ט יג) כי בפעם הזאת וגו' (שם שם יד) זש"ה שיתה ה' מורה להם (תהלים ט כא), האדים פניהם, מהו מורה, הכניס בהם רוח של שטות. ד"א שיתה ה' מורה להם, לפי שהן עושין עצמן מריות, הודע להם שאתה אדון על כולם, שיתה ה' מורה להם, ידעו גוים שהן אנוש, והן עושין עצמן אלוהות. חירם מלך צור עשה עצמו אלוה, שנאמר יען גבה לבך ותאמר אל אני (יחזקאל כח ב), הודיעו הקב"ה שהוא אנוש, שאמר אל ארץ השלכתיך, לפני מלכים נתתיך, לראוה בך (שם שם יז), הודיעו הקב"ה שהוא בשר ודם, הוי ידעו גוים אנוש המה סלה.