תהילים כג:ב מדרש: שיר השירים רבה, מדרש שכל טוב, במדבר רבה ומדרש תנחומא

דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ, רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר אֵין מַשְׁקֶה סוֹרֵחַ יוֹתֵר מִמַּשְׁקֶה זֶה שֶׁתַּחַת הַלָּשׁוֹן, וְאַתְּ אוֹמֵר: דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ, אֶלָּא אִם הֲלָכוֹת קֵהוֹת תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ דְּבַשׁ וְחָלָב הֲלָכוֹת הַמְאֻשָּׁשׁוֹת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמַר רַבִּי לֵוִי אַף הַקּוֹרֵא מִקְרָא בְּעִנּוּגוֹ וּבְנִגּוּנוֹ, עָלָיו נֶאֱמַר: דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ. וְרֵיחַ שַׂלְמֹתַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנוֹן, כְּתִיב (בראשית כז, כז): וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֵין לְךָ דָּבָר שֶׁרֵיחוֹ רַע וְקָשֶׁה יוֹתֵר מִשֶּׁטֶף שֶׁל עִזִּים, וְהוּא אוֹמֵר: וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס יַעֲקֹב אָבִינוּ נִכְנַס עִמּוֹ גַּן עֵדֶן, הֲדָא דַאֲמַר לֵיהּ: רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה'. כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס עֵשָׂו הָרָשָׁע אֵצֶל אָבִיו נִכְנַס עִמּוֹ גֵּיהִנֹּם, מַה טַּעַם (משלי יא, ב): בָּא זָדוֹן וַיָּבֹא קָלוֹן, הֲדָא דַאֲמַר לֵיהּ: מִי אֵפוֹא, מִי נֶאֱפָה בְּתַנּוּר זֶה, הֱשִׁיבוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ הוּא הַצָּד צַיִד. שָׁאַל רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי יוֹסֵי בֶּן לָקוֹנְיָא חָמוּי, אָמַר לֵיהּ כְּלֵי קוֹרְיוֹס יָצְאוּ עִם יִשְׂרָאֵל לַמִּדְבָּר, אֲמַר לֵיהּ לָאו. אָמַר לוֹ מֵהֵיכָן הָיוּ לוֹבְשִׁין כָּל אוֹתָן אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, אָמַר לוֹ מִמַּה שֶּׁהִלְבִּישׁוּם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל טז, י): וָאַלְבִּישֵׁךְ רִקְמָה. רַבִּי סִימַי אָמַר פּוֹרְפִּירָא תִּרְגֵּם עֲקִילָס אִיפָּלִיקְתָּא. אֲמַר לֵיהּ וְלֹא הָיוּ כָּלִים, אָמַר לוֹ וְלֹא קָרִיתָ מִיָּמֶיךָ (דברים ח, ד): שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ, אֲמַר לֵיהּ וְלֹא הָיוּ גְּדֵלִים, אֲמַר לֵיהּ צֵא וּלְמַד מִן הַחִלָּזוֹן, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהוּא גָּדֵל נַרְתִּיקוֹ גָּדֵל עִמּוֹ. אֲמַר לֵיהּ וְלֹא הָיוּ צְרִיכִין תִּכְבֹּסֶת, אֲמַר לֵיהּ הֶעָנָן הָיָה שָׁף בָּהֶם וּמַגְהִיצָן. אֲמַר לֵיהּ וְלֹא הָיוּ נִשְׂרָפִים, אֲמַר לֵיהּ צֵא וּלְמַד מִן אַמְיַנְטוֹן הַזֶּה, שֶׁאֵינוֹ מִתְגָּהֵץ אֶלָּא בָּאוּר. אֲמַר לֵיהּ וְלֹא הָיוּ עוֹשִׂין כְּנָמִיּוֹת, אֲמַר לֵיהּ אִם בְּמִיתָתָן לֹא עָשׂוּ בְּחַיֵּיהֶן עָשׂוּ. וְלֹא הָיוּ עוֹשִׂין רֵיחַ רָע מֵרֵיחַ הַזֵּעָה שֶׁל גּוּפָן, אֲמַר לֵיהּ מִתְגַּעְגְּעִין הָיוּ בְּעֵשֶׂב הַבְּאֵר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים כג, ב): בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי, וְהָיָה רֵיחָן נוֹדֵף מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, בָּא שְׁלֹמֹה וּפֵרַשׁ וְרֵיחַ שַׂלְמֹתַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנוֹן.

ואני אתנהלה לאטי. אנהיג עצמי ואת רכושי, ודומה לו, עלות ינהל (ישעיה מ יא), [על] מי מנוחות ינהלני (תהלים כג ב) וינהלם בלחם (בראשית מז יז):

וינהלם. לשון נהיגת פרנס את קהילתו, ודומה לו על מי מנוחות ינהלני (תהלים כג ב), אין מנהל לה (ישעי' נא יח), וכל דומיהן: