מדרש על תהילים יד:א

ברכות פרק ב היה קורא - ס אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה: לָמָּה קָדְמָה פָּרָשַׁת "שְׁמַע" לִ"וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ"? כְּדֵי שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ יְקַבֵּל עָלָיו עֹל מִצְווֹת. "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" לְ"וַיֹּאמֶר"? שֶׁ"וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" נוֹהֵג בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה, "וַיֹּאמֶר" אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בַּיּוֹם בִּלְבָד. (עוד כתוב בסוף פרק שלמעלה מענין זה) פָּרָשַׁת צִיצִית, מִפְּנֵי מָה קְבָעוּהָ בִּקְרִיאַת שְׁמַע? אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר חֲבִיבָא: מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ (ששה) [חֲמִשָּׁה] דְּבָרִים: מִצְוַת צִיצִית, יְצִיאַת מִצְרַיִם, עֹל מִצְווֹת, וְאֶפִּיקוֹרְסוּת, הִרְהוּר עֲבֵרָה וְהִרְהוּר עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. בִּשְׁלָמָא הַנֵי תְּלָת, מִפָרְשָׁן, עֹל מִצְווֹת, דִּכְתִיב: (במדבר ט״ו:ל״ט) "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה'". צִיצִית, דִּכְתִיב: (שם) "וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִית" וְגוֹ'. יְצִיאַת מִצְרַיִם, דִּכְתִיב: "אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם" וְגוֹ'. אֶלָּא אֶפִּיקוֹרְסוּת, הִרְהוּר עֲבֵרָה, וְהִרְהוּר עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, מְנָא לָן? דְּתַנְיָא: "אַחֲרֵי לְבַבְכֶם" זוֹ אֶפִּיקוֹרְסוּת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (תהילים י״ד:א׳) "אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים". "אַחֲרֵי עֵינֵיכֶם" זוֹ הִרְהוּר עֲבֵרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שופטים י״ד:ג׳) "וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל אָבִיו: אוֹתָהּ קַח לִי, כִּי הִיא יָשְׁרָה בְעֵינָי". "אַתֶּם זֹנִים" זוֹ הִרְהוּר עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (שם ח) "וַיִּזְנוּ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים" .

(דברים כח כב) בניך ובנותיך נתונים לעם אחר. אמר רב חנן בר רבא אמר רב זו אשת האב. (שם לב כא) בגוי נבל אכעיסם. אמר רב חנן בר רבא זו אשה רעה וכתובתה מרובה. ר׳ אליעזר אומר אלו הצדוקין וכה״א (תהלים יד א) אמר נבל בלבו אין אלהים. במתניתא תנא אלו אנשי ברבריאה ואנשי מסטנאי שמהלכין ערומין בשוק שאין לך משוקץ ומתועב לפני המקום יותר ממי שמהלך בשוק ערום. ר׳ יוחנן אומר אלו חברייא. אמרו ליה לר׳ יוחנן אתו חברי לבבל שגא נפל. אמרי ליה מקבלי שוחדא תריץ יתיב. גזרו על ג׳ מפני ג׳. גזרו על הבשר מפני המתנות. גזרו על חמרחצאות מפני הטבילה. קא מחטטי שכבי מפני ששמחים ביום אידם שנא׳ (ש״א יב טו) היתה יד ה׳ בכם ובאבותיכם. ואמר רבה בר שמואל זו חטוטי שכבי דאמר מר בעון חיים מתים מתחטטין:

כז "בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ נְתֻנִים לְעַם אַחֵר". (דברים כ״ח:ל״ב) אָמַר רַב חָנָן בַּר רָבָא, אָמַר רַב: זוֹ אֵשֶׁת הָאָב. (שם לב) "בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם", אָמַר רַב חָנָן בַּר רָבָא, [אָמַר רַב]: זוֹ אִשָּׁה רָעָה וּכְתֻבָּתָהּ מְרֻבָּה. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אֵלּוּ הַצְּדוֹקִים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (תהילים י״ד:א׳) "אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ: אֵין אֱלֹהִים". בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: אֵלּוּ אַנְשֵׁי בַּרְבַּרִיאָה, וְאַנְשֵׁי (מסטנאי) [מַרְטְנָאִי], שֶׁמְּהַלְּכִין עֲרֻמִּין בַּשּׁוּק, שֶׁאֵין לְךָ מְשֻׁקָּץ וּמְתֹעָב לִפְנֵי הַמָּקוֹם, יוֹתֵר מִמִּי שֶׁמְּהַלֵּךְ בַּשּׁוּק עָרֹם. רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר: אֵלּוּ חַבָּרַיָּא. אָמְרוּ לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן: אַתּוּ חַבָּרֵי לְבָבֶל, שָׁגָא נָפַל. אָמְרוּ לֵיהּ: מְקַבְּלֵי שֹׁחֲדָא! תְּרִיץ יָתִיב. גָּזְרוּ עַל שְׁלֹשָׁה מִפְּנֵי שְׁלֹשָׁה, גָּזְרוּ עַל הַבָּשָׂר, מִפְּנֵי הַמַּתָּנוֹת. גָּזְרוּ עַל הַמֶּרְחֲצָאוֹת, מִפְּנֵי הַטְּבִילָה. קָא מְחַטְּטֵי שַׁכְבֵי, מִפְּנֵי שֶׁשְּׂמֵחִים בְּיוֹם אֵידָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל א י״ב:ט״ו) "וְהָיְתָה יַד ה' בָּכֶם וּבַאֲבוֹתֵיכֶם". וְאָמַר רַבָּה בַּר שְׁמוּאֵל: זוֹ חִטוּטֵי שַׁכְבֵי, דְּאָמַר מַר: בַּעֲוֹן חַיִּים מֵתִים מִתְחַטְּטִין.

ד"א ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני. ושלמה צווה כסף סגים מצופה על חרס שפתים דולקים ולב רע (משלי כו כג), למה עשו היה דומה למולייר שמבחוץ הוא של זהב, ומרגליות קבועות בו, אלא מבפנים הוא של חרס [כך היה עשו אומר לאביו הנני, ובלבו היה אומר מתי ימות], שנאמר ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי (בראשית כז מא), הרי כסף סגים מצופה על חרס וגו' ופן אתה מוצא שזרעו של [עשו] המן אומר בלבו, ויאמר המן בלבו (אסתר ו ו), אמר נבל בלבו (תהלים יד א), ואתה אמרת בלבבך שמים אעלה וגו' (ישעיה יד יג), והיה ביום ההוא יעלו דברים על לבבך וגו' (יחזקאל לח י), אמר בלבו שכח אל (תהלים י יא), ועתה שמעי (נא את) [זאת] עדינה היושבת לבטח האומרת בלבבה [אני ואפסי עוד] (ישעיה מז ח) הוי כי שבע תועבות בלבו, ושלמה צווח כסף סגים וגו'.

וַיָּבוֹא הָמָן וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ וגו' וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ (אסתר ו, ו), הָרְשָׁעִים בִּרְשׁוּת לִבָּם, (בראשית כז, מא): וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ. (תהלים יד, א): אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ. (מלכים א יב, כו): וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם בְּלִבּוֹ. וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ. אֲבָל הַצַּדִּיקִים לִבָּם בִּרְשׁוּתָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל א א, יג): וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ. (דניאל א, ח): וַיָּשֶׂם דָּנִיֵּאל עַל לִבּוֹ. (שמואל א כז, א): וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל לִבּוֹ. וְדוֹמִין לְבוֹרְאָן (בראשית ח, כא): וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ.

מַהֵר קַח אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס [וגו'] וַיִּקַּח הָמָן אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס (אסתר ו, י יא), הָלַךְ לוֹ אֵצֶל מָרְדֳּכַי, כֵּיוָן שֶׁהִגִּידוּ לְמָרְדֳּכַי שֶׁהוּא בָּא, נִתְיָרֵא עַד מְאֹד, וְהָיָה יוֹשֵׁב וְתַלְמִידָיו לְפָנָיו. אָמַר לָהֶם לְתַלְמִידָיו, בָּנַי, רוּצוּ וְהִבָּדְלוּ מִכָּאן שֶׁלֹא תִכָּווּ בְּגַחַלְתִּי, שֶׁהֲרֵי הָמָן הָרָשָׁע בָּא לְהָרְגֵנִי. אָמְרוּ, אִם תָּמוּת נָמוּת עִמְּךָ. אָמַר לָהֶם, אִם כֵּן נַעֲמֹד בִּתְפִלָּה וְנִפָּטֵר מִתּוֹךְ הַתְּפִלָּה, וַחֲסַלּוּן צְלוֹתְהוֹן יָתְבוּן וְעָסְקִין בְּהִלְכוֹת מִצְוַת הָעֹמֶר, שֶׁהֲרֵי אוֹתוֹ הַיּוֹם ט"ז בְּנִיסָן הָיָה, וּבְאוֹתוֹ הַיּוֹם הָיוּ מַקְרִיבִין עֹמֶר בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם. אֲתָא הָמָן לְגַבֵּיהוֹן אֲמַר לוֹן בַּמֶּה אַתּוּן עָסְקִין, אָמְרוּ לוֹ בְּמִצְוַת הָעֹמֶר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ויקרא ב, יד): וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים לַה' וגו', תַּמָּן אָמְרֵי הִלְכוֹת קְמִיצָה אַחֲווּ לֵיהּ וְדָבָר אֶחָד שֶׁהָיוּ קוֹמְצִין מִן הָעֹמֶר. אֲמַר לוֹן וְהָדֵין עוּמְרָא מַהוּ דִּדְהַב אוֹ דִּכְסַף, אַמְרֵי לֵיהּ לָא דִּדְהַב וְלָא דִּכְסַף וְלָא דְּחִיטִין, אֶלָּא דִּשְׂעוֹרִין. אֲמַר לוֹן בְּכַמָּה הוּא טִימֵיהּ דִּידֵיהּ הֲוָה בְּעַשְׂרָה קַנְטְרִין, אָמְרִין לֵיהּ סַגְיָן בְּעַשְׂרָה מָנִין. אֲמַר לוֹן קוּמוּ דְּנַצְחוּן עַשְׂרָה מִנְכוֹן לְעַשְׂרָה אַלְפֵי קַנְטְרִין דִּכְסַף דִּילִי. כֵּיוָן דַּחֲסַל מִמִּצְלֵי, אֲמַר לֵיהּ הָמָן לְמָרְדֳּכַי לְבוֹשׁ הָדֵין לְבוּשָׁא דְמַלְכָּא, אָמַר לוֹ מָה אַתְּ מְבַזֶּה מַלְכוּת, אִית בַּר נָשׁ לָבֵישׁ לְבוּשָׁא דְמַלְכוּתָא וְלָא סָח. אֲזַל בְּעָא בַּלָּנָא וְלָא אַשְׁכַּח, מָה עֲבַד אֲסַר חַרְצֵיהּ וְעָאל וְאַסְחֵי, כֵּיוָן דִּנְפַק אָמַר לוֹ סַב לְבֵישׁ הָדֵין כְּלִילָא. אֲמַר לֵיהּ מָה אַתְּ מְבַזֶּה מַלְכוּתָא, אִית בַּר נָשׁ לָבֵישׁ כְּלִילָא דְמַלְכוּתָא וְלָא מְסַפַּר. אֲזַל בְּעֵי סַפָּר וְלָא אַשְׁכַּח, מָה עֲבֵיד אֲזִיל לְבֵיתֵיהּ וְאַיְיתֵי סַפָּרָא וְיָתֵיב וְקָא מְסַפַּר לֵיהּ, שָׁרֵי וּמִתְנַח, אֲמַר לֵיהּ מַה לָּךְ מִתְנַח, אֲמַר לֵיהּ וַוי לַאֲבוּהּ דְּהַהוּא גַבְרָא מַעֲבֵיר דּוּמִין פַּנְטוֹן קוֹמִין קְלֵטוֹ עֲבֵיד בַּלָּן סַפָּר. אֲמַר לֵיהּ וּבְהַהִיא שְׁאֵילִית לָךְ לֵית אֲנָא חַכִּים לַאֲבוּי דְּהַהוּא גַבְרָא בַּלָּן וְסַפָּר בִּכְפַר קַרְיָינוּס וְאַתְּ מַשְׁכַּחַת מָאנֵי סַפָּרָא דִידֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ קוּם רְכוֹב עַל הָדֵין סוּסְיָא, אֲמַר לֵיהּ לֵית בִּי כֹּחַ, דַּאֲנָא סָב. אֲמַר לֵיהּ וְלֵית אֲנָא גְּבַר סָב, אָמַר לוֹ וְלָא אַתְּ הוּא דִּגְרַמְתְּ לְנַפְשָׁךְ. אֲמַר לֵיהּ קוּם דַּאֲנָא סָמֵיךְ קָדְלִי וְאַתְּ דָּרֵיס עֲלוֹי וּסְלֵיק וּרְכַב לִמְקַיְימָה לְכוֹן מַה דַּאֲמַר כְּתָבָא (דברים לג, כט): וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ.

למנצח לדוד אמר נבל. זה שאמר הכתוב (ירמיה יז י) אני ה' חוקר לב בוחן כליות. למה הזכיר את הלב ואת הכליות מכל האיברים. אלא העינים הולכות אחר הלב והאזנים ומאתים וארבעים ושמונה איברים שבאדם כולם הולכים אחר הלב. והכליות יועצות את הלב והלב גומר. לפיכך אינו מזכיר אלא הלב והכליות בלבד והקב"ה חוקר את הלב ובוחן את הכליות. וכן הוא אומר (דברי הימים-א כח ט) ואתה שלמה בני דע את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם וגו' כי כל לבבות דורש ה'. מהו כי כל לבבות אלו שני לבבות שיש לו לאדם יצר טוב ויצר רע. דבר אחר אני ה' חוקר לב הרשעים אומרים אנו חורשין בלבנו כביכול שאין הקב"ה יודע בהן. אומר להם הקב"ה ממני אתם מטמינים (ישעיה כט טו) הוי המעמיקים מה'. אתם סבורים שאני כמותכם שאתם מדמים צורה ליוצרה נטיעה לנוטעה. (שם טז) הפככם אם כחומר היוצר יחשב. אמר ר' לוי למה הדבר דומה לארכיטקטון שבנה מדינה ועשה בה מטמוניות ומחבואות וחדרים ולבסוף נעשה שלטון בא לתפוש הליסטין והם בורחין ומטמינין עצמן באותן החדרים. אמר להן שוטים מלפני מי אתם מטמינים ואני האומן שבניתי המדינה ואני מכיר כל מטמוניה יותר מכם. כך אמר הקב"ה לרשעים שוטים מפני מי אתם מטמינין ואני בראתי את האדם ואני יודע כל החדרים שבו. הוי המעמיקים מה'. א"ר ירמיה מאי דכתיב (ירמיה יז ט) עקוב הלב מכל ואנוש הוא. וכתיב בתריה (שם י) אני ה' חוקר לב. אני שמחפש את הלבבות ומגלה את הנסתרות. וכן דניאל אומר (דניאל ב כב) והוא גלי עמיקתא ומסתרתא:

דבר אחר אמר נבל בלבו. הרשעים ברשות לבן והצדיקים לבן ברשותן. הרשעים ברשות לבן (בראשית כז מא) ויאמר עשו בלבו. (אסתר ו ו) ויאמר המן בלבו. (מלכים-א יב כו) ויאמר ירבעם בלבו. (ישעיה יד יג) ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה. מה היה לו (דניאל ד כח) עוד מילתא בפום מלכא קל מן שמיא נפל. וכן אמר נבל בלבו. ויאמר עשו בלבו. מה חשב אמר אין דרך העולם שאהרוג את אבא אלא אני אומר לישמעאל אחיו והוא הורגו ואני הורג את יעקב אחי ואנו יורשים את העולם. כך לא היה עשו אומר בפיו אלא בלבו היה מחשב מאחר שישמעאל הורג את אבי ואני את אחי אנא בא בדין עם ישמעאל ואהרוג אותו ואני יורש את העולם. לכך הוא אומר בלבו והקב"ה פרסמו שנאמר (ירמיה מט י) כי אני חשפתי את עשו גליתי את מסתריו. אמר לו הקב"ה חייך יודע אני מה שחשבת בלבך שנאמר (יחזקאל לה י) יען אמרך את שני הגוים ואת שתי המשפחות לי תהיינה וירשנוה. ומי הודיע (שם) וה' שם היה:

דבר אחר אמר נבל זה עשו הרשע שהוא אומר אחד בפה ואחד בלב. בלבו אומר (בראשית כז מא) יקרבו ימי אבל אבי. ובפיו הוא אומר (שם א) הנני. אמר לו הקב"ה רשע אתה מחנן את דבריך לאביך. (שם לח) הברכה אחת הוא לך אבי. זה שאמר הכתוב (משלי כו כה) כי יחנן קולו אל תאמין בו כי שבע תועבות בלבו. כל מה ששנאתי הוא אוהב. (שם ו טז) שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו. דבר אחר אמר נבל בלבו. אמר הקב"ה לרשעים אתם מחשבים בלבבכם אף אני איני פורע לכם אלא בלבבכם שנאמר (תהלים לז טו) חרבם תבא בלבם:

דבר אחר אמר נבל בלבו זה עשו הרשע. ולמה נקרא שמו נבל. ר' יהודה בשם ר' שמואל אומר על שמילא כל העולם כולו נבלות העמיד בתי קוצין ובתי קלקלין ובתי טרטראות ובתי קרקסאות ובתי עבודה זרה. ר' הונא אמר על שם שמילא כל ארץ ישראל מנבלתן של ישראל שנאמר (שם עט ב) נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים. ר' אבא אמר על שהוא מנוול העמיד אנדרטינוס שלו על פתח הזונה על בתי כסאות ובתי מרחצאות. הדא הוא דכתיב (ירמיה מט טז) תפלצתך השיא אותך זדון לבך. ר' יעקב אומר שעתיד הקב"ה להשירו כנובלות שהן נושרות מן האילן שנאמר (תהלים יח מו) בני נכר יבולו. א"ר סימון הוא נבל הוא לבן אתוהי דדין כאתוהי דדין. מה נבל הוא רמאי אף לבן היה רמאי. ועליהם אמר שלמה (משלי יב כ) מרמה בלב חורשי און. אבל לצדיקים (שם) וליועצי שלום שמחה. ולמי נתן השלום לישראל. שנאמר (תהלים כט יא) ה' עוז לעמו יתן וגו':

פס'. הם קנאוני בלא אל. אלו עבודת כוכבים שכינו על שם אלהים. כעסוני בהבליהם. זה הבבואה ואפילו הבל היוצא מן הקדרה. ואני אקניאם בלא עם. אלו כשדים שנאמר בהם (ישעיהו כ״ג:י״ג) הן ארץ כשדים זה העם לא היה. ד״א אלו שהן באין מברבריאה שהן מהלכין ערומין שאין לך בזוי ממי שהלך ערום. בגוי נבל אכעיסם. אלו המינים שנאמר (תהילים י״ד:א׳) אמר נבל בלבו אין אלהים השחיתו התעיבו עלילה אין עושה טוב:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ (בראשית ח, כא), הָרְשָׁעִים הֵן בִּרְשׁוּת לִבָּן (תהלים יד, א): אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ, (בראשית כז, מא): וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ, (מלכים א יב, כו): וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם בְּלִבּוֹ, (אסתר ו, ו): וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ. אֲבָל הַצַּדִּיקִים לִבָּן בִּרְשׁוּתָן (שמואל א א, יג): וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ, (שמואל א כז, א): וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל לִבּוֹ, (דניאל א, ח): וַיָּשֶׂם דָּנִּיֵּאל עַל לִבּוֹ. וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ. (בראשית ח, כא): לֹא אֹסִף, לֹא אֹסִף לִסְגֵי לִסְגֵי. וְרַבָּנָן אָמְרִין לֹא אֹסִף לִבְנֵי נֹחַ, לֹא אֹסִף לַדּוֹרוֹת. אָמַר רַבִּי חִיָּא רַבָּה עֲלוּבָה הִיא הָעִסָּה שֶׁנַּחְתּוֹמָהּ מֵעִיד עָלֶיהָ שֶׁהִיא רָעָה. (בראשית ח, כא): כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו, אַבָּא יוֹסֵי הַתּוֹרְתִי אוֹמֵר עָלוּב הוּא הַשְֹּׂאוֹר, שֶׁמִּי שֶׁבָּרָא אוֹתוֹ מֵעִיד עָלָיו שֶׁהוּא רַע, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קג, יד): כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ. רַבָּנָן אָמְרֵי עֲלוּבָה הַנְּטִיעָה שֶׁמִּי שֶׁנְּטָעָהּ מֵעִיד עָלֶיהָ שֶׁהִיא רָעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יא, יז): וַה' צְבָאוֹת הַנּוֹטֵעַ אוֹתָךְ דִּבֶּר עָלַיִךְ רָעָה. שָׁאַל אַנְטוֹנִינוֹס אֶת רַבֵּנוּ, אָמַר לוֹ מֵאֵימָתַי יֵצֶר הָרָע נָתוּן בָּאָדָם, מִשֶּׁיָּצָא מִמְּעֵי אִמּוֹ אוֹ עַד שֶׁלֹא יָצָא מִמְּעֵי אִמּוֹ, אָמַר לוֹ עַד שֶׁלֹא יָצָא מִמְּעֵי אִמּוֹ, אָמַר לוֹ לָאו, שֶׁאִלּוּ הָיָה נָתוּן בּוֹ עַד שֶׁהוּא בִּמְעֵי אִמּוֹ, הָיָה חוֹטֵט אֶת בְּנֵי מֵעֶיהָ וְיוֹצֵא, וְהוֹדָה לוֹ רַבִּי, שֶׁהִשְׁוָה לְדַעַת הַמִּקְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו. רַבִּי יוּדָן אָמַר מִנְּעֻרָיו כְּתִיב, מִשָּׁעָה שֶׁהוּא נִנְעָר לָצֵאת מִמְּעֵי אִמּוֹ. וְעוֹד שָׁאַל אַנְטוֹנִינוֹס אֶת רַבֵּנוּ, אָמַר לוֹ מֵאֵימָתַי נְשָׁמָה נִתְּנָה בָּאָדָם מִשֶּׁיָּצָא מִמְּעֵי אִמּוֹ אוֹ עַד שֶׁלֹא יָצָא מִמְּעֵי אִמּוֹ, אָמַר לוֹ מִשֶּׁיָּצָא מִמְּעֵי אִמּוֹ, אָמַר לוֹ לָאו, מָשָׁל אִם תַּנִּיחַ בָּשָׂר שְׁלשָׁה יָמִים בְּלֹא מֶלַח מִיָּד הוּא מַסְרִיחַ. וְהוֹדָה לוֹ רַבִּי, שֶׁהִשְׁוָה דַּעְתּוֹ לְדַעַת הַמִּקְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב י, יב): חַיִּים וָחֶסֶד עָשִׂיתָ עִמָּדִי וּפְקֻדָּתְךָ שָׁמְרָה רוּחִי, מֵאֵימָתַי נָתַתָּ בִּי אֶת הַנְּשָׁמָה מִשֶּׁהִפְקַדְתַּנִּי.

ויאמר עשו בלבו. הרשעים ברשות לבם, כדכתיב אמר נבל בלבו (תהלים יד א), וכבר דרשנום:

וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו (בראשית כז, מא), אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר יוֹסֵי סֶנַטֵּרוֹ, וְנַעֲשָׂה לוֹ שׂוֹנֵא וְנוֹקֵם וְנוֹטֵר עַד כַּדֵּין קָרְיָן סֶנַטְרֵיה דְּרוֹמִי. (בראשית כז, מא): וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ, הָרְשָׁעִים בִּרְשׁוּת לִבָּן (תהלים יד, א): אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ, וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ, (מלכים א יב, כו): וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם בְּלִבּוֹ, (אסתר ו, ו): וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ. אֲבָל הַצַּדִּיקִים לִבָּן בִּרְשׁוּתָן (שמואל א א, יג): וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ, (שמואל א כז, א): וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל לִבּוֹ, (דניאל א, ח): וַיָּשֶׂם דָּנִיֵּאל עַל לִבּוֹ, דּוֹמִין לְבוֹרְאָן (בראשית ח, כא): וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ. (בראשית כז, מא): יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בָּא לוֹ עֵשָׂו בִּמְתִינָה, אָמַר מָה אֲנִי מַכְרִיעַ אֶת אַבָּא, אֶלָּא יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגֵּהוּ. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר בַּת קוֹל אוֹמֶרֶת הַרְבֵּה סְיָחִים מֵתוּ וְנַעֲשׂוּ עוֹרוֹתֵיהֶם עַל גַּבֵּי אִמּוֹתֵיהֶן. רַבָּנָן אָמְרֵי אִם הוֹרְגוֹ אֲנִי, יֵשׁ שֵׁם וָעֵבֶר יוֹשְׁבִין עָלַי בַּדִּין וְאוֹמְרִים לִי לָמָּה הָרַגְתָּ אֶת אָחִיךָ, אֶלָּא הֲרֵינִי הוֹלֵךְ וּמִתְחַתֵּן לְיִשְׁמָעֵאל וְהוּא בָּא וְעוֹרֵר עִמּוֹ עַל הַבְּכוֹרָה וְהוֹרְגוֹ, וַאֲנִי עוֹמֵד עָלָיו כְּגוֹאֵל הַדָּם וְהוֹרְגוֹ, וְיוֹרֵשׁ אֲנִי שְׁתֵּי מִשְׁפָּחוֹת. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל לה, י): יַעַן אֲמָרְךָ אֶת שְׁנֵי הַגּוֹיִם וְאֶת שְׁתֵּי הָאֲרָצוֹת לִי תִהְיֶינָה וִירַשְׁנוּהָ וַה' שָׁם הָיָה, מַאן אֲמַר דַּאֲמַר כֵּן, אָמַר רַבִּי יוּדָן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וַה' שָׁם הָיָה. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה כָּפַר עֵשָׂו וְאָמַר לֹא אָמַרְתִּי הֲדָא מִלְּתָא, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֵית אַתְּ יָדַע דַּאֲנָא הוּא בּוֹדְקֵיהוֹן דִּלְבָבַיָא (ירמיה יז, י): אֲנִי ה' חֹקֵר לֵב.

בגוי נבל אכעיסם - אלו המינים וכן הוא אומר (תהלים יד) אמר נבל בלבו אין אלהים.