תהילים יט:ד מדרש: תנחומא בובר, מדרש תנחומא וויקרא רבה

אֵֽין־אֹ֭מֶר וְאֵ֣ין דְּבָרִ֑ים בְּ֝לִ֗י נִשְׁמָ֥ע קוֹלָֽם׃

תנחומא בובר

ד"א אמור אל הכהנים. זש"ה יום ליום יביע אומר וגו' (תהלים יט ג), אין אומר ואין דברים (שם שם ד), אתה מוצא בימות הסתיו היום מלוה את הלילה, ובימי הקיץ הלילה מלוה את היום, אין בריה שומע ביניהם, שנאמר אין אומר ואין דברים [בלי נשמע קולם], אבל למטה בני אדם מלוין זה לזה, וכמה מריבות הן עושין, שנאמר אין אומר ואין דברים וגו' [בכל הארץ יצא קום ובקצה תבל מליהם] (שם שם ה) העליונים אינם צריכין לא אמירה ולא דיבור, אבל התחתונים צריכין אמירה ודיבור ואמרות, אמור ואמרת אולי יעמדון, שנאמר אמור אל הכהנים [ואמרת אליהם].
שאל רבBookmarkShareCopy

תנחומא בובר

ד"א אם כסף תלוה. מה בין מעשה אדם למעשה הקב"ה, אדם שחייב לחבירו אומר תן לי מה שיש לי בידך, הוא אומרלו אין לי עתה, מיד עושין מריבה ומבזין זה לזה, אבל הקב"ה אינו כן, שכן אתה מוצא בקיץ לוה היום מן הלילה, עד תקופת תמוז, ומתקופת תמוז ועד תקופת טבת הלילה לוה מן היום, מנין אמר דוד יום ליום יביע אומר (תהלים יט ג), זה מלוה לזה, וזה מלוה לזה, ואין אדם שומע מה ביניהם, שנאמר אין אומר ואין דברים וגו' (שם שם ד), ובני אדם מלוין זה לזה ועושין מריבה, אמר הקב"ה למשה, לך אמור להם לישראל, אע"פ שאתם מלוין זה לזה, לא תהיו נוהגין מנהג בזיון.
שאל רבBookmarkShareCopy

מדרש תנחומא

בֹּא וּרְאֵה מַה בֵּין מַעֲשֵׂה בְּנֵי אָדָם לְמַעֲשֶׂה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָדָם שֶׁהוּא חַיָּב לַחֲבֵרוֹ מָאתַיִם אוֹ רִבּוֹא אוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וְהוּא אוֹמֵר לוֹ תֵּן לִי אֶת שֶׁלִּי, וְאוֹמֵר לוֹ אֵין בְּיָדִי כְּלוּם, מִיָּד עוֹשִׂין מְרִיבָה וּמְבַזִּין זֶה אֶת זֶה. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן. אַתְּ מוֹצֵא בַּקַּיִץ שֶׁהַיּוֹם לֹוֶה מִן הַלַּיְלָה מִתְּקוּפַת טֵבֵת עַד תְּקוּפַת תַּמּוּז, וּמִתְּקוּפַת תַּמּוּז עַד תְּקוּפַת טֵבֵת הַלַּיְלָה לֹוֶה מִן הַיּוֹם, אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם (תהלים יט, ד). לְכָךְ הִזְהִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה וְאָמַר לְיִשְׂרָאֵל אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, לֹא תִנְהַג בּוֹ מִנְהַג בִּזָּיוֹן, שֶׁהוּא עִמִּי, אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ, הֱוֵי מִסְתַּכֵּל בְּעַצְמְךָ כְּאִלּוּ אַתָּה עָנִי, עִמָּךְ. אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ, מִכָּאן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: עֲנִיֶּיךָ וַעֲנִיֵּי עִירְךָ, עֲנִיֶּיךָ קוֹדְמִין. עֲנִיֵּי עִירְךָ וַעֲנִיֵּי עִיר אַחֶרֶת, עֲנִיֵּי עִירְךָ קוֹדְמִין לַעֲנִיֵּי עִיר אַחֶרֶת.
שאל רבBookmarkShareCopy