תהילים יט:ט מדרש: ספרי דאגדתא, עין יעקב, שיר השירים רבה ועין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)

[אסתר א ב] בימים ההם כשבת. בשעה שבקש אחשורוש לישב על כסא שלמה, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע אל תנבל כסא כבודך, והאיך בא לידו הכסא, אחר מיתת שלמה, בא ועלה שישק מלך מצרים, ונטלה בכתובת בתו, דכתיב ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם עלה שישק מלך מצרים על ירושלים (דה"ב יב ב), בא סנחריב ונטלה ממצרים, והביא עמו לארץ ישראל, כשעלה להלחם בירושלים, ואותה שעה שנפל סנחריב, נטלה חזקיהו והצליח [בכל מלכותו], שנאמר ויצליח חזקיהו בכל מעשהו (דה"ב לב ל), בשלמה כתיב וכל מלכי הארץ מבקשים את פני שלמה (דה"ב ט כג), ובחזקיה כתיב ורבים מביאים מנחה לה' ומגדנות לחזקיהו (דה"ב לב כג), בשלמה כתיב וכל מלכי הארץ מבקשים את פני שלמה (דה"ב ט כג), ובחזקיהו כתיב בעת ההוא שלח מרודך וגו' (מ"ב כ יב), וכשראה חזקיהו את הכסא אמר מה ראה שלמה אבי לעשות שש מעלות לכסא, אלא כנגד ששה בנים שעתידים לצאת מזרעו של דוד שיהיו בהם ששה מדות ואלו הן שלמה יאשיהו דניאל חנניה מישאל ועזריה, וברוח הקודש עשאו כנגד ששה מלכים שעתידין לישב עליו, ואלו הן שלמה, רחבעם, חזקיה, אמון, מנשה, יאשיהו, ועלה פרעה נכה ונלחם ביאשיהו, ונטלה לישב עליה, ולא היה יודע (מנהגו) [מנגנו], והכהו הארי על ירכו, והיה צולע, ונקרא שמו פרעה נכה, ומתרגמינן פרעה חגירא, וכשבא נבוכדנצר למצרים, ומצא הכסא והוליכה לבבל וביקש לישב עליה, ולדון את צדקיהו ברבלה, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה [רבש"ע] יתקיים בנו הכתוב ואויבינו פלילים (דברים לב לא), אף הוא לא היה יודע מנהגו של מנגנון, והכהו הארי על צד שמאלו ונפל ממנה, ועליו הכתוב אומר איך נפלת משמים הילל בן שחר (ישעיה יד יב), וכי משמים נפל, אלא מכסא נפל, שנאמר בו וישב שלמה על כסא ה' (דה"א כט כג), וכשמלך דריוש והחריב לבבל נטלו והוליכו לעילם אשר במדי, הה"ד ושמתי כסאי בעילם (ירמיה מט לח), ואעפ"כ לא ישב עליו, וכשעלה אחשורוש בנו, הביא חכמים לעשות כמותו, ולא יכלו לעשות כמותו, ובאי זה צד היה עשוי, היה מכובש באבנים טובות ומרגליות, כמוהו לא נעשה לכל מלך, ושש מעלות היו לו, ומשש מעלות היה עולה בו, ושש דרכים היה לו, ועל כל דרך שש מעלות, ועל כל מעלה שני אריות, ובמגנון היה עולה, וכיון שהמלך דורס היו האריות פושטין את ידיהן זה מזה וזה מזה, והיה כתב מורשם בידיהם, פנה לימינו וקורא לא תכירו פנים במשפט, פנה לשמאלו והיה קורא לא תקח שוחד, וכן בכל י"ב אריות, כתוב בהן כגון אלו הפסוקים, וכל מעלה היה מכובשת באבנים טובות, מהן לבנות ומהן ירוקות אדמדמת, ואבני קריסטלינון, ואילני תמרים מקיפין לכסא, מכורכין בבגדי שש, וטווסין של שן מוכנין, כנגד כנפי הנשרים, ושני עמודים של שיש על ראשי האריות, ושני אריות של זהב חלולים משני צדי הכסא, והיו מלאים מכל מיני בשמים, ושתי קתדראות, היו עומדין משני צדי הכסא, אחד, לגד החוזה, ואחד לנתן הנביא, ושבעים קתדראות מקיפין, לכסא לשבעים זקנים, ועל כל דרך ודרך שני אריות ושני נשרים עומדים על רגליהם, זה כנגד זה, וכשהמלך עולה לכסא נותן רגלו על מעלה הראשונה, חוזר הגלגל בתוך המגנון, והארי, פושט את ידו של ימין, והנשר גפו של שמאל, והמלך נשען עליהם, ועולה למעלה השנייה, עמד על המעלה, וגלגל חוזר, והנשר פושט גפו של ימין, והארי ידו של שמאל, והמלך נשען עליהם ועולה, וכן לכל מעלה ומעלה, והיה טווס של כסף טען במגנון למלך ומושיבו על הכסא, והנשרים פורסים גפיהם, והיו עולים במגנון, ומסככים למעלה מראשו, ויונה של זהב, יורדת מן העמוד, ופותחת את הארון, ונוטלת את התורה, ונותנה אותה על ברכיו, לקיים מה שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו (דברים יז יט), וארי פושט ידו, ונוטל העטרה ונותנה על ראשו, והעומדים [שם] אומרים תקום מלכות בית דוד לעולם. ועל כל מעלה ומעלה היו בו חיות טהורות כנגד טמאות, במעלה הראשונה שור וכנגדו ארי, שניה טלה [וכנגדו] זאב, שלישית גדי [וכנגדו] נמר, רביעית צבי [וכנגדו] דוב, חמישית נשר [וכנגדו] יונה, ששית נץ [וכנגדו] צפור, והוא עולה ונותן שלום ביניהן, והיה קורא על כל מעלה ומעלה פסוק אחד, על מעלה ראשונה אומר תורת ה' תמימה משיבת נפש (תהלים יט ח), בשניה עדות ה' נאמנה מחכימת פתי (שם שם), בשלישית פקודי ה' ישרים משמחי לב (שם שם ט), ברביעית מצות ה' ברה מאירת עינים (שם שם), בחמישית יראת ה' טהורה עומדת לעד (שם שם י), בששית משפטי ה' אמת צדקו יחדו (שם שם), ואחר כך וישב שלמה על כסא ה', וכהן גדול וסנהדרין באין ושואלין בשלומו ויושבין מימינו ומשמאלו ודנין עמו את הדין, וכשהיו באין העדים לפני המלך, המגנין פוקים, והגלגלים חוזרין, והאריות נוהמין, והנשרים פורחין, והטווסין מצפצפין, וכל כך למה, לחטוף לבם ויעידו האמת, וכיון שראה אחשורוש, ביקש לישב עליו ולא יכול, שלח והביא אומנין מצור ומאלכסנדריא, ולא עשו כמותו, ועשה כסא וישב עליו, ושלש שנים עסקו בו, לקיים מה שנאמר בימים ההם כשבת המלך אחשורוש על כסא מלכותו.

אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: מִנַּיִן לְעִקָּר שִׁירָה מִן הַתּוֹרָה? שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים י״ח:ז׳) "וְשֵׁרֵת בְּשֵׁם ה' אֱלֹהָיו", אֵיזוֹ שֵׁרוּת שֶׁבְּשֵׁם? הֱוֵי אוֹמֵר: זוֹ שִׁירָה. וְאֵימָא נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם? מִדִּכְתִיב: (שם י) "לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ". מִכְּלַל, דְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים לָאו שֵׁרוּת הוּא. רַב מַתְנָה אָמַר: מֵהָכָא: (שם חכ) "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב". אֵיזוֹ הִיא עֲבוֹדָה שֶׁבְּשִׂמְחָה וְטוּב לֵבָב? הֱוֵי אוֹמֵר: זוֹ שִׁירָה. וְאֵימָא דִּבְרֵי תּוֹרָה? דִּכְתִיב: (תהילים י״ט:ט׳) "פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב", "מְשַׂמְּחֵי לֵב" אִיקְרִי, "טוֹב" לָא אִיקְרִי, וְאֵימָא בִּכּוּרִים? דִּכְתִיב: (דברים כ״ו:י״א) "וְשָׂמַחְתָּ בְּכָל הַטּוֹב". "טוֹב" אִיקְרִי, "טוּב לֵבָב" לָא אִיקְרִי.

דָּבָר אַחֵר, כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן, נִמְשְׁלוּ דִּבְרֵי תוֹרָה בְּמַיִם, בְּיַיִן, בְּשֶׁמֶן, בִּדְּבַשׁ וְחָלָב. בְּמַיִם (ישעיה נה, א): הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם, מַה מַּיִם מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, דִּכְתִיב (תהלים קלו, ו): לְרֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם, כָּךְ תּוֹרָה מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב יא, ט): אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ. מַה מַּיִם חַיִּים לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ד, טו): מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים, כָּךְ תּוֹרָה חַיִּים לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד, כב): כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם, וּכְתִיב (ישעיה נה, א): לְכוּ שִׁבְרוּ וֶאֱכֹלוּ. מַה מַּיִם מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה י, יג): לְקוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם בַּשָּׁמַיִם, כָּךְ תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ, יט): כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם. מָה הַמַּיִם בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כט, ג): קוֹל ה' עַל הַמָּיִם, כָּךְ תּוֹרָה בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט, טז): וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים. מָה הַמַּיִם מְשִׁיבִין הַנֶּפֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים טו, יט): וַיִּבְקַע אֱלֹהִים אֶת הַמַּכְתֵּשׁ אֲשֶׁר בַּלֶּחִי וגו', כָּךְ תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יט, ח): תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ. מָה הַמַּיִם מְטַהֲרִים אֶת הָאָדָם מִטֻּמְאָה, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לו, כה): וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם, כָּךְ תּוֹרָה מְטַהֶרֶת הַטָּמֵא מִטֻּמְאָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יב, ז): אִמְרוֹת ה' אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת. וּמַה הַמַּיִם מְטַהֲרִים הַגּוּף, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יד, ט): וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם, כָּךְ תּוֹרָה מְטַהֶרֶת הַגּוּף, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט, קמ): צְרוּפָה אִמְרָתְךָ מְאֹד. וּמַה מַּיִם מְכַסִּים עֶרְוָתוֹ שֶׁל יָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה יא, ט): כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים, כָּךְ תּוֹרָה מְכַסָּה עֶרְוָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י, יב): וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה. וּמַה מַּיִם יוֹרְדִין טִפִּין טִפִּין וְנַעֲשׂוֹת נְחָלִים נְחָלִים, כָּךְ תּוֹרָה אָדָם לוֹמֵד שְׁתֵּי הֲלָכוֹת הַיּוֹם וּשְׁתַּיִם לְמָחָר עַד שֶׁנַּעֲשָׂה כְּנַחַל נוֹבֵעַ. מַה מַּיִם אִם אֵין אָדָם צָמֵא אֵינָהּ עֲרֵבָה בְּגוּפוֹ, כָּךְ תּוֹרָה אִם אֵין אָדָם עָיֵף בָּהּ, אֵינָהּ עֲרֵבָה בְּגוּפוֹ. וּמָה הַמַּיִם מַנִּיחִין מָקוֹם גָּבוֹהַּ וְהוֹלְכִים בְּמָקוֹם נָמוּךְ, כָּךְ תּוֹרָה מַנַּחַת מִי שֶׁדַּעְתּוֹ גְּבוֹהָה עָלָיו, וּמִדַּבֶּקֶת בְּמִי שֶׁדַּעְתּוֹ נְמוּכָה עָלָיו. וּמַה מַּיִם אֵין מִתְקַיְּמִין בִּכְלֵי כֶסֶף וְזָהָב אֶלָּא בַּיָּרוּד שֶׁבַּכֵּלִים, כָּךְ תּוֹרָה אֵין מִתְקַיֶּמֶת אֶלָּא בְּמִי שֶׁעוֹשֶׂה עַצְמוֹ כִּכְלִי חֶרֶס. וּמַה מַּיִם אֵין אָדָם גָּדוֹל מִתְבַּיֵּשׁ לוֹמַר לְקָטָן הַשְׁקֵנִי מַיִם, כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה אֵין הַגָּדוֹל מִתְבַּיֵּשׁ לוֹמַר לְקָטָן לַמְדֵנִי פֶּרֶק אֶחָד, דָּבָר אֶחָד, אוֹ פָּסוּק אֶחָד, וַאֲפִלּוּ אוֹת אַחַת. וּמַה מַּיִם כְּשֶׁאֵין אָדָם יוֹדֵעַ לָשׁוּט בָּהֶן סוֹף שֶׁהוּא מִתְבַּלֵּעַ, כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה, אִם אֵין אָדָם יוֹדֵעַ לָשׁוּט בָּהֶן וּלְהוֹרוֹת בָּהֶן, סוֹף שֶׁהוּא מִתְבַּלֵּע. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא דְּקֵיסָרִין, מָה הַמַּיִם נִמְשָׁכִין לְגַנּוֹת וּפַרְדֵּסִים וּלְבָתֵּי כִּסְאוֹת וּמֶרְחֲצָאוֹת, יָכוֹל אַף דִּבְרֵי תוֹרָה כֵּן, תַּלְמוּד לוֹמַר (הושע יד, י): כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה'. אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָא, מָה הַמַּיִם מְגַדְּלִין אֶת הַצְּמָחִים, כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה מְגַדְּלִין אֶת כָּל מִי שֶׁהוּא עָמֵל בָּהֶן כָּל צָרְכָּן. אִי מָה הַמַּיִם מַבְאִישִׁים וּמַחְמִיצִים בַּקַּנְקַן אַף דִּבְרֵי תוֹרָה כֵּן, תַּלְמוּד לוֹמַר יַיִן, מַה יַּיִן כָּל זְמַן שֶׁהוּא מִתְיַשֵּׁן בַּקַּנְקַן מִשְׁתַּבֵּחַ, כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה, כָּל זְמַן שֶׁהֵם מִתְיַשְּׁנִין בְּגוּפוֹ שֶׁל אָדָם הֵן מִשְׁתַּבְּחִין בִּגְדֻלָּה. אִי מָה הַמַּיִם אֵינָן נִכָּרִין בַּגּוּף אַף דִּבְרֵי תוֹרָה כֵּן, תַּלְמוּד לוֹמַר יַיִן, מָה הַיַּיִן נִכָּר בַּגּוּף, כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה נִכָּרִין בַּגּוּף וּמְרַמְּזִין וּמַרְאִין בְּאֶצְבַּע וְאוֹמֵר זֶה הוּא תַּלְמִיד חָכָם. אִי מָה הַמַּיִם אֵין מְשַׂמְּחִין אֶת הַלֵּב יָכוֹל אַף דִּבְרֵי תוֹרָה כֵּן, תַּלְמוּד לוֹמַר יַיִן, מַה יַּיִן מְשַׂמֵּחַ אֶת הַלֵּב, דִּכְתִיב (תהלים קד, טו): וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ, כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה מְשַׂמְּחִין הַלֵּב, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יט, ט): פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב. אִי מָה הַיַּיִן פְּעָמִים שֶׁהוּא רַע לָרֹאשׁ וְלַגּוּף, יָכוֹל אַף דִּבְרֵי תוֹרָה כֵּן, תַּלְמוּד לוֹמַר שֶׁמֶן, מַה שֶּׁמֶן מְעַדֵּן הָרֹאשׁ וְהַגּוּף, כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה מְעַדְּנִים הָרֹאשׁ וְהַגּוּף, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט, קה): נֵר לְרַגְלִי דְּבָרֶךָ. אִי מָה הַשֶּׁמֶן מַר מִתְּחִלָּתוֹ וּמָתוֹק בְּסוֹפוֹ, יָכוֹל אַף דִּבְרֵי תוֹרָה כֵּן, תַּלְמוּד לוֹמַר דְּבַשׁ וְחָלָב, מָה הֵם מְתוּקִין אַף דִּבְרֵי תוֹרָה מְתוּקִין, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יט, יא): וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ, אִי מַה דְּבַשׁ יֵשׁ בּוֹ קְצֵרִים, יָכוֹל אַף דִּבְרֵי תוֹרָה כֵּן, תַּלְמוּד לוֹמַר חָלָב, מָה חָלָב נָקִי אַף דִּבְרֵי תוֹרָה נְקִיִּים, דִּכְתִיב (איוב כח, יז): לֹא יַעַרְכֶנָּה זָהָב וּזְכוֹכִית. אִי מָה חָלָב תָּפֵל, יָכוֹל אַף דִּבְרֵי תוֹרָה כֵּן, תַּלְמוּד לוֹמַר דְּבַשׁ וְחָלָב, מַה דְּבַשׁ וְחָלָב כְּשֶׁמְעֹרָבִים זֶה בָּזֶה אֵין מַזִּיקִין הַגּוּף, כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, ח): רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶךָ, (משלי ד, כב): כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם. דָּבָר אַחֵר, כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ, אֵלּוּ הָאָבוֹת. מִיָּיִן, אֵלּוּ הַנְּשִׂיאִים. דָּבָר אַחֵר, כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ, אֵלּוּ הַקָּרְבָּנוֹת. מִיָּיִן, אֵלּוּ הַנְּסָכִים. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא אִלּוּ הָיָה יוֹדֵעַ משֶׁה מָה הַקָּרְבָּנוֹת חֲבִיבִין בְּשָׁעָה שֶׁבָּאוּ יִשְׂרָאֵל לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, הָיָה מַקְרִיב כָּל קָרְבָּנוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, אֶלָּא רָץ לוֹ לִזְכוּת אָבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, יג): זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ. דָּבָר אַחֵר, כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל. מִיָּיִן, אֵלּוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם, י' עֲשָׂרָה, י' עֲשָׂרָה, נ' חֲמִשִּׁים, שִׁבְעִים אֻמּוֹת. לְלַמֶּדְךָ שֶׁחֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹתֵר מִכָּל הָאֻמּוֹת.