וּבְצַלְעִי֮ שָׂמְח֪וּ וְֽנֶאֱ֫סָ֥פוּ נֶאֶסְפ֬וּ עָלַ֣י נֵ֭כִים וְלֹ֣א יָדַ֑עְתִּי קָֽרְע֥וּ וְלֹא־דָֽמּוּ׃
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
תני תנא קמיה דרב נחמן בר יצחק כל המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים אמר ליה שפיר קאמרת דחזינא ליה דאזיל סומקא ואתי חיורא אמר ליה אביי לרב דימי במערבא במאי זהירי אמר לית באחוורי אפין דאמר ר׳ חנינא הכל יורדין לגיהנם חוץ מג׳ הכל ס״ד אלא אימא כל היורדין לגיהנם עולים חוץ מג׳ שיורדים ואינם עולים ואלו הן הבא על אשת איש והמלבין פני חבירו ברבים והמכנה שם רע לחבירו מכנה היינו מלבין אף על גב דדש ביה בשמיה. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן (דף נט) נוח לו לאדם שיבא על ספק אשת איש ואל ילבין פני חבירו ברבים מנא לן כדדרש רבא מאי דכתיב (תהלים לה טו) ובצלעי שמחו ונאספו וגו׳ קרעו ולא דמו אמר דוד לפני הקב״ה רבש״ע גלוי וידוע לפניך שאם היו מקרעין בשרי לא היה דמי שותת לארץ ולא עוד אלא אפילו בשעה שעוסקים בנגעים ואהלות אומרים לי דוד הבא על אשת איש מיתתו במה ואני אומר להם מיתתו בחנק ויש לו חלק לעולם הבא אבל המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעה״ב. אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב ואמרי לה א״ר חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא ואמרי לה אר״י משום ר׳ שמעון בן יוחאי נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים מנא לן מתמר דכתיב (בראשית לח כה) היא מוצאת והיא שלחה אל חמיה:
עין יעקב
יב תָּנִי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: כָּל הַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים, כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים. אָמַר לֵיהּ: שַׁפִּיר קָאָמַרְתְּ! דַּחֲזִינָא לֵיהּ דְּאָזִיל סוּמְקָא וְאַתִּי חִיוְרָא. אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵי לְרַב דִּימִי: בְּמַעֲרָבָא בְּמַאי זְהִירֵי? אָמַר לֵיהּ: בְּאַחְווּרֵי אַפֵּי, דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: הַכֹּל יוֹרְדִין לְגֵיהִנֹּם חוּץ מִשְּׁלֹשָׁה. 'הַכֹּל', סַלְקָא דַּעְתָּךָ? אֶלָּא אֵימָא: כֹּל הַיּוֹרְדִין לְגֵיהִנֹּם עוֹלִין חוּץ מִשְּׁלֹשָׁה, שֶׁיּוֹרְדִים וְאֵינָם עוֹלִים וְאֵלּוּ הֵן: הַבָּא עַל אֵשֶׁת־אִישׁ, וְהַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים, וְהַמְכַנֶּה שֵׁם רַע לַחֲבֵרוֹ. 'מְכַנֶּה', הַיְנוּ 'מַלְבִּין'! אַף עַל גַּב דְּדָשׁ בֵּיהּ בִּשְׁמֵיהּ. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: נוֹחַ לוֹ לָאָדָם, שֶׁיָּבוֹא עַל סָפֵק אֵשֶׁת־אִישׁ, וְאַל יַלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים. מְנָא לָן? מִדְּדָרַשׁ רָבָא, דְּדָרַשׁ רָבָא: מַאי דִּכְתִיב: (תהילים ל״ה:ט״ו) "וּבְצַלְעִי שָׂמְחוּ וְנֶאֱסָפוּ וְגוֹ' קָרְעוּ וְלֹא דָמּוּ". אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁאִם הָיוּ מְקָרְעִין בְּשָׂרִי, לֹא הָיָה דָּמִי שׁוֹתֵת לָאָרֶץ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁעוֹסְקִים בִּנְגָעִים וְאָהֳלוֹת. אוֹמְרִים לִי: דָּוִד, הַבָּא עַל אֵשֶׁת־אִישׁ מִיתָתוֹ בַּמֶּה? וַאֲנִי אוֹמֵר לָהֶם: מִיתָתוֹ בְּחֶנֶק וְיֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. אֲבָל הַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. וְאָמַר מַר זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה, אָמַר רַב, וְאַמְרֵי לָהּ: אָמַר רַב חַנָּא בַּר בִּיזְנָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא, וְאַמְרֵי לָהּ, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: נוֹחַ לוֹ לָאָדָם שֶׁיַּפִּיל עַצְמוֹ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ וְאַל יַלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים. מְנָא לָן? מִתָּמָר, דִּכְתִיב: (בראשית ל״ח:כ״ה) "הִיא מוּצֵאת וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ".
מדרש לקח טוב
פס'. יחי ראובן ואל ימות. (ויהי מתיו מספר). מה ענין זה אצל זה אלא משלו חכמים משל למה הדבר דומה למלך שבא אצל בניו והיו מלוין אותו. אמר להם כלום יש לכם עסק. אמרו לו הרי אנו מפייסין אותך שתתרצה לאחינו הגדול אמר להם אביהם בני הואיל ואתם תבעתם להתרצות לאחיכם הריני מתרצה לו לכך נאמר יחד שבטי ישראל. וסמיך ליה יחי ראובן ואל ימות. שאילולי שבטים לא נתרצה המקום לראובן. רבי חנינא בן גמליאל אומר לעולם אין מחליפין לא זכות בחובה ולא חובה בזכות. אלא בראובן ודוד. יחי ראובן במעשה יוסף. ואל ימות במעשה בלהה, (שמואל ב ט״ז:י״ג) ושמעי הולך בצלע ההר לעומתו. פירוש שמעי זכר לו מעשה הצלע. דכתיב (תהילים ל״ה:ט״ו) ובצלעי שמחו ונאספו. והקב״ה זכר לו מעשה ההר. דכתיב (ש״ב כה) (ואביגיל) יורדת בסתר ההר. שלא נגע בה. לעמתו שלמה בנה את המלוא. אע״פ שסגר את פרץ עיר דוד אביו. וחכמים אומרים אין מחליפין לא זכות בחובה ולא חובה בזכות. אלא נותנין שכר על הזכות ונפרעין על החובה. מה תלמוד לומר יחי ראובן והלא מת הוא אלא לא ימות לעולם הבא וכה״א (תהילים מ״ט:י׳) ויחי עוד לנצח לא יראה השחת. וכה״א (בראשית מ״ט:ד׳) פחז כמים אל תותר כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה. בעליתו עלה. בירידתו עשה תשובה. וכה״א (שם לה) ויהי בשכן ישראל בארץ ההיא וילך ראובן וגו'. ויהיו בני יעקב שנים עשר מה שנים עשר לא נתן בהם עולה כך לא נמצא בו עולה בראובן. ד״א יחי ראובן ואל ימות. לעולם הבא שלא יתחייב. ויהי מתיו מספר בעולם הזה. אלו גבורים בתורה גבורים בכח. וכה״א (דברי הימים א ה׳:ו׳) בארה בנו אשר הגלה תגלת פלנאסר מלך אשור הוא נשיא לראובני שהיה גבור בתורה. ד״א יחי ראובן פתח בראובן שהוא בכורו של יעקב. ואל ימות ואל יתחייב במעשה בלהה. ויהי מתיו מספר. ולא יהיה מתיו מספר. אלא עם רב יהיו. גדולים על שבט ראובן וכה״א (שופטים ה׳:ט״ז) בפלגות ראובן גדולים חקרי לב שאנשים גדולים יצאו מראובן. ד״א ויהי מתיו מספר אע״פ שלקחו נחלתם מעבר לירדן. ויהי מתיו מספר יחשב עם מספר בני ישראל כענין שנאמר (הושע ב׳:א׳) והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר: