תהילים כז:י מדרש: מדרש תהילים וויקרא רבה

דבר אחר על מות לבן. אמר שלמה (שיר השירים ח ד) השבעתי אתכם בנות ירושלים. חולת אהבה חולי שאינה של מעים ולא של ראש. ממה אני חולה מאהבתו. הוי (שם ב ה) כי חולת אהבה אני. ולא אהבה בלבד אלא מות שנאמר (שם ח ו) כי עזה כמות אהבה. שנאמר (שם א ג) לריח שמניך טובים שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך. אי זו אומה בעולם שאמר לה הקב"ה רדי לים וירדה אלא זאת אמר דוד עד מתי הבן אוהב את אביו. וכן נבוכדנצר אמר (דניאל ג טו) כען הא איתיכון עתידין. וכתיב (שם טז) ענו שדרך מישך ועבד נגו ואמרין למלכא נבוכדנצר. אם לטסין אם לארנוניות כל מה שאתה גוזר אתה מלך עלינו. אבל לכפור בהקב"ה אתה נבוכדנצר והכלב שוין. והם נשאו קל וחומר בעצמן מהצפרדעים שנאמר (שמות ז כח) ובתנוריך ומשארותיך. ואפילו אינו מצילנו. לאלהך לית אנחנא פלחין. ומה הוא אומר כשיצאו (דניאל ג כח) ענה נבוכדנאצר ואמר בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו. שלא נתנו עצמן על מנת להנצל אלא להשרף. למה (שיר השירים ח ו) כי עזה כמות אהבה. הוי למנצח על מות לבן:

דָּבָר אַחֵר, אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים נא, ז): הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי, רַבִּי אַחָא אָמַר אֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה חָסִיד שֶׁבַּחֲסִידִים אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ צַד אֶחָד מֵעָוֹן, אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹן הָעוֹלָמִים כְּלוּם נִתְכַּוֵּן אַבָּא יִשַּׁי לְהַעֲמִידֵנִי וַהֲלוֹא לֹא נִתְכַּוֵּן אֶלָּא לַהֲנָאָתוֹ, תֵּדַע שֶׁהוּא כֵּן שֶׁמֵּאַחַר שֶׁעָשׂוּ צָרְכֵּיהֶן זֶה הוֹפֵךְ פָּנָיו לְכָאן וְזוֹ הוֹפֶכֶת פָּנֶיהָ לְכָאן וְאַתָּה מַכְנִיס כָּל טִפָּה וְטִפָּה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, וְהוּא שֶׁדָּוִד אָמַר (תהלים כז, י): כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי וַה' יַאַסְפֵנִי (תהלים נא, ז): וּבְחֵטְא יֶחֱמַתְנִי אִמִּי. אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אֵין הָאִשָּׁה קוֹלֶטֶת אֶלָּא אַחַר נִדָּתָהּ וּבְסָמוּךְ, וּבְיוֹתֵר אִם הָיָה זָכָר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר.