תהילים לב:ה מדרש: אגדת בראשית, פרקי דרבי אליעזר, שמות רבה ומדרש תהילים

פרק י"א נביאים.
[א] זעף ה' אשא [כי חטאתי לו] (מיכה ז ט). זש"ה חטאתי אודיעך וגו' (תהלים לב ה), אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם בראשונה אמרתי לא חטאתי והבאת עלי יסורים, שנאמר הנני נשפט אותך על [אמרך לא חטאתי] (ירמי' ב לה), ועכשיו אני אומרה חטאתי רחם עלי, דכתיב זעף ה' אשא כי חטאתי לו וגו' (מיכה שם), וכיון שיצאתי לגולה אמרו לי מי נתן למשיסה יעקב [וישראל לבוזזים] (ישעי' מב כד) אמרתי הלא ה' זו חטאנו לו וגו' (שם שם), אף עכשיו אני אומרת כי חטאתי לו וגו' (מיכה שם), שהודייה יפה לי, שנאמר מכסה פשעיו לא יצליח [ומודה ועוזב ירוחם] (משלי כח יג), דוד כשעשה אותו המעשה ובא נתן הנביא והוכיחו, ובשביל שא"ל דוד חטאתי מאד אשר עשיתי את הדבר הזה (דה"א כא ח), מה אמר לו נתן גם ה' העביר חטאתך לא תמות (ש"ב יב יג), ומה את מבקשת, אמרה לו כשם שהוצאת לנח מחשך לאור, כך עשה לי, (והוציאני) [יוציאני] לאור אראה בצדקתו (מיכה שם ז ט), אמר לה וכך אני עושה, כיון ששמע כך התחיל אומר אל תשמחי אויבתי וגו' (שם שם ח).

בְּאֶחָד בַּשַּׁבָּת נִכְנַס אָדָם בְּמֵי גִּיחוֹן הָעֶלְיוֹן עַד שֶׁהִגִּיעוּ מַיִם עַד צַוָּארוֹ וְנִתְעַנָּה שִׁבְעָה שַׁבָּתוֹת יָמִים עַד שֶׁנַּעֲשָׂה גוּפוֹ כְּמִין כְּבָרָה. אָמַר אָדָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, הַעֲבֵר נָא חַטָּאתִי מֵעָלַי וְקַבֵּל אֶת תְּשׁוּבָתִי, וְיִלְמְדוּ כָּל הַדּוֹרוֹת שֶׁיֵּשׁ תְּשׁוּבָה וְאַתָּה מְקַבֵּל תְּשׁוּבַת הַשָּׁבִים״. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? פָּשַׁט יַד יְמִינוֹ וְהֶעֱבִיר אֶת חַטָּאתוֹ מֵעָלָיו וְקִבֵּל אֶת תְּשׁוּבָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ וַעֲוֹנִי לֹא כִסִּיתִי, סֶלָה״ – מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וְסֶלָה מִן הָעוֹלָם הַבָּא. יָשַׁב וְדָרַשׁ בְּלִבּוֹ: ״וְאִם כִּי אָמַרְתִּי מָוֶת תְּשִׁיבֵנִי וּבֵית מוֹעֵד לְכָל חָי״. אָמַר אָדָם: ״עַד שֶׁאֲנִי בָּעוֹלָם אֶבְנֶה לִי בֵּית מָלוֹן לְרִבְצִי חוּץ לְהַר הַמּוֹרִיָּה״, וְחָצַב וּבָנָה לוֹ מָלוֹן לְרִבְצוֹ. אָמַר אָדָם: ״מָה הַלּוּחוֹת שֶׁהֵן עֲתִידִין לְהִכָּתֵב בְּאֶצְבָּעוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וַעֲתִידִין מֵימֵי הַיַּרְדֵּן לִבְרֹחַ מִפְּנֵיהֶם, וְגוּפִי שֶׁנִּבַּל בִּשְׁתֵּי יָדָיו וְרוּחַ נִשְׁמַת פִּיו נָפַח בְּאַפִּי, וְאַחַר מוֹתִי יִקְּחוּ אוֹתִי וְאֶת עַצְמוֹתַי וְיַעֲשׂוּ לָהֶם עֲבוֹדָה זָרָה? אֶלָּא אַעֲמִיק אֲנִי אֲרוֹנִי לְמַטָּה מִן הַמְּעָרָה וְלִפְנִים מִן הַמְּעָרָה״. לְפִיכָךְ נִקְרֵאת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, שֶׁהִיא כְּפוּלָה, וְשָׁם הוּא נָתוּן: אָדָם וְחַוָּה, אַבְרָהָם וְשָׂרָה, יִצְחָק וְרִבְקָה, יַעֲקֹב וְלֵאָה. וּלְפִיכָךְ נִקְרֵאת קִרְיַת אַרְבַּע, שֶׁנִּקְבְּרוּ בָּהּ אַרְבַּע זוּגוֹת. וַעֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״יָבֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם הֹלֵךְ נְכֹחוֹ״.

אמר ר' אלעזר: כל התורה תלויה במשפט, לכך נתן הקב"ה דינין אחר עשרת הדברות, לפי שהבריות מעבירין על הדין, והוא נפרע מהם, ומלמד את באי עולם שלא הפך את סדום עד שעברה את הדין, שנאמר (יחזקאל טז): גאון שבעת לחם ושלות השקט, ואף ירושלים לא גלתה, עד שעיברה את הדין, שנאמר (ישעיה א): יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבא אליהם. ולמה נתן הקב"ה כתר ליהודה, והלא לא לבדו הוא גבור מכל אחיו, והלא שמעון ולוי גבורים, והאחרים? אלא שדן דין אמת לתמר, לכן נעשה דיין העולם. משל לדיין שבא דין של יתומה לפניו וזיכה אותה. כך יהודה בא דין תמר לפניו שתשרף, והוא זיכה אותה מפני שמצא לה זכות. כיצד? היו יצחק ויעקב יושבים שם וכל אחיו והיו מחפין אותו, הכיר יהודה למקום ואמר: אמיתת הדבר. ואמר (בראשית לח): צדקה ממני, ועשאו הקב"ה נשיא. וכן היה בן זומא אומר ודורש: נתביישת בעולם הזה, אין אתה מתבייש מן הקב"ה לעולם הבא, שהוא אש אוכלה. למה? שאין בושתו של העולם הזה כלום, אלא בושת עמידתו של העולם הבא, שנאמר (תהלים לב): על זאת יתפלל כל חסיד אליך וגו':