כִּי־ב֭וֹ יִשְׂמַ֣ח לִבֵּ֑נוּ כִּ֤י בְשֵׁ֖ם קָדְשׁ֣וֹ בָטָֽחְנוּ׃
שמות רבה
דבר אחר: ויביאו את המשכן, הה"ד (משלי לא) עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון. מהו ליום אחרון? שכל מתן שכרן של צדיקים מתוקן להם לעוה"ב. הוי, ותשחק ליום אחרון. מעשה בר אבהו, שהיה מסתלק מן העולם, וראה כל הטוב שמתוקן לו לעולם הבא. התחיל שמח ואמר: כל אלין דאבהו. (ישעיה מט) ואני אמרתי לריק יגעתי לתוהו והבל כחי כליתי אכן משפטי את ה' ופעולתי את אלהי. הוי, ותשחק ליום אחרון. דבר אחר: אימתי התורה משחקת? למי שהוא עמל בה ליום אחרון. הוי, ותשחק ליום אחרון. זבדי בן לוי ורבי יוסי בן פטרוס ור' יהושע בן לוי קראו כל אחד ואחד מהן בשעת סילוקן מן העולם. אחד מהן קרא (תהלים לב): על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו. והאחד קרא (שם לא): מה רב טובך אשר צפנת ליראך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם. והאחד קרא (שם לג): כי בו ישמח לבנו. הוי, בשעת סילוקן של צדיקים, הקב"ה מראה להם מתן שכרן ומשמחן. אמר בן עזאי: (שם קטז) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו. אימתי הקב"ה מודיע לצדיקים היקר שמתוקן להם? סמוך למיתתן, שנאמר: המותה לחסידיו. אותה שעה הם רואין ושוחקים. לפיכך, ותשחק ליום אחרון. מעשה בתלמיד אחד של רבי שמעון בן יוחאי, שיצא חוצה לארץ ובא עשיר, והיו התלמידים רואין אותו ומקנאין בו, והיו מבקשים הן לצאת לחוצה לארץ, וידע רבי שמעון, והוציאן לבקעה אחת של פגי מדון, ונתפלל ואמר: בקעה בקעה מלאי דינרי זהב! התחילה מושכת דינרי זהב לפניה. אמר להם: אם זהב אתם מבקשים, הרי זהב. טלו לכם, אלא היו יודעין, כל מי שהוא נוטל עכשיו, חלקו של עוה"ב הוא נוטל, שאין מתן שכר התורה, אלא לעוה"ב. הוי, ותשחק ליום אחרון. מעשה ברבי שמעון בן חלפתא, שבא ערב שבת ולא היה לו מאן להתפרנס. יצא לו חוץ מן העיר והתפלל לפני האלהים, וניתן לו אבן טובה מן השמים. נתנה לשולחני ופרנס אותה שבת. אמרה אשתו: מהיכן אלו? אמר לה: ממה שפרנס הקב"ה. אמרה: אם אין אתה אומר לי מהיכן הן, איני טועמת כלום! התחיל מספר לה. אמר לה: כך נתפללתי לפני האלהים, וניתן לי מן השמים. אמרה לו: איני טועמת כלום, עד שתאמר לי שתחזירה מוצאי שבת. אמר לה: למה? אמרה לו: אתה רוצה שיהא שולחנך חסר, ושולחן חבירך מלא?! והלך ר' שמעון והודיע מעשה לרבי אמר לו: לך אמור לה, אם שולחנך חסר, אני אמלאנו משלי. הלך ואמר לה. אמרה לו: לך עמי למי שלמדך תורה. אמרה לו: רבי, וכי רואה אדם לחבירו לעוה"ב, לא כל צדיק וצדיק הוה ליה עולם בעצמו, שנאמר (קהלת יב): כי הולך האדם אל בית עולמו וסבבו בשוק הסופדים עולמים אין כתיב אלא עולמו, כיון ששמע כן, הלך והחזיר. רבותינו אמרו: הנס האחרון היה קשה מהראשון. כיון שפשט ידו להחזירו, מיד ירד המלאך ונטלה הימנו. למה? שאין מתן שכרה של תורה אלא לעוה"ב, ליום אחרון. הוי, ותשחק ליום אחרון. דבר אחר: עוז והדר לבושה, זה משה, שנאמר (שמות לד): ומשה לא ידע כי קרן עור פניו. ותשחק ליום אחרון, אלו ליצני ישראל, שמליצין אחריו ואומרים אלו לאלו: אפשר שהשכינה שורה על ידיו של בן עמרם?! לא עשה, אלא כיון שאמר לו האלהים להקים את המשכן, התחיל שוחק עליהם, שנאמר: ותשחק ליום אחרון. אמר לו: בואו שנקים את המשכן, התחילו טוענין ובאין אצלו, שנאמר: ויביאו את המשכן:
בראשית רבה
ואלה ימי שני חיי אברהם - כתיב (תהלים לז) יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה, ואלה ימי שני חיי אברהם: ויגוע - אמר ר' יהודה בר אלעי: החסידים הראשונים היו מתייסרין בחולי מעיים בעשרה ועשרים יום, לאמר, שהחולי ממרק. ר' יהודה אמר: כל מי שנאמר בו גויעה, מת בחולי מעיים, כתיב (משלי לא): עוז והדר לבושה. כל מתן שכרן של צדיקים מתוקן להם לעתיד לבא, ומראה להם הקדוש ברוך הוא, עד שהם בעולם הזה מתן שכרן, שהוא עתיד ליתן להם לעתיד לבא, ונפשן שבעה והם ישינים. אמר רבי אלעזר: משל לסעודה, שעשה אותה המלך וזימן את האורחים, והראה להם מה שהם אוכלים ושותין, ושבעה נפשן וישנו להם. כך הקב"ה מראה להם לצדיקים עד שהם בעוה"ז, מתן שכרן מה שהוא עתיד ליתן להם לעתיד לבא, והם ישנים, שנאמר (איוב ב): כי עתה שכבתי ואשקוט. הוי, בשעת סילוקן של צדיקים, הקדוש ברוך הוא מראה להם מתן שכרן. כד דמך רבי אבהו, אחזו ליה תלת עשרי נהרי אפרסמון. אמר להון: אלין דמן? אמרו ליה: דידך. אמר: אלין דאבהו?! (ישעיה מט): ואני אמרתי לריק יגעתי, לתוהו והבל כחי כליתי, אכן משפטי את ה'. זבדי בן לוי ורבי יהושע בן לוי ורבי יוסי בן פרטא, תלתיהון אמרין: אלין קרייה כד דמיכי. חד מנהון אמר: (תהלים לב): על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא כי בו ישמח לבנו וגו'. ואוחרנא אמר: (שם כג): תערוך לפני שולחן נגד צוררי וישמחו כל חוסי בך. ואוחרנא אמר: (שם פג): כי טוב יום בחצריך מאלף. ורבנן אמרי: (שם לב): מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, הוי, בשעת סילוקן של צדיקים מהעולם, הקב"ה מראה להן מתן שכרן. בן עזאי אומר: (שם קטז): יקר בעיני ה' המותה לחסידיו. ואימתי הקדוש ברוך הוא מראה להם שכרן שהוא מתוקן להם? סמוך למיתתן. הה"ד: המותה לחסידיו. לפיכך, (משלי לא): ותשחק ליום אחרון. מה בין מיתת נערים למיתת זקנים? ר' יהודה אומר: הנר הזה, בשעה שהוא כבה מאיליו יפה לו, ויפה לפתילה. ובשעה שאינו כבה מאליו, רע לו ורע לפתילה. רבי אבהו אמר: התאינה הזו בשעה שהיא נלקטת בעונתה, יפה לה ויפה לתאינה. ובשעה שהיא מתלקטת שלא בעונתה, רע לה ורע לתאינה. ר' חייא רבה ותלמידוי ואית דאמרי ר"ע ותלמידוי ואית דאמרי ר' יוסי בן חלפתא ותלמידוי, היו למודים להיות משכימין ויושבין ושונין תחת תאינה אחת, והיה בעל התאינה משכים ולוקטה. אמרו: שמא הוא חושדינו. מה עבדון? חלפון אתרון. אזל לגבייהו ואמר להון: רבותי! חדא מצוה דהויתון יתבין זכיין בי, יושבין ושונין תחת תאינתי, ביטלתם?! אמרו ליה: אמרנו, שמא את חושדינו פייסן וחזרו למקומן. מה עשה? השכים בשחרית ולא ליקטה, וזרחה עליה החמה והתליעו. אמרו: בעל התאינה יודע אימת היא עונתה של תאינה ללקוט ולוקטה, כך, הקב"ה יודע אימתי היא עונותן של צדיקים להסתלק מן העולם, ומסלקן, הה"ד (שיר ז): דודי ירד לגנו לערוגת הבושם. בשיבה טובה אמר ריש לקיש: שלושה הם שנאמר בהם שיבה: אברהם ושוה לו. דוד ושוה לו. גדעון ולא שוה לו. למה? (שופטים ח): ויעש אותו גדעון לאפוד לעבודת כוכבים:
בראשית רבה
(תהלים לב) על זאת יתפלל כל חסיד - זבדי בן לוי ורבי יהושע בן לוי, ורבי יוסי בר פטרון, תלתיהון אמרין: אלין קריא כד דמכין, חד מנהון אמר: על זאת יתפלל כל חסיד (שם לג) כי בו ישמח לבנו. ואוחרנא אמר (שם כג) תערוך לפני שלחן (שם ה) וישמחו כל חוסי בך וגו'. ואוחרנא אמר (שם פד) כי טוב יום בחצריך (שם סג) כי טוב חסדך מחיים. וי"א (שם לא) מה רב טובך. רבי פנחס בשם ר' הושעיא אמר: נטל הקב"ה (כביכול) רגליו של אבינו יעקב, והעמידן על הים ואמר לו: ראה נסי שאני עושה עם בניך, הה"ד (תהלים קיד): בצאת ישראל ממצרים, ישראל סבא. רבי הונא בשם ר' אחא אמר: אף רגליהם של אבות, העמיד על הים, הה"ד (שם עח: נגד אבותם עשה פלא לעת מצוא, לעת מצוי היום, לעת מצוי הדין, לעת מצוי הנפש, לעת מצוי החשבון. כיון שראה יעקב אבינו שנתמצה החשבון, התחיל שופך תחנונים, ואל שדי יתן לכם רחמים וגו':