תהילים לד:ח מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עין יעקב, מדרש שכל טוב ושמות רבה

רבי אליעזר בן יעקב אומר כל שיש לו תפלין בראשו ותפלין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו הכל בחזוק שלא יחטא שנאמר (קהלת ד יב) והחוט המשולש לא במהרה ינתק ואומר (תהלים לד ח) חונה מלאך ה׳ סביב ליראיו ויחלצם:

ח תָּנוּ רַבָּנָן: חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁסִּבְּבָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמִצְווֹת; תְּפִלִּין בְּרָאשֵׁיהֶן, תְּפִלִּין בִּזְרוֹעוֹתֵיהֶן, צִיצִית בְּבִגְדֵיהֶן, מְזוּזוֹת בְּפִתְחֵיהֶן. וַעֲלֵיהֶם אָמַר דָּוִד: (תהלים קיט) "שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ". וּבְשָׁעָה שֶׁנִּכְנַס דָּוִד לַמֶּרְחָץ וְרָאָה (שעמד) [עַצְמוֹ עוֹמֵד] עֵירֹם, אָמַר: אוֹי לִי שֶׁאֶעֱמֹד עֵירֹם בְּלֹא מִצְווֹת. כֵּיוָן שֶׁנִּזְכַּר בַּמִּילָה שֶׁבִּבְשָׂרוֹ, נִתְיַשְּׁבָה דַּעְתּוֹ. לְאַחַר שֶׁיָּצָא אָמַר עָלֶיהָ שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם יב) "לַמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית מִזְמוֹר לְדָוִד", עַל הַמִּילָה שֶׁנִּתְּנָה בַּשְּׁמִינִי. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ תְּפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ וּתְפִלִּין בִּזְרוֹעוֹ וְצִיצִית בְּבִגְדוֹ וּמְזוּזָה בְּפִתְחוֹ, הַכֹּל בְּחִזּוּק שֶׁלֹּא יֶחֱטָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ד) "וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק". וְאוֹמֵר: (תהלים לד) "חֹנֶה מַלְאַךְ ה' סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם".

ויגל. שנים הם במקרא בב' לשונות ואין להם היכר שינוי נקודה וטעם, זולתי הענין מודיע, כי ויגל את האבן לשון גילגול, ויגל כבודי (תהלים טז ט), לשון גילה ושמחה ממש, ארשב"ג בוא וראה כמה יש בין שכינות לשכינות, ולהלן הוא אומר ויבואו הרועים ויגרשום (שמות ב יז), אע"פ שהן שבע שהי' בהן פסולת, אבל רחל שהיא יחידה לא נגע בה בריה משום שהיתה צדקת, זש"ה חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם (תהלים לד ח). א"ר יצחק גלגל יעקב את האבן בנחת כאדם מעביר פקק מעל פי צלוחית: