מדרש על תהילים כח:א

לדוד אליך ה' אקרא צורי אל תחרש ממני. זה שאמר הכתוב (איכה ג כד) חלקי ה' אמרה נפשי. ישראל אומרים אין חלקנו אלא הקב"ה שנאמר חלקי ה'. והקב"ה אומר אין לחלקי אלא ישראל שנאמר (דברים לב ט) כי חלק ה' עמו. לפיכך כשישראל מתפללין הוא עונה אותם מיד שנאמר אליך ה' אקרא:

דבר אחר אליך ה' אקרא. זה שאמר הכתוב (ישעיה כו יג) בעלונו אדונים זולתך. מהו בעלונו כתתו אותנו. כענין שנאמר (משלי כז כב) בתוך הריפות בעלי. רבי יהודה בר סימון אמר תבעו אותנו כבעל שהוא תובע את האשה שנאמר (דברים כד א) ובעלה. (ישעיה כו יג) לבד בך נזכיר שמך עד שלא ייחדת שמך עלינו ולא עשית לנו נסים כבר קדשנו שמך. נבוכדנצר הרשע גזר עלינו שנעבוד עבודה זרה ונשתחוה לצלם. השלמנו נפשנו על קדושת שמך שלא נכפור בך. שנאמר (דניאל ג טז) ענו שדרך מישך ועבד נגו ואמרין למלכא וגו'. (מיד נתמלא חימה) אם נבוכדנצר למה מלכא ואם מלכא למה נבוכדנצר. אלא אמרו לו אם למסים ולגולגליות ולארנוניות גזור עלינו את מלכא. ואם לעבודה זרה את והכלב שוין. לאלקיך לית אנחנא פלחין. מיד חרה אפו שנאמר (שם יט) אדין נבוכדנצר איתמלי חימא. אמר רבי יוחנן גזר ואמר אם הוא ניסק בחבילה אחת יהא ניסוק בשבעה. ורבנן אמרי אם הוא מסיק בשבעה יהא מסיק בארבעים ושתים. כיון שראו כן השלימו עצמן לכבשן האש לקדש שמו של הקב"ה. ומנין דרשו חנניה מישאל ועזריה להשלים עצמן על קדושת השם. מן הצפרדעים. מה כתיב בהן (שמות ז כח) ובתנוריך ובמשארותיך. ואימתי משארת מצויה אצל תנור בשעה שהתנור חם. מלמד שהיו משלימות עצמן לתוך התנור לקדש שמו של הקב"ה. ומה פרע להם. שכל הצפרדעים מתו ואותם שירדו לתנור לא מתו מפני שמסרו עצמן לשריפה כדי לקיים גזירתו של הקב"ה. אמר תודוס איש רומי מכאן אמרו מה אם הצפרדעים שאין להם זכות אבות ולא ברית על ידי שנתנו עצמן ומסרו נפשן על קדושת השם לא מתו. אנו על אחת כמה וכמה שאנו בני אברהם יצחק ויעקב ויש לנו זכות אבות ונצטוינו על קדושת השם על אחת כמה וכמה. פלטין איש רומי אמר מן התורה דרשו. שנאמר (דברים ד כט) ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת. רבנן אמרי מירמיה דרשו. שנאמר (ירמיה כט יג) ובקשתם אותי ומצאתם כי תדרשוני בכל לבבכם:

דבר אחר אליך ה' אקרא. זה שאמר הכתוב (משלי טז יט) טוב שפל רוח את ענוים. אשרי אדם שנוטל את הענוים ומתנהג בענוה. ואוי לו למי שנוטל את הרשעים שהם נוטלין את שלהן והולכין מן העולם. שנאמר (תהלים לז י) ועוד מעט ואין רשע. אמר הקב"ה שעה אחת מן הרשעים אוכלין את שלהן בעולם הזה ויורדין לגיהנם הם ומסייעיהם וכל מי שמשתתף עמהן. וכן הוא אומר (ירמיה מט י) כי אני חפשתי את עשו גליתי את מסתריו. אמר דוד לא אוכל בסעודתם ולא אשב עמהם:

דבר אחר לדוד אליך ה' אקרא צורי אל תחרש ממני. אל תמשכני עם רשעים. אמר רבי אבא בר זעירא מתוך גנותן של שבטים את יודע שבחן. כתיב (בראשית לז ד) וישנאו אותו ולא יכלו וגו'. מה דבליבא הוי בפומא. ברם להלן (שמואל-ב יג כב) ולא דבר אבשלום עם אמנון למרע ועד טוב. מה דבליבא לא בפומא: