תהילים כא:ט מדרש: אסתר רבה ומדרש שכל טוב

רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר כְּתִיב (דניאל ז, ט): וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא, שֶׁאֵין לְכָל בְּרִיָה אֶצְלוֹ כְּלוּם. רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַיְּבוּ, כְּתִיב (ישעיה סג, ג): פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי וּמֵעַמִּים אֵין אִישׁ אִתִּי וגו', וְכִי לְסִיּוּעָן שֶׁל אֻמּוֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צָרִיךְ, שֶׁאָמַר וּמֵעַמִּים אֵין אִישׁ אִתִּי, אֶלָּא כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לִכְשֶׁאֲבַקֵּר פִּנְקְסוֹתֵיהֶן שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם וְלֹא תִמָּצֵא לָהֶן זְכוּת לְפָנַי, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה (ישעיה סג, ג): וְאֶדְרְכֵם בְּאַפִּי וְאֶרְמְסֵם בַּחֲמָתִי. רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי חִלְקִיָה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אָמְרֵי, כְּתִיב (זכריה יב, ט): וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא אֲבַקֵּשׁ לְהַשְּׁמִיד אֶת כָּל הַגּוֹיִם וגו'. אֲבַקֵּשׁ, וְכִי מִי מְעַכֵּב, אֶלָּא כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִכְשֶׁאֲבַקֵּר פִּנְקְסוֹתֵיהֶן שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם וְלֹא תִמָּצֵא לָהֶן זְכוּת לְפָנַי, אוֹתָהּ שָׁעָה אֲבַקֵּשׁ לְהַשְּׁמִיד אֶת כָּל הַגּוֹיִם. רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן, כְּתִיב (דברים לב, לה): לִי נָקָם וְשִׁלֵּם לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם, וְכִי גְבוּרָה הִיא שֶׁאָדָם אוֹמֵר לִכְשֶׁיִּתְמוֹטְטוּ שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֲנִי פּוֹרֵעַ מֵהֶם, אֶלָּא כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִכְשֶׁיִּפָּסְקוּ מִצְווֹת הָרְגִילוֹת שֶׁבֵּינוֹתָם וְלֹא תִמָּצֵא לָהֶם זְכוּת לְפָנַי, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לִי נָקָם וְשִׁלֵּם. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי וְרַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי וְרַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי שְׁלָשְׁתָּן אָמְרוּ פָּסוּק אֶחָד (תהלים כא, ט): תִּמְצָא יָדְךָ לְכָל אֹיְבֶיךָ יְמִינְךָ תִּמְצָא שׂנְאֶיךָ. תְּהֵא יָדְךָ מְצוּיָה לִפָּרַע מֵאוֹיְבֶיךָ, תַּמְצֵא לָהֶם מִדַּת הַדִּין, תַּמְצֵא לָהֶם מִעוּט זְכֻיּוֹתֵיהֶן שֶׁעָשׂוּ, לְכָךְ נֶאֱמַר יְמִינְךָ תִּמְצָא שׂוֹנְאֶיךָ.

ויש מפרשים מצא הימים. כלומר הביא את האומים, מצא לשון תמצא ידך לכל אויביך (תהלים כא ט), יימים כמו ושני לאומים ממעיך וגו' (בראשית כה כג), ואין הדברים נראין כפתור ופרח. תני האש והכלאים לא נבראו בששת ימי בראשית, אבל עלו במחשבה להבראם, כלאים אימת נבראו, בימי ענה, כדדרשינן, א"ר יונתן כל שאזניה דקות וקטנות, אמה סוסה ואביה חמור. האש, ר' לוי אומר שלשים וששה שעות שמשה אורה בלי הפסק, י"ב של ערב שבת, וי"ב של לילי שבת, וי"ב של יום שבת, וכיון ששקעה החמה בלילי שבת בראשית, בקשה האורה להיגנז, וחלק הקב"ה כבוד לשבת, שנאמר ויברך אלהים את יום השביעי (בראשית ב ג), במה ברכו באורה. המתינה האורה והיתה משמשת והולכת, התחילו הכל מקלסין להקב"ה, זש"ה תחת כל השמים (ישרוהו) [ישרהו] ואורו על כנפות הארץ (איוב לז ג), וכיון ששקעה החמה במוצאי שבת התחיל החשך ממשמש ובא, ונתיירא אדם הראשון ואמר זהו שנאמר לי ואתה תשופנו עקב (בראשית ג טו), שבא להזדווג, שנאמר ואומר אך חשך ישופני (תהלים קלט יא), מה עשה לו הקב"ה זימן לו שני רעפים והקישן זה לזה ויצאת האור, פתח וברך, ברוך בורא מאורי האש, וזש"ה ולילה אור בעדני (שם שם), אתיא כדשמואל דאמר מברכין על האור במוצאי שבת שהיא תחלת ברייתא, רב הונא אמר [בשם ר' יוחנן] אף ביום הכיפורים מברכין עליו, ובאור ששבת כל אותו היום: