לַ֭שְׁמִעַ בְּק֣וֹל תּוֹדָ֑ה וּ֝לְסַפֵּ֗ר כָּל־נִפְלְאוֹתֶֽיךָ׃
פסיקתא דרב כהנא
[ה] ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך י"י (תהלים כו:ו). ארחץ בנקיון כפי, במקח ולא בגזל. ואסובבה את מזבחך י"י, כי הא דתנינן תמן בכל יום היו מקיפין את המזבח פעם אחת ואומרין אנא י"י הושיעה נא וג' (שם קיח:כה). לשמוע בקול תודה (שם כו:ז). לשמוע בקול תודה, אילו הקרבנות. לספר כל נפלאותיך (שם כו:ז), א"ר אבון זה הלל, שיש בו לשעבר, ויש בו לדורות, ויש בו לימות המשיח, ויש בו לימות גוג ומגוג, ויש בו לעתיד לבא. יש בו לשעבר, בצאת ישראל ממצרים (תהלים קיד:א). יש בו לדורות, לא לנו (שם קטו:א). יש בו לימות המשיח, אהבתי כי ישמע י"י (שם קטז:א). לימות גוג ומגוג, אסרו חג בעבותים (שם קיח:כז). לעתיד לבא, אלי אתה ואודך (שם שם כח).
ויקרא רבה
דָּבָר אַחֵר, וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים כו, ו): אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי, בְּמִקָּח וְלֹא בְגָזֵל, דִּתְנִינַן תַּמָּן לוּלָב הַגָּזוּל וְהַיָּבֵשׁ פָּסוּל, שֶׁל אֲשֵׁרָה וְשֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת פָּסוּל. (תהלים כו, ו): וַאֲסֹבְבָה אֶת מִזְבַּחֲךָ ה', כְּהַהִיא דִּתְנִינַן תַּמָּן, בְּכָל יוֹם וָיוֹם מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ פַּעַם אַחַת וְאוֹמֵר אָנָא ה' הוֹשִׁיעָה נָא, אָנָא ה' הוֹשִׁיעָה נָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֲנִי וָהוֹ הוֹשִׁיעָה נָא, אוֹתוֹ הַיּוֹם מַקִּיפִין הַמִּזְבֵּחַ שִׁבְעָה פְּעָמִים, (תהלים כו, ז): לַשְׁמִעַ בְּקוֹל תּוֹדָה, אֵלּוּ הַקָּרְבָּנוֹת, (תהלים כו, ז): וּלְסַפֵּר כָּל נִפְלְאוֹתֶיךָ, אָמַר רַבִּי אָבִין זֶה הַלֵּל, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ לְשֶׁעָבַר וְיֵשׁ בּוֹ לֶעָתִיד לָבוֹא וְיֵשׁ בּוֹ לַדּוֹרוֹת הַלָּלוּ וְיֵשׁ בּוֹ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ וְיֵשׁ בּוֹ לִימוֹת גּוֹג וּמָגוֹג, (תהלים קיד, א): בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם, לְשֶׁעָבַר, (תהלים קטו, א): לֹא לָנוּ ה', לַדּוֹרוֹת הַלָּלוּ. (תהלים קטז, א): אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה', לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ. (תהלים קיח, י): כָּל גּוֹיִם סְבָבוּנִי, לִימוֹת גּוֹג וּמָגוֹג. (תהלים קיח, כח): אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ אֱלֹהַי אֲרוֹמְמֶךָּ, לֶעָתִיד לָבוֹא.
שמות רבה
דבר אחר: זה הדבר, הה"ד (הושע יד): קחו עמכם דברים, זהו שאמר הכתוב (תהלים כו): ארחץ בנקיון כפי לשמיע בקול תודה. יכול אף להקריב פרים ואילים? תלמוד לומר: לשמיע בקול תודה, לפי שישראל אומרים: רבון העולם! הנשיאים חוטאים ומביאים קרבן ומתכפר להם, משיח חוטא ומביא קרבן ומתכפר לו, אנו אין לנו קרבן?! אמר להם: ואם כל עדת ישראל ישגו וגו'. אמרו לו: עניים אנו ואין לנו להביא קרבנות. אמר להם: דברים אני מבקש, שנאמר: קחו עמכם דברים ושובו אל ה', ואני מוחל על כל עונותיכם, ואין דברים, אלא דברי תורה, שנאמר ( דברים א): אלה הדברים אשר דבר משה. אמרו לו: אין אנו יודעין. אמר להם: בכו והתפללו לפני, ואני מקבל. אבותיכם כשנשתעבדו במצרים לא בתפלה פדיתי אותם?! שנאמר (שמות ב): ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו. בימי יהושע לא בתפלה עשיתי להם נסים?! שנאמר (יהושע ז): ויקרע יהושע שמלותיו. ומה אמרתי לו? נטה בכידון! בימי השופטים, בבכיה שמעתי צעקתם, שנאמר (שופטים ו): ויהי כי זעקו בני ישראל אל ה'. בימי שמואל, לא בתפלה שמעתי להם?! שנאמר (ש"א ז) ויזעק שמואל אל ה' בעד ישראל ויענהו ה'. וכן אנשי ירושלים, אע"פ שהכעיסוני בשביל שבכו לפני, רחמתי עליהם, שנא' (ירמיה לא): כה אמר ה' רנו ליעקב שמחה וגו'. הוי, איני מבקש מכם, לא זבחים, ולא קרבנות, אלא דברים, שנאמר: קחו עמכם דברים ושובו אל ה'. לכך אמר דוד (תהלים כז): ארחץ בנקיון כפי, איני אומר להקריב לך, אלא לשְּׁמִעַ בקול תודה שאני מודה לך על דברי תורה. דבר אחר: קחו עמכם דברים אמר משה (דברים לג): מעונה אלהי קדם, אלו ישראל, שבזכותן נברא העולם ועליהם העולם עומד. רבי אומר: ויגרש מפניך אויב, זה המן, שנאמר (אסתר ז): איש צר ואויב. ולמה צר ואויב? אלא צר למעלן ואויב למטן. צר לאבות ואויב לבנים. צר לי ואויב לך. ויאמר השמד, אלו בניו, (דברים לג): וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב, אין עין אלא נבואה, שנאמר ( ישעיה כט): כי נסך עליכם ה' רוח תרדמה ויעצם את עיניכם. אמר רבי שמעון בן גמליאל: גדולה חיבתן של ישראל, שהקב"ה משנה סדרי בראשית בשביל טובתן, שהוא מוריד להם מן מן השמים, ומעלה להם מן הארץ טל, שנא' (שמות טז): ותעל שכבת הטל. וכן (דברים לג): אף שמיו יערפו טל. כיון, שראה משה מתן שכרן של צדיקים, אמר להם: אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה'. בני אדם, שהן משתמשים בהקב"ה מגן עזרך, כנגד אברהם, שנאמר (בראשית יד): אשר מגן צריך בידך. ואשר חרב גאותך, כנגד יצחק, שפשט צוארו. כנגד החרב. ויכחשו אויביך לך, כנגד יעקב, שנאמר (שם לו) וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו. (דברים לג) ואתה על במותימו תדרוך, בימי מרדכי, שנאמר (אסתר ו): ויקח המן את הלבוש ואת הסוס. מי גרם למרדכי לבא לידי הגדולה הזאת? אמור, שהיה מתפלל בכל שעה, שנאמר (שם ד): ומרדכי ידע את כל אשר נעשה, מאחר שראה עצמו בגדולה, לא הגיס לבו ולא עמד מן התפלה, אלא וישב מרדכי, כשם שהיה מתחלה. (דברים ל) ונתן ה' אלהיך את כל האלות האלה, לא עליך, אלא על אויביך ועל שונאיך, אשר רדפוך, ואתה תעמוד לך מן התפלה?! לאו! אלא, מה כתיב אחריו? ואתה תשוב ושמעת בקול ה', כשם שעשה מרדכי, שנאמר (אסתר ז): וישב מרדכי אל שער המלך, שחזר לשקו ולתעניתו, לכך נאמר: קחו עמכם דברים, אף כאן הוא אומר, זה הדבר, לפי שלא התרצה הקב"ה לאהרן, אלא ע"י התפלה, שנאמר (דברים ט): ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו: