תהילים יט:י מדרש: אוצר מדרשים, עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), דברים רבה ומדרש לקח טוב

ד) פחז כמים אל תותר, וכל כך למה שנוטלו ממך ג׳ כתרים הללו? לפי שפחזת, כמו יחפוץ (יחפוז) זנבו כמו ארז (איוב מ' י״ז) כלומר נתקשה ולא נכנע. פחז כמים, כמים הנגרים ארצה בזריזות, שהרי שאר משקין יורדין בנחת כמו היין והחלב והדבש, וריח לא נשאר בכלי כשהן (המים) נשפכין ממנו, כך כל כעסך הבערת. כי עלית משכבי אביך, כדי לבלבל יצועי, שכיון שמתה רחל הביא יעקב אבינו את בלהה והושיבה על יצועה, אמר ראובן לא דיי שאחות אמי צרה לאמי אלא גם שפחתה תהא צרה לאמי, עמד ובלבל יצועה, לפיכך אמר לו אז חללת שלשה כתרים הללו על עסקי יצועי. עלה, עלית לא נאמר אלא עלה שאין לו תרופה עד שיבא משה רבינו שכתוב בו ומשה עלה אל האלהים (שמות י״ט ג'). שכיון שכתוב אלה יעמדו על הקללה בהר עיבל ראובן גד ואשר וגו׳ ואמרו ארור שוכב עם אשת אביו (דברים כ״ז) ידעו הכל כי ראובן אביהם של שבט לא שכב את בלהה פלגש אביו. וישמע ישראל, ולא עשה בו נקודות (סוף פסוק) כדרך כל הפסוקים אלא צורף הענין עם ויהיו בני יעקב שנים עשר, ללמדך שנקי היה אותו צדיק מאותו עון. כיוצא בדבר אתה אומר אשר ישכבון הנשים הצובאות (ש"א ב׳ כ״ב) אפשר חפני ופנחס שוכבים את נשי ישראל והן שותקין? אלא ששהו את קיניהן והיו מתאחרות לישכב עם בעליהן ומעלה עליהם הכתוב כאילו שכבום, להודיעך שהתורה לא ניתנה לטיפשין ולא נמסרה אלא לחכמים לדרוש ולאזן ולחקור אותן ולתקן מדרשות נאות, דברים דבורים על אופניהם לקיים מה שנאמר משפטי ה' אמת צדקו יחדו (תהלים י"ט) ואין מקרא עוקר מקרא. ד״א פחז כמים, לשון נוטריקון – פ׳חדת מן החטא, ח׳לית, ז׳רחה תפילתך. אל תותר, שלא נותר בך חטאת ואע״פ שעלית משכבי אביך. אז חללת יצועי עלה, עלה שבחך בהצלת אחיך שנאמר וישמע ראובן ויצילהו מידם (שמות ל״ז כ״א).

א״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן מ״ד (משלי יז טז) למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין אוי להם לת״ח שעוסקין בתורה ואין בהם יראת שמים מכריז רבי ינאי חבל על מאן דלית ליה דרתא ותרעא לדרתא עביד א״ל רבא לרבנן במטותא מינייכו לא תירתו תרתי גיהנם. אמר רבי יהושע בן לוי ס״ד (דברים ד מד) וזאת התורה אשר שם משה זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית לו סם מיתה והיינו דאמר רבא מאן דזכי הויא ליה סמא דחיי דלא זכה תהוי סמא דמותא א״ר שמואל בר נחמני רבי יונתן רמי כתיב (תהלים יט י) פקודי ה׳ ישרים משמחי לב וכתיב (שם יח לא) אמרת ה׳ צרופה זכה משמחתו לא זכה צורפתו למיתה רשב״ל אמר מגופיה דקרא נפקא זכה צורפתו לחיים לא זכה צורפתו למיתה (שם יט י) יראת ה׳ טהורה עומדת לעד א״ר (נחוניא) זה הלומד תורה בטהרה מאי היא נושא אשה ואח״כ לומד תורה (שם) עדות ה׳ נאמנה מחכימת פתי. א״ר חייא נאמנה היא להעיד בלומדיה:

וְזֹאת הַבְּרָכָה, הֲלָכָה אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁעָלָה לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה אֵין מֻתָּר לוֹ לִקְרוֹת עַד שֶׁלֹא יְבָרֵךְ, תְּחִלָּה מְבָרֵךְ וְאַחַר כָּךְ קוֹרֵא, וּמשֶׁה בְּשָׁעָה שֶׁזָּכָה לְקַבֵּל הַתּוֹרָה, תְּחִלָּה בֵּרַךְ וְאַחַר כָּךְ קָרָא. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אֵיזוֹ הִיא הַבְּרָכָה שֶׁבֵּרַךְ משֶׁה בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר בָּחַר בַּתּוֹרָה הַזֹּאת וְקִדְשָׁהּ וְרָצָה בְּעוֹשֶׂיהָ. וְלֹא אָמַר בַּעֲמֵלֶיהָ, וְלֹא אָמַר בְּהוֹגֶיהָ, אֶלָּא בְּעוֹשֶׂיהָ, בְּאֵלּוּ שֶׁהֵן עוֹשִׂין אֶת דִּבְרֵי תוֹרָה. בְּעוֹשֶׂיהָ, אָדָם אוֹמֵר לָמַדְתִּי חָכְמָה וְלֹא לָמַדְתִּי תּוֹרָה מָה אֶעֱשֶׂה אֲנִי שָׁם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל חַיֵּיכֶם כָּל הַחָכְמָה וְכָל הַתּוֹרָה דָּבָר אֶחָד קַל הוּא, כָּל מִי שֶׁמִּתְיָרֵא אוֹתִי וְעוֹשֶׂה דִבְרֵי תוֹרָה, כָּל הַחָכְמָה וְכָל הַתּוֹרָה בְּלִבּוֹ, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיא, י): רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה' שֵׂכֶל טוֹב לְכָל עֹשֵׂיהֶם. (תהלים יט, י): יִרְאַת ה' טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד. (איוב כח, כח): יִרְאַת ה' הִיא חָכְמָה וגו'.