תהילים לז:ז מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עין יעקב, דברים רבה ותנחומא בובר

שלח ליה מר עוקבא לרבי אלעזר בני אדם העומדים עלי ובידי למוסרם למלכות מהו שרטט וכתב ליה (תהלים לט ב) אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי אע״פ שהרשע לנגדי אשמרה לפי מחסום שלח ליה קא מצערי לי טובא ולא מצינא דאיקום בהו שלח ליה (שם לז ז) דום לה׳ והתחולל לו דום לו לה׳ והוא יפילם לפניך חללים חללים השכם והערב עליהם לבית המדרש והם כלים מאליהם הדבר יצא מפי רבי אלעזר ונתנוהו לגניבא בקולר:

ג שָׁלַח לֵיהּ מַר עוּקְבָא לְרַבִּי אֶלְעָזָר: בְּנֵי אָדָם הָעוֹמְדִים עָלַי, וּבְיָדִי לְמָסְרָם לַמַּלְכוּת, מַהוּ? שִׂרְטֵט וְכָתַב לֵיהּ: (תהילים ל״ט:ב׳) "אָמַרְתִּי, אֶשְׁמְרָה דְרָכַי מֵחֲטוֹא בִלְשׁוֹנִי, אֶשְׁמְרָה לְפִי מַחְסוֹם בְּעֹד רָשָׁע לְנֶגְדִּי", אַף עַל פִּי שֶׁהָרָשָׁע לְנֶגְדִּי, אֶשְׁמְרָה לְפִי מַחְסוֹם. שָׁלַח לֵיהּ: קָא מְצַעֲרֵי לִי טוּבָא, וְלָא מָצִינָא דְּאִיקוּם בְּהוּ. שָׁלַח לֵיהּ: (תהילים ל״ז:ז׳) "דּוֹם לַה' וְהִתְחוֹלֵל לוֹ"! "דּוֹם (לו) לַה'", וְהוּא יַפִּילֵם (לפניך) [לְךָ] חֲלָלִים חֲלָלִים, הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב עֲלֵיהֶם לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְהֵם כָּלִים מֵאֲלֵיהֶן. הַדָּבָר יָצָא מִפִּי רַבִּי אֶלְעָזָר, וּנְתָנוּהוּ לִגְנֵיבָא בְּקוֹלָר.

דָּבָר אַחֵר, רַב לָכֶם סֹב. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים לז, ז): דּוֹם לַה' וְהִתְחוֹלֵל לוֹ וגו', מַהוּ וְהִתְחוֹלֵל לוֹ, צַפֵּה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מב, ו): מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וגו'. דָּבָר אַחֵר, וְהִתְחוֹלֵל לוֹ, אָמַר רַבִּי תַּחְלִיפָא דְקֵסָרִין, מַהוּ וְהִתְחוֹלֵל לוֹ, אִם בָּאוּ עָלֶיךָ יִסּוּרִין קַבֵּל אוֹתָן בְּחִילָה. (תהלים לז, ז): אַל תִּתְחַר בְּמַצְלִיחַ דַּרְכּוֹ, זֶה עֵשָׂו, שֶׁכָּתוּב בּוֹ (ירמיה יב, א): מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה. (תהלים לז, ז): בְּאִישׁ עֹשֶׂה מְזִמּוֹת, זֶה עֵשָׂו שֶׁדָּן אֶת בְּנֵי הָאָדָם בְּעָרְמָה, כֵּיצַד, הַדַּיָּן הַזֶּה שֶׁל מַלְכוּת, דָּן אֶת הָרוֹצֵחַ, וְהוּא אוֹמֵר לָמָּה הָרַגְתָּ, וְהוּא אוֹמֵר לֹא הֲרַגְתִּיו, וְהוּא שׁוֹאֵל אוֹתוֹ וְאוֹמֵר וּבַמֶּה הֲרַגְתּוֹ בְּסַיָּף אוֹ בְּרוֹמַח אוֹ בְּסַכִּין. דָּבָר אַחֵר, דּוֹם לַה' וְהִתְחוֹלֵל לוֹ, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, בְּשָׁעָה שֶׁבָּאוּ הַשֹּׂוֹנְאִים לְהַחֲרִיב אֶת יְרוּשָׁלַיִם, הָיוּ שָׁם שִׁשִּׁים רִבּוֹא שֶׁל מַזִּיקִין, וְהָיוּ עוֹמְדִים עַל פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל לִפְגֹּעַ בָּהֶם, כֵּיוָן שֶׁרָאוּ אֶת הַשְּׁכִינָה רוֹאָה וְשׁוֹתֶקֶת, מִנַּיִן, שֶׁכְּתִיב (איכה ב, ג): הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ מִפְנֵי אוֹיֵב, אַף הֵם נָתְנוּ מָקוֹם. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן, רָאָה אוֹתוֹ מַחֲרִיב אֶת בֵּיתוֹ, וְשׁוֹתֵק לוֹ, וְאַתֶּם מְבַקְּשִׁין לְהִזְדַּוֵּג לוֹ, עַד עַכְשָׁו מִתְבַּקֵּשׁ לוֹ שְׂכַר כִּבּוּד אֲבוֹתָיו. רַב לָכֶם סֹב. מַהוּ סֹב אֶת הָהָר, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא הַרְבֵּה סִבֵּב עֵשָׂו אֶת הוֹרוֹ זֶה, זֶה אָבִיו שֶׁהָיָה זָקוּק לוֹ לְהַאֲכִילוֹ, מִנַּיִן (בראשית כה, כח): וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִּד בְּפִיו. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בְּרַבִּי גְּדַלְיָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גְּמוּלוֹת אֲנִי פּוֹרֵעַ, בְּשָׁעָה שֶׁנָּתַן יַעֲקֹב דּוֹרוֹן לְעֵשָׂו, מֶה עֵשָׂו אוֹמֵר לוֹ (בראשית לג, ט): יֶשׁ לִי רָב, לֹא תִצְטָעֵר. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה כִּבְּדוֹ בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה אֲנִי אוֹמֵר לוֹ פְּנוּ מִלְּפָנָיו רַב לָכֶם סֹב.