תהילים לג:יח מדרש: במדבר רבה, תנחומא בובר, אוצר מדרשים ושיר השירים רבה

אַל תַּכְרִיתוּ אֶת שֵׁבֶט מִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי מִתּוֹךְ הַלְוִיִּם (במדבר ד, יח), הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים לג, יח יט): הִנֵּה עֵין ה' אֶל יְרֵאָיו לַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ, לְהַצִּיל מִמָּוֶת נַפְשָׁם וּלְחַיּוֹתָם בָּרָעָב. הִנֵּה עֵין ה' אֶל יְרֵאָיו וגו', זֶה שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי, שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים וּמְקַוִּים לְחַסְדּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְכִי כָּל הַבְּרִיּוֹת אֵינָן מְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא בְּיוֹתֵר שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי שֶׁלֹא נָטְלוּ חֵלֶק בָּאָרֶץ, אֶלָּא יוֹשְׁבִים וּמִתְפַּלְּלִים שֶׁתַּעֲשֶׂה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל פֵּרוֹתֶיהָ כְּדֵי שֶׁיִּטְלוּ מַעְשְׂרוֹתֵיהֶם, שֶׁאֵין לָהֶם כְּלוּם בָּעוֹלָם אֶלָּא חַסְדּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֱוֵי: לַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ. לְהַצִּיל מִמָּוֶת נַפְשָׁם, מִן מִיתָה עַצְמָהּ, וּלְחַיּוֹתָם בָּרָעָב, אֵלּוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה שֶׁנִּתְּנוּ לְשֵׁבֶט לֵוִי, עֶשֶׂר בַּמִּקְדָּשׁ, וְעֶשֶׂר בַּגְּבוּלִין, וְאַרְבַּע בִּירוּשָׁלַיִם, הֱוֵי: וּלְחַיּוֹתָם בָּרָעָב. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת מֵאֵיזוֹ מִיתָה הָיוּ נִצּוֹלִים, אִם מִמִּיתָה שֶׁל עוֹלָם, הֲרֵי אֵין בְּרִיָּה שֶׁאֵין מֵתָה, מַהוּ לְהַצִּיל מִמָּוֶת נַפְשָׁם, אֶלָּא מִמִּיתַת הָאָרוֹן, כֵּיצַד, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל נוֹסְעִין הָיוּ שְׁנֵי נִיצוֹצִין שֶׁל אֵשׁ יוֹצְאִין מִתּוֹךְ שְׁנֵי בַּדָּיו שֶׁל אָרוֹן כְּדֵי לִפְגֹּעַ שׂוֹנְאֵיהֶם, וּמִנַּיִן, שֶׁכֵּן משֶׁה אוֹמֵר לְיִשְׂרָאֵל מָה אַתֶם מִתְיָרְאִין מִן בְּנֵי עֲנָק וְכִי קָשִׁים הֵם מֵאוֹתָן שֶׁהָיוּ בָּאִים כְּנֶגְדֵנוּ וְהָיָה הָאָרוֹן שׂוֹרְפָן, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (דברים ט, ג): וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא הָעֹבֵר לְפָנֶיךָ וגו', מִכָּאן אַתָּה דוֹרֵשׁ שֶׁהָיוּ שְׁנֵי נִיצוֹצִין מְקַדְּמִין לִפְנֵיהֶם, אָמַר לָהֶם (דברים ט, ג): הוּא יַשְׁמִידֵם וְהוּא יַכְנִיעֵם לְפָנֶיךָ, וְכֵיוָן שֶׁהָיוּ הַנִּיצוֹצִין יוֹצְאִין הָיְתָה הָאֵשׁ שָׁפָה בְּטוֹעֲנֵי הָאָרוֹן וְהָיוּ נִשְׂרָפִים וּמִתְמַעֲטִין. וּמִנַּיִן שֶׁהָיוּ שֵׁבֶט קְהָת מְמֻעָט, אֶלָּא אַתָּה מוֹצֵא שָׁלשׁ מִשְׁפָּחוֹת הָיוּ טוֹעֲנִין כָּל כְּלֵי הַמִּשְׁכָּן, גֵּרְשׁוֹן טוֹעֵן כָּל כְּלֵי הָאֲרִיגָה, יְרִיעוֹת, פָּרֹכֶת, הַמָּסָךְ וְהַקְּלָעִים. וּמִשְׁפַּחַת קְהָת הָיוּ טוֹעֲנִין הָאָרוֹן וְהַשֻּׁלְחָן וְהַמְּנוֹרָה וְהַמִּזְבְּחוֹת וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ. וּמְרָרִי טוֹעֵן הַקְּרָשִׁים וְהַבְּרִיחִים וְהָעַמּוּדִים וְהָאֲדָנִים. וְאַתְּ מוֹצֵא שֶׁהָיוּ נִמְנִים אַרְבַּע מִשְׁפָּחוֹת הַלָּלוּ מִבֶּן חֹדֶשׁ וּמִבֶּן שְׁלשִׁים שָׁנָה, וְכֵיוָן שֶׁהוּא מוֹנֶה אֶת הַגֵּרְשֻׁנִּי מִבֶּן חֹדֶשׁ הוּא מוֹנֶה אוֹתָם (במדבר ג, כב): שִׁבְעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְחוֹזֵר וּמוֹנֶה אוֹתָן מִבֶּן שְׁלשִׁים שָׁנָה וּמוֹצֵא אוֹתָן (במדבר ד, מ): אַלְפַּיִם וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלשִׁים, הֲרֵי שֶׁהָיוּ מֵאָה וּשְׁלשִׁים יוֹתֵר עַל שְׁלִישׁ. וְכֵן מְרָרִי מוֹנֶה אוֹתָם מִבֶּן חֹדֶשׁ וְעוֹלֶה מִנְיָנָן (במדבר ג, לד): שֵׁשֶׁת אֲלָפִים וּמָאתָיִם, וְכֵיון שֶׁהוּא מְיַחֲסָן מִבֶּן שְׁלשִׁים שָׁנָה הוּא מוֹצֵא אוֹתָן (במדבר ד, מד): שְׁלשֶׁת אֲלָפִים וּמָאתָיִם, הֲרֵי שֶׁהָיוּ מֵאָה יוֹתֵר עַל חֶצְיָן. אֲבָל מִשְׁפַּחַת קְהָת אַתְּ מוֹצֵא אוֹתָן מְרֻבִּין מִכָּל הַמִּשְׁפָּחוֹת, כִּי מִבֶּן חֹדֶשׁ הוּא מוֹנֶה אוֹתָן וּמוֹצֵא אוֹתָן (במדבר ג, כח): שְׁמוֹנַת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת, וְכֵיוָן שֶׁהוּא בָּא מִבֶּן שְׁלשִׁים שָׁנָה, הוּא מוֹצְאָן (במדבר ד, לו): אַלְפַּיִם שְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים, הֲרֵי שֶׁהָיוּ אֲפִלּוּ פָּחוֹת מִשְׁלִישִׁיתָן מֵאָה וְשִׁבְעָה עָשָׂר, לָמָּה כֵן, אֶלָּא כְּשֵׁם שֶׁאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא מִתּוֹךְ שֶׁהָיְתָה הָאֵשׁ יוֹצֵאת וְשָׁפָה בְּטוֹעֲנֵי הָאָרוֹן הָיוּ מִתְמַעֲטִין. וְהָיוּ כָּל אֶחָד וְאֶחָד רָצִין, זֶה נוֹטֵל אֶת הַשֻּׁלְחָן וְזֶה נוֹטֵל אֶת הַמְּנוֹרָה וְזֶה נוֹטֵל אֶת הַמִּזְבְּחוֹת, וּבוֹרְחִים מִן הָאָרוֹן, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה מַזִּיקָן, וְהָיָה הָאָרוֹן כְּאִלּוּ מִתְבַּזֶּה, וְהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כּוֹעֵס עֲלֵיהֶם וְשׁוּב הָיוּ מִתְכַּלִּין, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה מָה אֲנִי הוֹרֵג בְּנֵי קְהָת, אִם יִטְעֲנוּ הֲרֵי מִתְמַעֲטִין וְאִם לֹא יִטְעֲנוּ הֲרֵי כַּעַס עֲלֵיהֶם, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן עֲשׂוּ לָהֶם תַּקָּנָה לִבְנֵי קְהָת כְּדֵי שֶׁלֹא יִכָּרְתוּ מִן הָעוֹלָם, שֶׁלֹא יְהוּ מַנִּיחִין וּבוֹרְחִין, אַל תַּכְרִיתוּ אֶת שֵׁבֶט וגו', אֶלָּא יָבוֹא אַהֲרֹן וּבָנָיו (במדבר ד, יט): וְשָׂמוּ אוֹתָם אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְאֶל מַשָֹּׂאוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹא יוּכְלוּ לְהִתְחַלֵּף מֵעֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה וּמִמַּשָֹּׂא לְמַשָֹּׂא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר ד, יט): וְזֹאת עֲשׂוּ לָהֶם וְחָיוּ וגו', רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר חַס וְשָׁלוֹם לֹא הָיוּ בְּנֵי קְהָת מַנִּיחִין אֶת הָאָרוֹן וְרָצִין לַשֻׁלְּחָן וּמְנוֹרָה, אֶלָּא אַף עַל פִּי שֶׁמִּתְמַעֲטִין הָיוּ נוֹתְנִין נַפְשָׁם עַל הָאָרוֹן, וְאִם כֵּן לָמָּה הָיָה מַזְהִיר עֲלֵיהֶם אַל תַּכְרִיתוּ אֶת שֵׁבֶט וגו', אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ יוֹדְעִין שֶׁכָּל מִי שֶׁטּוֹעֵן בָּאָרוֹן שְׂכָרוֹ מְרֻבָּה וְהָיוּ מַנִּיחִין אֶת הַשֻּׁלְחָן וְהַמְּנוֹרָה וְהַמִּזְבְּחוֹת וְכֻלָּן רָצִין לָאָרוֹן לִטֹּל שָׂכָר, וּמִתּוֹךְ כָּךְ הָיָה זֶה מֵרִיב וְאוֹמֵר אֲנִי טוֹעֵן כָּאן, וְזֶה מֵרִיב וְאוֹמֵר אֲנִי טוֹעֵן כָּאן, וּמִתּוֹךְ כָּךְ הָיוּ נוֹהֲגִין בְּקַלּוּת רֹאשׁ וְהָיְתָה הַשְּׁכִינָה פּוֹגַעַת בָּהֶם, אָמַר הָאֱלֹהִים לְמשֶׁה עֲשֵׂה לָהֶם תַּקָנָה כְּדֵי שֶׁלֹא יִתְכַּלּוּ מִן הָעוֹלָם, אַל תַּכְרִיתוּ וגו', אֶלָּא יְסַדְּרוּ אוֹתָם עַל עֲבוֹדָתָם וְעַל מַשָֹּׂאָם שֶׁלֹא יָרִיבוּ זֶה עִם זֶה, עָשָׂה לָהֶם משֶׁה תַּקָּנָה, אֶלָּא שֶׁהָיוּ מְרִיבִין זֶה כְּנֶגֶד זֶה, זֶה אוֹמֵר אֲנִי טוֹעֵן בָּאָרוֹן וְזֶה אוֹמֵר לָאו אֶלָּא אֲנִי טוֹעֵן, וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ אֶחָד מַהוּ קָבוּעַ לוֹ, מַהוּ מַשָֹּׂאוֹ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהָיוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו נִכְנָסִין וְנוֹתְנִים לְכָל אֶחָד וְאֶחָד טְעוּנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: אַהֲרֹן וּבָנָיו יָבֹאוּ וְשָׂמוּ אוֹתָם וגו'.

[ויהי רעב בארץ] (בראשית כו א). זש"ה הנה עין ה' אל יראיו (תהלים לג יח), מדבר באברהם שנקרא ירא אלהים, שנאמר כי ירא אלהים אתה (בראשית כב יב), למיחלים לחסדו (תהלים שם) שהיה מיחל להקב"ה על פי. להציל ממות נפשם (שם), ממיתתו של נמרוד ולחיותם ברעב (שם) שבא בימיו, שנאמר ויהי רעב בארץ (בראשית יב י).

ד"א הנה עין ה', זה יעקב, למיחלים לחסדו, שהיה יעקב מיחל להקב"ה, להציל ממות נפשם, ממיתתו של עשו, שהיה אומר יקרבו ימי [אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי] (שם כז מא), לחיותם ברעב, שבא בימיו.