תהילים י:יד מדרש: אסתר רבה, אגדת בראשית ומדרש תהילים

כְּתִיב (תהלים י, יד): רָאִיתָ כִּי אַתָּה עָמָל וָכַעַס תַּבִּיט לָתֵת בְּיָדֶךָ עָלֶיךָ יַעֲזֹב חֵלֵכָה יָתוֹם אַתָּה הָיִיתָ עוֹזֵר, אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם רָאִיתָ שֶׁעֵשָׂו הָרָשָׁע בָּא וְעָתִיד לְהַחֲרִיב אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּמַגְלֶה אֶת יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצָם וּמְשַׁלְשְׁלָן בַּקּוֹלָרִין, תַּבִּיט לָתֵת בְּיָדֶךָ, וְאַתָּה הָיִיתָ מַשְׁרֶה שְׁכִינָתְךָ עַל יִצְחָק וְאוֹמֵר לוֹ (בראשית כז, לט): הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה. עָלֶיךָ יַעֲזֹב חֵלֵכָה, לְמָחָר הוּא בָּא וְנוֹטֵל יְתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת וְחוֹבְשָׁן בְּבֵית הָאֲסוּרִין וְאוֹמֵר לָהֶם אוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת יָבוֹא וְיַצִיל אֶתְכֶם מִיָּדִי, אֶלָּא יָתוֹם אַתָּה הָיִיתָ עוֹזֵר, שְׁנֵי יְתוֹמִים שֶׁנִּשְׁתַּיְרוּ לוֹ, זֶה רוֹמוּס וְרוֹמִילוּס, נָתַתָּ רְשׁוּת לָהּ לַזְּאֵבָה לְהָנִיקָן, וּבַסּוֹף עָמְדוּ וּבָנוּ שְׁנֵי צְרִיפִין גְּדוֹלִים בְּרוֹמִי. דָּבָר אַחֵר, רָאִיתָ כִּי אַתָּה עָמָל וְכַעַס וגו', אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם רָאִיתָ נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע שֶׁבָּא וּמַחְרִיב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּמַגְלֶה אֶת יִשְׂרָאֵל וּמְשַׁלְשְׁלָן בַּקּוֹלָרִין, לָתֵת בְּיָדֶךָ, וְהָיִיתָ מַשְׁרֶה שְׁכִינָתְךָ עַל יִרְמְיָה וְאוֹמֵר לָנוּ (ירמיה כז, ז): וְעָבְדוּ אֹתוֹ כָּל הַגּוֹיִם אֶת בְּנוֹ וְאֶת בֶּן בְּנוֹ וגו'. עָלֶיךָ יַעֲזֹב חֵלֵכָה, לְמָחָר הוּא בָּא וְנוֹטֵל אֶת חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה וְנוֹתְנָם לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ וְאוֹמֵר לָהֶם (דניאל ג, טו): וּמַן הוּא אֱלָהּ דִּי יְשֵׁיזְבִנְכוֹן מִן יְדָי, אֶלָּא וְלֹא עוֹד יָתוֹם אַתָּה הָיִיתָ עוֹזֵר, יְתוֹמָה אַחַת שֶׁנִּשְׁתַּיְרָה לוֹ וְעָשִׂיתָ אוֹתָהּ אָגוּסְטָא בְּמַלְכוּת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלָּהּ, וְאֵיזוֹ זוֹ, זוֹ וַשְׁתִּי.

[ג] ד"א שמע אלי יעקב. אותן שנהרגין וקוראין בשמו, שנאמר כי עליך הורגנו וגומר (תהלים מד כג). וכן איוב אומר הן יקטלוני וגומר (איוב יג טו), אותן שבכל שנה ושנה קוראין אותי, שנאמר כוס ישועות אשא וגו' (תהלים קטז יג), צרה ויגון אמצא וגו' (שם שם ג), אמרו לו הדורות הללו רבש"ע הראשונים היו להן האבות, וזכותן עומדת להן, אנו יתומים היינו ואין אב וגומר (איכה ה ג), אלא כתבת ואמרת אשר בך ירוחם יתום (הושע יד ד), אתה היית עוזר (תהלים י יד) פקדת על היתומים בתורה בהרבה מקומות, כי תבצור כרמיך, כי תקצור, כי תחבוט, למה לגר ליתום ולאלמנה [יהיה] (דברים כד יט כ כא), ואנו יתומים רחם עלינו, דכתיב אשר בך ירוחם יתום (הושע יד ד), עובדיה נתברך ביתו כשנעשו בניו יתומים, יצחק אימתי נתברך, משהניחו אביו, שנאמר ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו (בראשית כה יא). השבטים כך וימת יוסף וגומר (שמות א ו). ובני ישראל פרו וגו' (שם שם ז). עיניך על היתומים אשר בך ירוחם יתום, אמר להן עשו תשובה ואני מרפא משובותיכם, אמר, הקב"ה עד שלא עשו תשובה פסקתי עמם שאני מרפא את משובותיכם, שנאמר שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם (ירמי' ג כב) וכתיב ארפא משובתם אוהבם נדבה (הושע יד ה), אהבה שאינה פוסקת אני אוהב אתכם, יצחק היה קורא לעשו בכורו, ואני קורא ליעקב בני בכורי (שמות ד כב), ובטלה בכורתו של יצחק, ונתקיימה בכורתו של יעקב, יצחק היה אוהב את עשו, שנאמר ויאהב יצחק את עשו (בראשית כה כח), ואני אוהב את יעקב, בטלה אהבתו של יצחק, ונתקיימה אהבתו של יעקב, כמה נתקעו א"ה להטיל שנאה בינו לבינינו, ואין יכולין לבטל, שנאמר מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה (שה"ש ח ז). אלו האומות שנמשלו כמים, שנאמר הוי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון ושאון לאומים כשאון מים וגומר (ישעי' יז יב), ולא עוד אלא כמה א"ה הורגין בהן בישראל בשביל להחזירם מאחר הב"ה, וכנסת ישראל אומרת להן אין אני יכולה לכפור בו, שנאמר ומעי המו עליו (שה"ש ה ד), נפשי יצאה בדברו (שם שם), משדבר בסיני שמע נפשי, והרי לבי חולה עליו, שנאמר כי חולת אהבה אני (שם ב ה), אמרו לו א"ה מה דודך מדוד וגו' (שם ה ט), אמרה להן הרי אני מונה לכם שבחו ופורטת לפניכם מעשיו, ואתם יודעים שלא לחנם חוזרני אחריו, דודי צח ואדום (שם שם י), צח לישראל ואדום לעשו, שנאמר מדוע אדום ללבושך (ישעי' סג ב), דגול מרבבה (שה"ש שם שם), שאין ברבבות של מעלה כמותו. ראשו כתם פז (שם שם יא), זו תורה, דכתיב הנחמדים מזהב ומפז רב (תהלים יט יא). קווצותיו תלתלים (שה"ש שם), אלו פרשיות של תורה, שהן עשויות פסוקות, שחורות כעורב (שה"ש שם), זה הכתב. ד"א שחורות זו כנסת ישראל, שנאמר שחורה אני, עיניו כיונים, זו חמה ולבנה, ידיו גלילי זהב, זה הקשת, מעיו עשת שן, זה האויר, שוקיו עמודי שש, אלו ההרים, מיוסדים על אדני פז, אלו יסודי ההיכל, מראיהו כלבנון, זה בית המקדש, בחור כארזים, שהוא מהלך עם הצדיקים, שנאמר והתהלכתי בתוככם (ויקרא כו יב). חכו ממתקים, בשעת מתן תורה, וכולו מחמדים, כשהוא מקבל את השבים, אמרו להן אומות העולם הואיל שמקבל את השבים, אנה הלך דודך היפה בנשים אנה פנה דודך ונבקשנו עמך (שה"ש ו א), אמר הקב"ה א"ה משניאין אותי על בני, ובני מאהבין אותי על כל האומות אלו אני נותן להם מאה עולמות מלאין באהבה שאהבתי את בני, שנאמר אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו (שה"ש ח ז). סליק מדרש אגדת בראשית.

תפלה למשה איש האלקים. זה שאמר הכתוב (משלי טו ח) זבח רשעים תועבת ה'. זה בלעם ובלק. אימתי בשעה שאמר לו בלעם לבלק (במדבר כג א-כט) בנה לי בזה שבעה מזבחות. אמר לו הקב"ה רשע ממך אני מקבל קרבנות (קהלת ד ו) טוב מלא כף נחת. רוצה לומר הקומץ של סולת שבני מקריבין לפני עם התמיד טוב עלי מכל הקרבנות שאתה מקריב לי. למה כי תועבה הם לפני שנאמר זבח רשעים תועבת ה'. ובמה אני חפץ בתפלת הצדיקים. שנאמר (משלי טו ח) ותפלת ישרים רצונו. אלו ישראל. הוי תפלה למשה. רבנן ורבי יהודה ברבי סימון. רבנן אמרו ארבעה סדרו תפלה וקנטרו דברים לפני המקום. ירמיה אמר (ירמיה לב טז) ואתפלל לפני ה' (ואומר) אחרי תתי את ספר המקנה. (ועל ידי) שקינטר דברים מה כתיב למעלן (שם כד) הנה הסוללות באו העיר. וחבקוק סדר תפלה שנאמר (חבקוק ג א) תפלה לחבקוק הנביא. מה כתיב למעלה (חבקוק א ג) למה תראני עמל ואון תביט. ודוד אמר דכתיב (תהלים יז א) תפלה לדוד שמעה ה' צדק. מה כתיב למעלה מן הענין (שם י יד) כי אתה עמל וכעס תביט. וכן משה סדר תפלה (דברים ט כו) ואתפלל אל ה' ואומר ה' אלקים. מה כתיב למעלה (שמות לב יא) למה ה' יחרה אפך בעמך. רבי יהודה ברבי סימון אמר בתוך תפלתן שם קנטורן. ירמיה אמר (ירמיה לב טז) ואתפלל אל ה'. ומהו אומר (שם יב א) צדיק אתה ה' כי אריב אליך. שאני היום ומחר אינני ואני אריב עמך. וכל כך למה שאתה צדיק כי אריב אליך. חבקוק אמר (חבקוק ג א) תפלה לחבקוק הנביא. ומהו אומר (שם ב) שמעתי שמעך יראתי. דוד סידר תפלה שנאמר (תהלים יז א) תפלה לדוד. מהו אומר (שם יז יד) ממתים ידך ה' ממתים מחלד. ומשה אמר (דברים ט כו) ואתפלל אל ה'. ומהו אומר (שם) אל תשחת עמך ונחלתך. פתח בהשחתה. אמר לו הקב"ה איני משחית. (במדבר יד כ) סלחתי כדברך. אמר דוד (תהלים נז א) למנצח אל תשחת. הוי תפלה למשה איש האלקים. אמר רבי חלבו שלש עשרה ספרי תורות כתב משה באותו היום שיצא מן העולם אחד לכל שבט ושבט ואחד שהיה מונח בארון שאם יבקשו ישראל לזייף מתוכה לא היו יכולין. ואחד עשר שבטים בירך ולשבט שמעון לא בירך שהיה בלבו עליו על מה שעשה בשטים. אמר ר' יהושע דסיכנין בשם רבי לוי אף על פי כן טפלו עם יהודה שנאמר (יהושע יט ט) מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון. למה שמעון דומה לשור אחד שהיו עסקיו רעים מה עשו קשרו לו ארי על אבוסו והוא רואה אותו ותש כחו. כך נמשל יהודה כארי שנאמר (בראשית מט ט) גור אריה יהודה. לכך טפלו עמו. אמר רבי יודן לא העמיד שופט. כיוצא בו אתה אומר (שופטים ג לא) ואחריו שמגר בן ענת. שלא העמיד מלך. כיוצא בדבר אתה אומר (מלכים-א טז טו) וזמרי מלך שבעת ימים בתרצה. ואחד עשר מזמורים אמר משה כנגד אחד עשר שבטים: